הוצאה ישראלית גנזה את פרסום ספרה של גרטה טונברג: "נהפכה לדמות מפלגת"

בסוף אוקטובר, כשהציבור הישראלי מוכה אבל וטראומה, החליטה פעילת האקלים המפורסמת בעולם לצאת נגד ישראל. גרטה טונברג, הצעירה השוודית שהצליחה לסחוף אחריה צעירים רבים ולעורר מודעות למשבר האקלים, החליטה לקרוא לקהל עוקביה "לעמוד לצד עזה", והתעלמה לחלוטין מהטבח שהתרחש זמן קצר קודם לכן בישראל.

איתמר ויצמן ויונתן יעקבזון, מקימי הוצאת הספרים ״רדיקל״, קיבלו מיד החלטה: ״ספר האקלים״ של טונברג, שאותו סיימו לתרגם במטרה להוציאו לאור בישראל - ייגנז. כעת הם מספרים על הכתף הקרה שאיתה מתמודדים אנשי הסביבה בישראל מצד התנועה הסביבתית העולמית, ועל תהליך השינוי שעברה הוצאת הספרים שלהם, שתרגמה בשנים האחרונות ספרי סביבה במטרה ״להביא אל הקהל הישראלי את הספרים משני התודעה של היום - שטומנים בחובם את הרעיונות משני המציאות של מחר״.

עבור הוצאה קטנה שקמה כדי להפוך צעירים למודעים ומעורבים יותר בשינוי המציאות, ההחלטה לזנוח את הספר של טונברג, שבו צוללים חוקרים ואקטיביסטים לנבכי משבר האקלים ומנגישים ידע רב הנוגע לו בפשטות לציבור, משמעותה גם הפסד כספי של כ־50 אלף שקל. ״הספר היה בתהליך הפקה מתקדם, אחרי תרגום ועריכה לשונית ומדעית״, אומר יעקבזון. ״זה ספר לא זול להפקה, ומאוד ציפינו להוציא אותו כי יש בו אוצר מאמרים של חוקרים מובילים בתחום, שמטרתנו היא להביא אותם לקהל דובר עברית. אבל לנו אין טעם להוציא ספרים של אנשים שלא יקשיבו להם, וגרטה, שהיתה דמות מעוררת השראה, נהפכה בן רגע לדמות מפלגת ומעוררת אנטגוניזם, ברור שאין לנו סיבה להוציא את הספר״.

יונתן יעקבזון: "החודשים האחרונים קטעו את הקשב בישראל לכל מה שנוגע לעתיד הרחוק. הפכנו להיות בית שמסייע לאזרחים" | צילום: אלון טלמור

רדיקל החליטה גם שלא להוציא לאור את רב המכר ״איך לפוצץ צינור נפט״ פרי עטו של ד״ר אנדראס מאלם, שאמר כי שמח כששמע על טבח 7 באוקטובר. אולם ההכרה הכואבת יותר אינה מסתכמת בשני מקרים נקודתיים, אלא בכך שפעילים בולטים בתנועה הסביבתית בעולם וצמרת חוגי הסביבה בפקולטות הנחשבות בעולם, הם ממובילי הקול האנטי ישראלי בחודשים האחרונים. כשזה נוגע לתחום האקלים והסביבה, שבו לגבולות ולאומים אין חשיבות, זו עובדה צורמת במיוחד.

״התחושה היא שישראל הולכת ונהיית יותר מבודדת, ושאנשי אקלים לא רוצים לשתף איתה פעולה״, אומר ויצמן. ״יש עלייה מטורפת עכשיו בחוסר הקשב והרצון של סופרים בעלי שם לעבוד עם ישראל. סופרים מסרבים לתת לנו זכויות להוציא את הספר שלהם. אם פעם זה היה 1 ל־20, עכשיו זה 1 ל־5. זה לא קורה בסין, בצפון קוריאה, ברוסיה או בסוריה. אני בז לזה. אם הם לא מבינים שאקלים זה עניין גלובלי - הם הבעיה. חלק מהשיעור שאנחנו לומדים הוא שישראל היא לא תמיד חלק מבורך ממשפחת האומות. אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי להרוויח את המקום הזה. יש כאן מידה גדולה של צביעות וגועל, אבל הבנו שלא נשנה אנשים. יש לנו סופרים מדהימים שכן רוצים לעבוד איתנו״.

