המסים העקיפים נוגסים 37% מהכנסת העשירון התחתון, ורק 8% מהעליון

דו"ח הכנסות המדינה לשנים 2020-2019 פורסם היום לציבור הרחב, מדובר בדו"ח דו שנתי שמוציא אגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, והוא מהווה את "הדוח המקיף ביותר בישראל בתחום המסים". באופן קבוע, הדו"ח מתפרסם זמן רב לאחר שנתוני ההכנסות ממסים ידועים ומפורסמים, ולכן חשיבותו של הדו"ח נעוצה בעיקר בניתוחים ובעיבודים שמבצעים בו כלכלני האוצר.

• לצפייה בדו"ח המלא לחצו כאן

הדו”ח מעלה לדיון מספר נקודות על מערכת המס הישראלית. בהן הטבות המס הגדולות בישראל, שיגיעו ב־2021 להיקף של כ־76 מיליארדי שקל. אך הפעם בחרו באוצר להדגיש כי היקף הטבות המס אינו חריג בהשוואה בינלאומית, ואת האש כיוונו לפטורים ממע”מ, ולחוק עידוד השקעות הון.

שר האוצר אביגדור ליברמן. עלייה בתוצר מובילה ישירות לעלייה בהכנסות ממסים | צילום: יואב דודקוביץ

בנוסף, באוצר בחרו להתמקד בכך שחלק המיסוי העקיף בישראל גבוה בהשוואה בינלאומית ומגדיל אי־שוויון, ושמסי ההכנסה על בעלי הכנסות גבוהות גבוהים מהממוצע, ולהתעקש על כך כי המיסוי בישראל אינו נמוך משמעותית מהממוצע ב־OECD.

הכנסות המדינה ממסים בעשור האחרון נעות סביב 30% תוצר. מדובר בירידה משמעותית לעומת שנות ה־90, אז נטל המס עמד על כ־%35.5. בשנת 2021 ההכנסות ממסים הגיעו ל־496 מיליארד שקל ובשנת 2020 ל־416.6 מיליארד. מלבד זאת, יש למדינה הכנסות נוספות בשיעור של כ־100 מיליארד שקל, שכוללות תרומות, הכנסות מרכוש, וסיוע מממשלות זרות. מערכת המס בכללותה מקטינה את אי השיוויון ב־6%, תוצאה זו נובעת מכך שאף שהמסים הישירים מקטינים את אי השיוויון ב־14%, הרי שהמסים העקיפים מגדילים אותו ב־8%”.

באוצר מראים כי לאורך זמן יש יחס ישיר בין עלייה בתוצר לבין עלייה בהכנסות ממסים. כלומר, אם התוצר צומח ב־5%, גם הכנסות המדינה ממסים יצמחו ב־5%. כך לדוגמה, ב־2021 הגידול הנומינלי בתוצר היה 10.9%, והגידול במסים היה 16.7%. לממצא הזה יש חשיבות רבה והיא מדגישה כי הדרך הטובה והבטוחה ביותר להגדיל את הכנסות המדינה ממסים, וממילא לטייב את השירות לאזרח, היא על ידי יצירת צמיחה כלכלית והגדלת התוצר.

במדינות ה־OECD ההכנסות ממסים עומדות על כ־%33.5 תוצר. אך באוצר אומרים כי סיבה מרכזית לפער הזה היא העובדה כי במרבית מדינות ה־OECD ההפרשות לפנסיה נחשבות למס, ובישראל מערכת הפנסיה היא פרטית ולא ממלכתית, וההפרשות לפנסיה אינם חלק מנטל המס. באוצר אומרים: אילו היינו מחשבים גם את ההפרשות לפנסיה, הרי שסך נטל המס בישראל היה מגיע ל־%32.5 תוצר. קרוב מאוד לממוצע ה־OECD.

עם זאת, באוצר לא מתכחשים לעובדה כי במרבית המדינות עם תוצר לנפש גבוה מישראל ישנו נטל מס גבוה יותר מאשר בישראל. אך הפערים החברתיים והתרבותיים הרבים שבין הקבוצות השונות, יוצרות בקרב משלמי המסים תחושה כי הם משלמים הרבה יותר ממה שהם מקבלים. באוצר מעלים את הדילמה שתלווה את הכלכלה הישראלית בשנים הקרובות: האם לבחור במודל של שוויץ, אוסטרליה, וארה”ב של “ממשלה רזה. או להגדיל את המסים כמו במרבית המדינות עם התוצר לנפש הגבוה מזה של ישראל.

