הקברניט
מלך הטייסים: התאונה שחתכה לצ'ארלס השלישי את הכנפיים
יורש העצר הבריטי היה טייס צבאי עם ניסיון רב, שלא פעם טס גם להנאתו במטוסים הכי חזקים. עד שתאונה מוזרה שהגיעה בתזמון פוליטי מזעזע אילצה אותו לוותר לתמיד על הקוקפיט
שלום, כאן הקברניט. לממלכה המאוחדת יש מסורת תעופה עשירה מאוד, והיא ממש מקדשת את הטייסים והמטוסים שלה. יש לכך שלל סיבות, ביניהן העובדה שחיל האוויר המלכותי הוא שהציל את בריטניה מציפורני הנאצים, ושפריצות דרך טכנולוגיות כמנועי הסילון הראשונים עזרו לשמר את כוחה העולמי של הממלכה. אבל מי שהפך את התעופה לנכס תרבות בבריטניה היא ללא ספק משפחת המלוכה: האצולה האנגלית פשוט ממש אוהבת לטוס.
לטורי "הקברניט" הקודמים:
עוד ב-1909 הגיע המלך אדוארד השביעי לביקור בפריז, ראה מפגן טיסה של האחים רייט והתלהב; עם שובו לארמון, החליט לתמוך ולקדם פעילות טיס בממלכה. טרנד התעופה שטף את הממלכה, וב-1918 קיבל המלך אדוארד השמיני רשיון טיס צבאי ואף לחם זמן קצר במלחמת העולם הראשונה.
יורשו ג'ורג' השישי התאהב בטיסה אפילו יותר, והיה לטייס צבאי מצטיין ומפקד קורס הטיס של בריטניה. הוא הפך כה מזוהה עם תעופה, שעד היום מכונה באנגליה הטייס האוטומטי "ג'ורג'". בנוסף, עודד בני אצולה נוספים להכניס טיס לרשימת פעילויות הפנאי שלהם, לצד ציד, רכיבה ופולו.
היורשת של מר השישי, המלכה אליזבת השנייה, רשמה הישגי תעופה גם מהקבינה. מאז הכתרתה, טסה המלכה המנוחה ל-117 מדינות, וצברה כ-1.66 מיליון ק"מ באוויר (מרחק ששקול להקפת כדור הארץ 41 פעמים וחצי).
היתה לה חברת תעופה מלכותית משלה, שהטיסה את בני האצולה ממקום למקום ואף לימדה אותם לטוס כשרצו.
הטייס הכי מפורסם באצולה הבריטית היה ללא ספק בעלה של המלכה, הנסיך פיליפ. הוא היה טייס נלהב שנחשב למעולה, וצבר כמעט 6,000 שעות טיסה על 59 דגמים שונים של כלי טיס - מהספיטפייר עד לפאנטום, והוסמך אף להטיס את הקונקורד האגדי.
לאור כל המסורת התעופתית הזאת, היה טבעי מאוד שגם הנסיך צ'ארלס ירצה לתפוס את ההגאים ולקרוע את השמיים. ולדעתי, הוא הטייס הכי מעניין במשפחה. את לימודי הטיסה שלו התחיל ב-1968, כשהיה בשנה ב' בלימודיו. הוא לא הסתמן כטייס מוכשר במיוחד - אך התלהבותו היתה עצומה.
ב-1970 הגיע לבית הספר לטיסה של חיל האוויר המלכותי, והגיע במטוס שהטיס בעצמו; מעניין מה חשבו על כך יתר החניכים. מחודש לחודש התקדם במסלול ההכשרה, ומאוד אהב את המסגרת הצבאית.
ב-1971 סיים את קורס הטיס - אך במקום להתחיל שירות בחיל האוויר, הוצב בחיל הים; לבריטניה מסורת ימית עשירה מאוד, שקיבלה קדימות על פני שאיפות הטיסה של הנסיך הצעיר. עד 1973 שירת בספינות הטילים של הצי המלכותי כקצין זוטר. ואז החליט לעשות משהו עם הכנפיים שלו - והוסמך כטייס מסוק ווסקס.
מדובר במסוק ימי שהוא גרסה בריטית לסיקורסקי S58 המפורסם, ושימש את הצי במשימות חילוץ, הכוונת אש וציד צוללות. צ'ארלס לא הפסיק להתלהב: תוך כדי שירותו בצי, המשיך להגיע לאימוני טיס בחיל האוויר ולצבור שעות על מטוסי הדרכה - הצ'יפמנק הבוכנתי הקטן, הג'ט פרובוסט הסילוני והביגל B206 הדו מנועי.
גם לאחר שירותו התקשה להתרחק מהקוקפיט, ונהנה לטוס ולהטיס מטוסים צבאיים בכל הזדמנות. ביקורים שלו בבסיסי האוויריים כללו טיסות כיף בתא האחורי, והוא טס גם בפאנטומים וכלים אחרים.
