הדיפלומטיה הרכה גובה את מחירה: ולדימיר פוטין מתנדנד בין צל"ש לטר"ש

1. כמויות של זלזול וסרקזם משולבות עם קיתונות של ביקורת נזרקו על מנהיגי המערב (לרבות ארה"ב ואירופה) על האסטרטגיה שבה הם בחרו כדי להתמודד עם מה שנראה העימות הצבאי המסוכן והאלים ביותר שנראה באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. הם החליטו כי לא תהיה התערבות צבאית על אדמת אוקראינה - אלא התערבות של סנקציות ודיפלומטיה. נדיר שבשני צדי המתרס ניצבות דמויות כה שונות מבחינת הפרדיגמה שמובילה אותן: מצד אחד ולדימיר פוטין, איש הריאלפוליטיק הקלאסי. מנגד מנהיגי העולם החופשי ובראשם נשיא ארה"ב הדמוקרטי, האולטרה־הליברל, ג'ו ביידן. הראשון סבור כי כל מדינה עומדת לבדה והיא חייבת להשיג עוצמה דרך כוח האש - עוצמה צבאית. השני רואה ההיפך: בעיניו, מדינות יכולות לשתף פעולה, צוברות עוצמה גם באמצעות כלכלה ותרבות ויכולות להשתמש בדיפלומטיה רכה - Soft Diplomacy - כדי ליישב סכסוכים. על דבר אחד אין ויכוח: המעצמות המערביות פעלו לא פחות מהר מהבליצקריג שביצע פוטין עם הכוחות המזוינים על הקרקע באוקראינה - המדינה הגדולה באירופה, עתירת משאבי הטבע.

זה התחיל בהפסקת פרויקטי תשתיות משותפים. גרמניה עצרה את פרויקט צינור הגז המשותף לה ולרוסיה - נורד סטרים 2 - שנועד להכפיל את זרימת הגז הרוסי ישירות לכלכלה האירופית הגדולה. אך האסקלציה היתה מהירה: הוחל איסור על רכישת אג"ח רוסיות, חסימת הגישה ל־70% מהמערכת הבנקאית הרוסית אל הסוויפט - מערך הסליקה הבינלאומי - אך גם של הבנק המרכזי הרוסי יחד עם קרן העושר וכמובן הקפאת החשבונות של בכירי רוסיה - פוליטיקאים ואוליגרכים כאחד. הספקנות מובנת: אנשים רגילים לא מבינים מה זה "סוויפט" ומה מטרתה של "קרן עושר", אך הם כן מבינים מה זה מרגמה, הפגזה ופצצה. בשכונה קשוחה כמו שלנו, הדברים מקבלים משנה תוקף.

מערכת SWIFT | רויטרס

2. והנה נפתח יום המסחר הראשון הרשמי שאחרי הפלישה - שרובה התרחש בסוף השבוע והיום כבר ברור כי זה לא היה במקרה - והתוצאות ברורות: הרובל קרס ביותר מ־30%, הבורסה קרסה, תשואות האג"ח הממשלתיות טסו לשמים, ועשרות אלפי רוסים עומדים בתורים אינסופיים מול הכספומטים ומושכים את כל הכסף - דבר שעלול לגרום לאפקט ריצה אל הבנק - תוך קריסת המערכת הבנקאית הרוסית - ולחולל משבר פיננסי אמיתי. מאוחר יותר, כדי לעצור את הכאוס הכלכלי, הבנק המרכזי הרוסי נאלץ להזניק את הריבית הנומינלית משיעור של 9.5% לשיעור עתק של 20%. כדאי להבין את המשמעת והמהות של הצעד הזה - שמראה על היסטריה של ממש: הזנקת ריבית שכזו מיועדת להגן על המטבע במקרים קיצוניים ביותר. בדרך כלל הכוונה היא לפעולה ספקולטיבית חיצונית של קרנות גידור או שחקנים פיננסיים בינלאומיים שמבקשים לעשות סיבוב על המטבע. כאן זה אמיתי ממש. הצעד אמור להשיג יעד כפול: לפתות שחקנים חיצוניים לקנות מוצרים פיננסיים רוסיים שמניבים ריבית הרבה יותר אטרקטיבית החל מאתמול, ובכך לחזק את המטבע המקומי, ועבור השחקנים הפנימיים, שמבקשים לעשות סיבוב ולנצל את המומנטום, הוא מייקר את הכסף וכבר לא בטוח שכדאי לבקש הלוואה כדי לעשות את הסיבוב. וריבית של 20% היא לא סוף פסוק. אם הפיחות ברובל יחריף, הריבית צפויה לעלות עוד. המשמעות לכך ברורה. היות שרוסיה מתמודדת עם אינפלציה גבוהה מאוד בשנה האחרונה - עם זינוק מרמות גבוהות ממילא של יותר מ־5.5% באפריל 2021 לרמה של 8.7% בינואר 2022 (עוד לפני הפלישה), השילוב של אינפלציה גבוהה וריבית כה גבוהה יפגע בהכרח בצמיחה הכלכלית ועלול להביא אותה למצב של סטגפלציה (מיתון ואינפלציה יחד). כל ה"תבשיל" הזה יחד, לרבות הקריסה של הבורסה והרובל, גורם לאפקט עושר (ראו מסגרת) שלילי מסוכן.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי | צילום: רויטרס, AFP