יעקבזון מוסיף: ״משבר האקלים דורש מאיתנו לחשוב גלובלית ולפעול לוקלית. אנחנו צריכים את המילים האלו יותר מתמיד כאן. החרם האינטלקטואלי־ספרותי הזה זה אחד הדברים הכי נוראיים שאפשר לעשות״.

בשנתיים הראשונות לקיומה הוציאה רדיקל לאור בעיקר ספרים העוסקים במשבר הסביבתי. בין הטראומה של 7 באוקטובר, המצב הפוליטי בישראל והפניית העורף מצד התנועה הסביבתית בעולם, יעקבזון וויצמן הבינו שעליהם לשנות כיוון. כשחודש לפני המלחמה ועם חלומות גדולים, הקימו בתל אביב את "בית רדיקל" ברחוב התחייה 27 בתל אביב, כדי לערוך אירועים, ימי עיון, הקרנות סרטים ומפגשים. ״התוכניות שלנו השתנו, כמו של כולם״, אומר ויצמן. ״עשינו כאן לאחרונה למשל אירועים על פילוסופיה סטואית, אחרי שהבנו שאנשים שמצויים בחרדה לא יכולים להתמודד עם בעיות שגדולות מהם. אנחנו מארחים פעילויות שקשורות לחטופים ולמפונים".

מה השתנה?

"אי אפשר להוציא ספרים על משבר האקלים כמו לפני ההפיכה המשטרית והמלחמה. ואנחנו לא יכולים להגביל את עצמנו לנושא אחד. אם לא תהיה דמוקרטיה ליברלית חזקה, לא נוכל להתמודד עם משבר האקלים. אי אפשר לדבר רק על משבר האקלים בלי לדבר על התופעות שאנחנו רואים לצידו ומשפיעות עליו. המשבר בדמוקרטיות הליברליות בעולם כבר פוגע ביכולת שלנו להתמודד עם משבר האקלים. העלייה של דונלד טראמפ היא אירוע מסוכן מאוד לאקלים, והיא תוצאה בין היתר של התעצמות טכנולוגיות מזיקות, של נאו־פופוליזם ופשיזם. יש קשר בין האירועים האלו. אנחנו מנסים לתווך רעיונות שמצביעים על זה שהבעיה היא לא רק בצמצום המגוון הביולוגי ופליטות גזי חממה אלא גם לומר שאם לא נשמור על הדמוקרטיה ולא נדע לייצר כלכלה מאוזנת - לא נצליח לפתור את משבר האקלים״.

יעקבזון מוסיף: ״רדיקל התחילה את דרכה עם דגש על משבר האקלים כי השיח בארץ היה בפיגור ניכר. 18 החודשים האחרונים, איינו את הקשב בישראל לכל מה שנוגע לעתיד הרחוק. המלחמה וההפיכה היכו בנו והמקום הפך להיות בית להתארגנויות אזרחיות, לסיוע לאזרחים. תוך שמירה על אותו בסיס של קולקטיביות וסולידריות כדי להגביר מודעות ולמתן את נזקים. הבנו שקיימות זה לדבר על משבר האדם".

תיתכן מציאות אחרת כשסביב כל כך הרבה משברים?

ויצמן: ״אנשים מחפשים אופטימיות ומחפשים דרך להשפיע על המציאות לטובה. במשבר שאנחנו נמצאים בו אנשים שואלים את עצמם: ׳האם זאת המדינה שלנו או לא?׳. הבנו שעל ישראל צריך להיאבק - ושהדמוקרטיה שלנו לא מובנת מאליה. מתוך הייאוש קשה לפעול והוא מוביל אנשים טובים לפעול ממקומות רעים. המטרה שלנו היא להפגיש כמה שיותר אנשים עם רעיונות אופטימיים לשינוי המציאות. אנחנו רוצים לדמיין עתיד חדש לישראל. משבר האקלים הוא אירוע מכונן של המאה ה־21 וכבר משנה כל דבר בחיינו, אבל כדי ליצור עתיד טוב יותר לאנשים אנחנו צריכים להבין עם מה אנחנו מתמודדים".