פריחת המס העקיף

הממצא העיקרי שמודגש בדו”ח לגבי מבנה מערכת המס בישראל הוא שהמשקל של המסים העקיפים - הבולט בהם הוא המע”מ - מגיע ל־40.6% מסך גביית המסים, לעומת 34.7% במדינות ה־OECD. בשנת 2001 המסים העקיפים הגיעו לשפל של 37% מסך גביית המס, ובשנת 2010 הגיעו לשיא של 45%.

החסרון הגדול של מסים עקיפים הוא העובדה שהם רגרסיביים, כלומר, העשירון התחתון משלם שיעור גבוה בהרבה מהכנסתו על מסים אלו לעומת העשירונים הגבוהים. למעשה, העשירון התחתון מפנה כ־37% מהכנסתו למיסוי עקיף (25% מהכנסתו מופנה למע”מ), בעוד העשירון העליון מפנה למיסוי זה רק כ־8% מהכנסתו (5% למע”מ).

העובדה כי העשירון התחתון מפנה 25% מהכנסתו למע"מ, בזמן שהמע"מ הוא מס בשיעור של 14.5% בלבד (תוספת של 17% למחיר, שווה 14.5% מהמחיר הסופי של המוצר. ש"ט) מלמדת כי ההוצאות של העשירונים התחתונים גבוהות מההכנסות שלהם. וזה מלמד על כך כי ה'הכנסה לאורך זמן' (הכנסה פרמננטית) של העשירון העליון היא גבוהה מההכנסה של העשירון התחתון. ולכן כלכלני האוצר כותבים כי מדד מדויק יותר הוא להסתכל על שיעור המע"מ מההוצאה, ושיעור המע"מ מההוצאה הוא כמעט זהה בין העשירונים.

יודגש, אין הכוונה כי העני משלם יותר כסף למע”מ, אלא שהכסף שהוא משלם מהווה שיעור גבוה יותר מהכנסתו לעומת העשיר, מכיוון שהכנסתו קטנה יותר. כלכלני האוצר מציגים מחקר שמצא כי השיעור הגבוה של המסים העקיפים בישראל מגדיל את אי־השוויון ב־8%. מדובר בגידול גבוה בהשוואה ל־19 המדינות האחרות שנכללו במחקר.

פרופ' עומר מואב אמר לכלכליסט: "הנתונים הנוכחיים מצלמים מצב ברגע נתון, והם מראים לנו אנשים שההכנסה שלהם בטווח קצר נמוכה מאוד, אך לחלקם הכנסה גבוהה לאורך זמן, כפי שמשתקף בהוצאה. הממוצע של העשירונים הנמוכים כולל גם עניים 'באמת', אבל גם כולל רבים שאינן עניים, מוצאים הרבה יותר מהכנסתם, ולכן משלמים הרבה מס ביחס להכנסה. זה נתון חסר משמעות כלכלית. נכון להסתכל על כל המיסוי העקיף כמיסוי נייטרלי, לא כמיסוי רגרסיבי. צריך לזכור כי בישראל אין יכולת להגדיל את שיעורי המיסוי הישירים, כבר עכשיו הם מאוד גבוהים בהשוואה בינלאומית, בעיקר על בעלי ההכנסות הגבוהות".

העשירון התחתון מפנה כ־37% מהכנסתו למיסוי עקיף והעשירון העליון רק כ־8%. את המיסוי העקיף קל מאוד לגבות והפגיעה שלו בצמיחה הכלכלית נמוכה ביחס למיסוי ישיר

מנגד, למסים עקיפים יש שני יתרונות. היתרון הראשון הוא שקל מאוד לגבות אותם, שכן גובים אותם מכל צרכן, והם אינם דורשים מערכת גביה מתוחכמת כמו מסי הכנסה. לכן, מדינות מתפתחות יעדיפו מסים עקיפים מאשר מסים ישירים, ונראה כי במדינות מפותחות שיעור המס העקיף נמוך יותר. גם בישראל, ההערכות הן שיש שיעור גבוה של הון שחור, ולכן יש הצדקה להסתמכות על מיסוי עקיף. לכן מדינות מתפתחות יעדיפו מסים עקיפים מאשר מסים ישירים, ולכן המדינות שמחזיקות בשיעורי מיסוי עקיף גבוהים מאלו של ישראל הן מדינות דוגמת הונגריה, צ’ילה, קולמביה, תורכיה, ויוון.