3. המצב של רוסיה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע - ולהביא אותה לקריסה של ממש - אלמלא כמה מהלכים כלכליים אסטרטגיים שכעת ברור כי פוטין עיצב מבעוד מועד. לא בכדי רבים מסבירים היום כי אם היה מדובר בטורקיה או דרום אפריקה, הן לא היו מחזיקות מעמד. ראשית - הר של מט"ח: לרוסיה היקף הרזרבות הרביעי בעולם (632 מיליארד דולר) שמהוות 39% מהתמ"ג שלה (כ־1.71 טריליון דולר) שפוטין דאג לחסוך ממכירות גז ונפט. לכל הישראלים ששואלים זה שנים בשביל מה זה טוב לצבור מט"ח, הנה התשובה. האלמנט השני הוא חוב מאוד נמוך, בעיקר ממשלתי: רק 19% מהתמ"ג - והיא מדורגת במקום האחרון והטוב ביותר בפרמטר הזה לעומת ממוצע משוקלל של 64% בקבוצת הייחוס שלה. ניכר כי פוטין דאג שממשלת רוסיה לא תהיה תלויה בשום צורה שהיא בחסדיהם של השווקים הבינלאומיים כדי לממן את עצמה.

לגבי החוב הקונצרני הרוסי - אג"ח החברות - התמונה שונה בתכלית: הוא גדול מאוד בכל קנה מידה (כ־83% תמ"ג) אבל גם רובו נקוב ברובל ומוחזק על ידי רוסים. הדבר השלישי שפוטין דאג לו הוא לשמור על עודף בחשבון השוטף ועודף מסחרי - קרי, רוסיה מייצאת יותר ממה שהיא מייבאת. עם כל התחמושת הזו (עודף שיא בחשבון השוטף, רזרבות שיא במט"ח ויחס חוב הכי נמוך שניתן לדמיין) פוטין סבר כי הוא יוכל להחזיק מעמד עם מינימום עלויות תוך תשלום מחיר סמלי בלבד.

4. אלא שאת המחירים והעלויות - לרבות של הסנקציות - נשלם כולנו. אותם מחירים יבואו לידי ביטוי בצורות שונות ומשונות. ראשית כל, כפי שכבר חווינו אתמול בבוקר עם עלייה של מחיר הבנזין ליותר מ־7 שקלים לליטר - שיא מאז 2014 - ומחירי האנרגיה יעלו בחדות. לדבר הזה יש משמעות אחת ברורה: האינפלציה, שממילא היא גבוהה מאוד, תזנק. לא רק ברוסיה אלא בעולם כולו.

הדלק מתייקר גם בישראל | גיל נחושתן

אנרגיה היא תשומה מרכזית לכמעט כל מוצר - גם בתחבורה ובתעופה - ולכן השפעת המחיר שלה תורגש בכל סל צריכה. עליית האינפלציה תגרום לזירוז קצב הצמצום המוניטרי (העלאת ריבית) וייקור הכסף תוך עלייה במחירי ההלוואות והמשכנתאות. ככלל, שירותי החוב יעשה יקרים יותר. שנית, לא נופתע אם בימים הקרובים יורגש מחסור בנזילות בשווקים הבינלאומיים. הקפאת 632 מיליארד דולר היא לא דבר של מה בכך - הכסף נעלם לפתע מהמערכת - שלא לדבר על המיליארדים של האוליגרכים הרוסים שגם מוקפאים בימים אלו. הדבר עלול ללחוץ על המרווחים ולייקר את הכסף עוד יותר. שלישית, המצב הנוכחי בשווקים הפיננסיים עלולים לפגוע באג"ח הממשלתיות של המדינות המתפתחות שממילא מתמודדות עם משטר מוניטרי חדש של הפד. אג"ח של מדינות אמריקה הלטינית לדוגמה, ואפילו של מדינות אירופה עם פרופיל סיכון בעייתי יותר כמו יוון ופורטוגל, עלולות לסבול מירידה בביקושים, שכן הן עלולות להצטייר כמוצרים פיננסיים מסוכנים יותר תוך נהירת המשקיעים לניירות סולידיים יותר.

5. נקודה אחרונה לסיכום: כבר עתה מתברר כי פוטין טעה בניהול הסיכונים שלו. אותן סנקציות ודיפלומטיה רכה כבר משאירות צלקות בולטות בכלכלת רוסיה. אסור לשכוח את לקחי התפרקותה של ברית המועצות ב־1989. האימפריה לשעבר שהציעה מודל אלטרנטיבי - דיקטטורי־קומוניסטי לעומת עקרונות הליברליזם הפוליטי־כלכלי של ארה"ב והמערב - כשלה כישלון מהדהד והתמוטטה: היא לא הובסה צבאית ולא נכבשה. היא פשוט קרסה לתוך עצמה (Implosion ולא Explotion).

רק ארבעה מנהיגים תמהוניים למדי תומכים כיום בפוטין - בהם נשיאי ונצואלה וניקרגואה, שתי מדינות נחשלות שלא באמת קיימות - כאשר סין שותקת ומסתכלת מהצד, ובוודאי מפיקה לקחים לגבי השאלה: לפלוש לטייוואן או לא? שאר העולם מזדהה הזדהות עמוקה עם אוקראינה. העם הרוסי, שנתפס כבריון עולמי, מתחיל להביע מחאה ולא אוהב את מה שהוא רואה - לא בפנים ולא בגבול. תרחיש 1989 הוא תרחיש שצריכים להביא אותו בחשבון. עבור פוטין, ההרפתקה באוקראינה עוד תצטייר כ"צל"ש או טר"ש".