לפעמים בנה את התוכניות שלו כך שיכללו טיסה: ב-1977 ביקר בבסיס בו שירת, והחליט לצאת משם לביקור בנושאת המטוסים ארק רויאל שחלפה מול חופי בריטניה. כדי להרוויח זמן וכיף, טס לשם בבאקניר - מטוס תקיפה ימי שמתמחה בטיסה נמוכה ומהירה.
כשביקר אצל צבאות בחו"ל, אהב לסקור את ליין מטוסי הקרב שלהם, לדבר עם טייסים ועוד. לטוס אצלם לא היה יכול, בשל מגבלות בטיחות; הראו לי טייס זר שמוכן לקחת לסיבוב את יורש הכתר האנגלי, או מלווה מלכותי שמוכן לסכן כך את השליט שלו. אך הרומן שלו עם הקוקפיט עמד להיגמר, ובצורה מאוד מפתיעה.
ב-29 ביולי 1994 יצאה טיסה מנהלתית מאברדין שבצפון מזרח סקוטלנד לאי איילה שבמערבה, טיסה במטוס BAE146 בשירות מלכותי. מדובר בכלי ארבע-מנועי בינוני שנחשב לאמין ונוח מאוד, ומשרת חברות תעופה בנתיבים קצרים. בקבינה המפוארת ישבו שבעה מכובדים, ונהנו מהדרך: נופיה המרהיבים של סקוטלנד מקסימים גם מהאוויר.
כשהחלו להתקרב ליעד, נזכר מזג האוויר שהוא סקוטי והחל לרשוף ולזעוף: עננים כיסו את קו החוף, גשם דק החל לרדת ורוח חזקה דחפה את המטוס מאחור, בפקטור שהוסיף כ-10% למהירות הנחיתה התקנית. לפי הערכות, בשלב זה נפתחה דלת הקוקפיט ופנימה צעד הוד מעלתו הנסיך צ'ארלס, ואמר שמתחשק לו לנהוג קצת; שבא לו להנחית את המטוס.
הטייס המפקד, גראהם לורי, ידע שא. צ'ארלס טייס מוסמך, עם ניסיון צבאי; ב. ששירת בחיל הים ולכן בוודאי שהוא מוכשר בנחיתות במזג אוויר קשה; וג. (וכל שאר האותיות) שזהו נסיך הכתר ולסרב לו זו התאבדות מקצועית מיידית. צ'ארלס התיישב ולקח את ההגאים - בפעם האחרונה בחייו.
הגישה לנחיתה התבצעה גבוה ומהר בהרבה מהסביר, ומגדל הפיקוח הזהיר בנימוס הכי בריטי ומאופק שאפשר - אך ללא הועיל: הנגיעה של צ'ארלס בקרקע היתה עם גלגל החרטום והמטוס חרש את המסלול עם האף, כמו מריצה מוזרה ב-200 קמ"ש.
כשיתר הגלגלים נגעו במסלול, עשו זאת בעוצמה וחצי מהצמיגים שלהם התפוצצו; הגלגלים היו על הקרקע בנקודה בה נותרו פחות מ-500 מ' של אספלט.
ה-BAE146 גלש מעבר למסלול בעוד כל הנוסעים מגרדים את השמיים בצרחות ובצדק. המטוס נעצר רק כ-20 מ' מנפילה של כמה מטרים טובים אל תוך נחל. כמו שאומרים בממלכה המאוחדת, נראה שבאותו יום נצר האל את בני האצולה.
צ'ארלס, באדישות מלכותית, המשיך את ביקורו באי כאילו לא אירע דבר. "זו לא היתה בדיוק התרסקות", אמר כשנשאל על כך בעודו מתארח בחטיבת ביניים בעיירה באומור. "גלשנו מעבר למסלול. זה לא משהו שהייתי ממליץ לעשות, אך לרוע המזל זה קרה".
ה-AAIB, מועצת בטיחות הטיסה של משרד התחבורה הבריטי, החלה לחקור את התקרית החריגה, ופרסמה דו"ח מאוד מוזר: התחקיר הצביע על אשמים ברורים - הטייס המפקד, שלא תפס את ההגאים כשראה שהנחיה הופכת מסוכנת, וטייס המשנה שלא הזהיר מספיק מפני רוח הזנב המשמעותית. ומה עם פרינס צ'ארלס? שביצע את הנחיתה בפועל? קיבל IDDQD מלכותי, ולא נענש בדבר.
כל מומחי התעופה שנחשפו לתחקיר הרימו גבות: צ'ארלס ישב הרבה בקוקפיט של BAE146, והעביר כך לפעמים טיסות שלמות. גם קרה שאחז בהגאים, אך מעודו לא הוסמך להנחית את המטוס, בוודאי שלא במזג אוויר בעייתי. מודעות לענייני בטיחות, בעיקר בהשפעת רוחות, היא לא מאפיין של טייס מעולה - אלא של טייס נקודה.