היתרון השני של מסים עקיפים, שהם נחשבים למסים שהפגיעה שלהם בצמיחה הכלכלית נמוכה יותר לעומת מסים ישירים. בעוד מס ישיר על יחידים או על חברות עשוי להקטין את התמריץ לעבוד ולהקים חברות, הרי שמס עקיף לא משפיע על הפעילות הכלכלית.

מנגד, מערכת המס הישירה בישראל היא פרוגרסיבית מאוד, כלומר, מקטינה פערים. העשירון העליון משלם 40% מהכנסתו למיסוי ישיר, ורק 10% מההכנסה בעשירונים התחתונים. 48.7% מהשכירים כלל לא מגיעים לסף המחייב במס הכנסה. בחלוקה מגדרית, 37% מהגברים לא מגיעים לסף המס, ו־61% מהנשים לא מגיעות לסף המס. הסיבה להבדל המגדרי קשורה הן לעובדה כי ההכנסה של הנשים נמוכה יותר, והן לעובדה כי סף המס של נשים גבוה יותר בשל נקודות הזיכוי שמיטיבות עימן יותר מאשר לגברים. עם זאת, גם אנשים שלא מגיעים לסף הדרוש למס הכנסה משלמים דמי ביטוח לאומי ומס בריאות.

אחת הדרכים להצגת הפרוגרסיביות היא הפער בין ההכנסה ברוטו להכנסה נטו לפי עשירונים. בעשירון השישי הפער בין ההכנסה נטו להכנסה ברוטו היא כ־700 שקל שהם 8% בלבד. ובעשירון העליון מדובר על פער של 16.4 אלף שקל שהם 32% מההכנסה. שני העשירונים העליונים אחראים ל־56% מההכנסות החייבות במס ומשלמים 81% מהמסים הישירים. העשירונים 1 עד 5 משלמים רק 3.3% מהמסים הישירים, למרות שההכנסה שלהם מהווה 17% מההכנסה.

מסי הכנסה כוללים בעיקר מס על הכנסות משכר עבודה, אך גם המסים על רווחי הון הם מסי הכנסה. נתוני האוצר מראים כי עד לעשירון העשירי 80% מההכנסות מגיעות משכר, אך בעשירון העליון רק 63% מההכנסות הן מהשכר, והשאר מהון. בקרב המאיון העליון ההכנסות מהון מגיעות ל־47% מסך ההכנסות.

משאבת מסים של אלכוהול ורכב

מסי הקניה בישראל הם שם כולל למיסוי על הדלקים, על כלי הרכב, על הסיגריות ועל האלוכוהול. מדובר על מסים בשיעור של כ־%2.6 תוצר. המסים על הדלק והרכב מהווים כ־2%, והמסים על האלכוהול והטבק הם כ־0.6% תוצר שהם כ־8.5 מיליארד שקל ב־2020. המס על הסיגריות מניב למדינה הכנסות של כ־7.3 מיליארד שקל בשנה.

כשלוקחים בחשבון את כל המסים המוטלים על הסיגריות (מע”מ ומס קניה) הרי שהמיסוי בישראל עליהן עומד על כ־80%, בדומה לממוצע האירופי. המיסוי על האלכוהול בישראל מניב למדינה הכנסות של כמיליארד שקל בשנה, כ־70% מההכנסות מגיעות מאלכוהול שאינו בירה או יין.