והטעות של הנסיך היתה מסחררת: רוחות זנב עוזרות מאוד בשלב השיוט, מאיצות את הטיסה וחוסכות דלק. אבל בשלב הנחיתה הן סכנת נפשות; רוח זנב מחייבת דפוס נחיתה שונה בתכלית, משום שהמטוס נע מהר יותר ויתקשה להאט, השליטה קשה יותר, ולעתים קרובות יבקש הצוות לעבור למסלול אחר או שדה אחר.
צ'ארלס - טייס ימי שאמור להכיר את הרוחות כמו סנונית - פשוט טס כרגיל וסיכן כך אנשים גם באוויר וגם על הקרקע. התחקיר התייחס אליו כמו שמתייחסים אל ילד בקוקפיט והסיר ממנו כל שביב אחריות.
למטוס נגרם נזק של מיליוני ליש"ט (שהכתר ניסה להגדיר כ"מיליון", אך מומחי תחזוקה טענו שזה בלתי אפשרי) ושני הטייסים המסכנים חטפו בעבור הנסיך. אך למרות שלא נענש, עדיין הגיע לאחת מנקודות השפל הכי גדולות של חייו.
מסתבר שהיתה סיבה מיוחדת במינה לטיוח התחקיר, סיבה שבכלל לא קשורה למטוסים, רוחות או בטיחות: ביום התאונה שודר בערוץ 3 הבריטי סרט תיעודי מיוחד בן שעתיים וחצי, שהציג את חייו של הנסיך ובעיקר - את יחסיו עם גרושתו דיאנה, הדמות האהובה והנערצת ביותר בקאסט המלכותי.
ובמסגרת הסרט הוצג ראיון בו הודה צ'ארלס בפה מלא שבגד בנסיכה האהובה. הממלכה המאוחדת הוכתה בתדהמה; הקהל הרחב ידע היטב שבית המלוכה מייצג בזבוז וראוותנות מיותרת, כמו גם תפיסות מיושנות של אנשים מסוימים שנעלים על אחרים מתוקף שושלתם. אבל עדיין אהבו את המסורת, הטקסים והדמויות בארמון.
למשל, את המלכה אליזבת חיבבו וכיבדו, גם כשהתגלו קונפליקטים בינה ובין הנסיכה. אבל את צ'ארלס אף אחד לא סימפט; תמיד נתפס בעיני ההמונים כסנוב ומנותק, קלישאת-אצולה. כשהוא ודיאנה התגרשו, הפך למאוס ואף שנוא. אבל חשיפת הבגידה היתה שיא חדש, שהצית סופת אש: רבים מאזרחי הממלכה הרגישו זעם שאף מונארך לא רוצה להרגיש אף פעם.
מספרים שהמלכה זימנה את בנה לשיחת רויאל דיר באלק, והסבירה לו בנוסח הכי אצילי בטבע שהוא אפילו לא מתחיל להבין איזה מין נזק עשה למשפחה. ולכן, מעכשיו כל פיפס שקשור אליו יעבור קודם יועץ אסטרטגי, מומחי יח"צ ומה לא - ושמעכשיו הוא לא יתקרב אפילו לדברים שעלולים להכתים את השם המלכותי.
ומסיבה זו קיבל פטור מלא מאחריותו לתקרית הבטיחות האיומה בשדה התעופה בסקוטלנד, אך גם לא יזכה להזדמנות לחזור עליה; סוכם שהנסיך יודיע רשמית וביוזמתו שהוא פורש מטיסה באופן מיידי, מלא ומוחלט.
ואכן, מאז לא הטיס הנסיך את המטוסים והמסוקים שאהב, ומספרים שבקרב האצילים הקפידו שלא להעלות את הנושא בקרבתו; הוויתור על הקוקפיט הסב לו צער רב. את כנפי הטיס שלו ענד בגאווה, וראה את המסורת המשפחתית ממשיכה אצל בניו: הבכור וויליאם הפך לטייס חילוץ ימי ואף יצא לגיחה בה הציל חיי שני מלחים, ובהמשך הפך לטייס אמבולנס מעופף בהתנדבות.
הצעיר הארי בחר בקריירה צבאית: ב-2010 קיבל את כנפי הטיס שלו, ולאחר שנה הוסמך כטייס מסוק אפאצ'י - מהכלים שהכי קשה להטיס. ובניגוד לאביו, גילה שהוא גבר של מסוק אחד: הוא התמחה באפאצ'י, עבר קורסים מתקדמים בארה"ב, ואף הגיע לחזית אפגניסטן. ארבעה חודשים וחצי לחם במחבלי הטליבאן, שניסו בכל כוחם להגיע לבן האצולה - אך פגשו רק את פגזי התותח שלו.
לסיום, אנצל את ההזדמנות כדי לאחל למלך אנגליה הטרי אריכות ימים ושגשוג, ושרוחות זנב תמיד ידחפו אותו ליעד - אך אף פעם לא יפריעו בנחיתה. טיסה נעימה!
44 תגובות לכתיבת תגובה