מיסוי הדלקים מניב למדינה הכנסות בשיעור של 1.2% מהתוצר בלבד. אך המיסוי מהווה 71% מהמחיר לצרכן של בנזין (56% מס הבלו ו־15% מע”מ). היתר - 10% הם “מרווח שיווק”, ורק 19% מהמחיר לליטר מקורו בעלות הבנזין. הכנסות המדינה מבלו על הדלק הסתכמו ב־2020 ב־17.2 מיליארד שקל. ב־2020 בעקבות משבר הקורונה הביקוש לדלק ירד בצורה משמעותית, ואיתו גם ההכנסות מבלו שעמדו ב־2019 על קצת פחות מ־20 מיליארד שקל.

הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג | אלכס קולומויסקי

ישראל היא המדינה שמס הבלו על הסולר לתחבורה אצלה הוא הגבוה ביותר ועומד על 88 סנט לליטר. הממוצע האירופי עומד על 55 סנט לליטר וממוצע מדינות הOECD נמוך אפילו יותר ועומד על 48 סנט לליטר. בהקשר זה, יש לציין כי ליברמן דחה שוב ושוב את הבקשות להורדת הבלו על הדלק והסולר, בטענה ש”כעת יש רעידת אדמה והורדת מס זה כמו לדאוג לטיח שעל הקירות”. אלא שכעת עולה כי בלי קשר למחירי האנרגיה, הבלו על הדלק גבוה מאוד בהשוואה בינלאומית.

הדלק לא לבד, היקף ההכנסות הכולל מענף הרכב בשנת 2020 עמד על 36.2 מיליארד שקל. בשנת 2019 עמד היקף ההכנסות מענף הרכב על כ־40 מיליארד שקל. חוץ ממסי הבלו על הדלק, שהגיעו ל־16.5 מיליארד שקל, משלמים אזרחי ישראל מסים משמעותיים על רכישת כלי הרכב בשיעור שמגיע לכ־10 מיליארד שקל. עולם התחבורה גם מוביל בכל מה שקשור לאגרות, אגרות התחבורה מהוות כ־75% מכלל הכנסות המדינה מאגרות, ומגיעות ל־4.8 מיליארד שקל.

היקף ההכנסות מענף הרכב ב־2020 עמד על 36.2 מיליארד שקל. מסי הבלו על הדלק הגיעו ל־16.5 מיליארד שקל, והמסים על רכישת כלי הרכב הגיעו להיקף של כ־10 מיליארד שקל

במשרד האוצר מסבירים שהירידה, המינורית יחסית, בהכנסות מענף הרכב נובעת מירידה ברכישת כלי רכב וגם מירידה בנסועה, כלומר הישראלים צרכו פחות דלק ושילמו פחות מסים על הדלק. נתוני איגוד יבואני הרכב אשר מסכמים את היקפי היבוא לשנים 2019 ו־2020 תומכים במידע זה. לפי נתוני האיגוד, בשנת 2019 נמסרו בישראל 253,938 מכוניות ובשנת 2020 נמסרו בישראל 214,544 מכוניות. נתוני הלמ”ס אשר מסכמים את הנסועה קובעים כי בשנת 2019 הסתכמה הנסועה בישראל ב־63.2 מיליארד קילומטרים ובשנת 2020 ירד היקף הנסועה ל־55.1 מיליארד קילומטרים, כלומר ירידה של 12.8% לעומת 2019.

שנת 2020, שנת הקורונה היתה עבור לקוחות רבים שנה של “רכישות פיצוי” כלומר של רכבים שנועדו למלא צורך פסיכולוגי: רכבי יוקרה, רכבי שטח, מכוניות ספורט ומכוניות מנהלים. חלק ניכר מרכבים אלה נמצאים בקבוצות הזיהום הגבוהות, מה שהבטיח בשנת 2020 ירידה בהיקף היבוא של הרכבים הנקיים.

גם הכנסות המדינה ממכס נמצאות במגמת ירידה, בשנת 2020 הם הגיעו ל־2.9 מיליארד שהם כ־0.21% אחוזי תוצר בלבד, לעומת 0.31% בשנת 2020. הירידה בהכנסות ממכס היא יזומה והיא תוצר של התפיסה הדוגלת בכך כי לבטל את כל המכסים שנועדו להגן על התוצרת המקומית ולייצר חסמי יבוא. למעשה, אם יוגשמו תכניותיו של ליברמן הרי שההכנסות ממכס ימשיכו להצטמצם בשנים הקרובות, ויעמדו על כמחצית מההכנסות כיום.