איתמר ויצמן: "אני בז לסופרים שמסרבים לתת לנו זכויות פרסום. מי שלא מבין שאקלים זה עניין גלובלי, הוא הבעיה" | צילום: אלון טלמור

רגע לפני 7 באוקטובר, הוציאה רדיקל לאור את ״איך הדמוקרטיה תנצח״ מאת נדב אייל. הוא מנתח שם את המחאה ומציג את הצעדים שהמחנה הדמוקרטיבישראל ובעולם חייב לנקוט כדי שהדמוקרטיה תגבר על זרמים פופוליסטיים סמכותניים. ״הספר מכר אלפי עותקים בשלושה שבועות והצליח לייצר חזון של התנגדות״, אומר יעקבזון. ״לראשונה הוצאנו ספר שלא נגע באופן ישיר במשבר האקלים. עכשיו אנחנו עובדים על הספר ׳השחר של הכל׳, שמנסה להראות שיש הרבה מודלים להשראה ואופטימיות בעבר שלנו. נוציא גם ספר של גאבור מאטה שעוסק בכך שהחברה המערבית היא מחוללת של טראומות באמצעות אלימות סמויה, ואיך אנחנו יכולים לרפא אותה. יש עוד כמה ספרים שאנחנו עובדים עליהם בהם 'דרישת שלום', אוסף של נאומי שלום מרגשים שנותנים אופטימיות ותקווה ומחזירים את המילה ׳שלום׳ לשיח. גם נוציא עוד ספרים של מחברים מקומיים. אנחנו מבינים שצריך לתת מקום לבעיות הייחודיות של ישראל. השנה וחצי האחרונות הוכיחו לנו שאם אנחנו לא נציע את הפתרונות, לא יישאר ואקום: יש רעיונות אלימים, פופוליסטים, מסוכנים ואפילו פשיסטים שמגיעים ממקומות אחרים״.

הרוח הצוננת שחשים ב׳רדיקל׳ מצד חוקרים וסופרים העוסקים במשבר האקלים אינה מקרית. בחודשים האחרונים תפסו מובילים בתנועה הסביבתית את קדמת הבמה במחאות הפרו־פלסטיניות, ורבים מהם משמשים קול רועם נגד ישראל. התופעה נפוצה במיוחד בקמפוסים בארה״ב, בקרב חוקרים וסטודנטים בחוגי סביבה. חוקרים ישראלים חשים זאת, וחוששים כעת שההתנהלות הזו עלולה לצמצם את שיתופי הפעולה המחקריים בתחום שנחשב לחוצה גבולות ותפגע בעבודתם האקדמית.

״בבית הספר לסביבה, כמות הכאפיות כסמל הזדהות שאני רואה היא גבוהה מבכל בית ספר אחר״, מספרת מיטל פלג מזרחי, עמיתת פוסט דוקטורט במחלקה לכלכלת סביבה באוניברסיטת ייל בארה״ב. ״אנשים שעשיתי איתם פעולות משותפות בהקשר של אופנה בת קיימא במסגרת חקיקה שאנחנו מקדמים — פשוט סובבו את הגב והלכו כשאמרתי שאני מישראל. זו תחושה מאוד קשה, וזה קורה רק לישראלים: לא לאיראנים ולא לרוסים. זה קורה גם ממש ברמה האקדמית: מאמרים של חוקרים ישראלים נדחים מפרסום בטענות לא ענייניות, כך גם מאמר שלי. הנימוק שקיבלתי היה שהוא עוסק באופנה בת קיימא בישראל ובניסוי שנערך לפני שנתיים - ו׳איך אפשר לכתוב מאמר על משהו שקורה במזרח התיכון בלי הקשר להה שקורה עכשיו במזרח התיכון׳״.

לפי פלג מזרחי, התנועה הסביבתית מקדמת בשנים האחרונות שיח של ׳צדק אקלימי׳, ורואה עצמה מחויבת לסוגיות גלובליות. ״בעשור האחרון התנועה מחברת בין צדק חברתי לסביבה. רבים עושים את החיבור הזה כדי להרגיש רלוונטיים ולא להיראות כמו מחבקי עצים אלא כמי שעוסקים בסוגיות של צדק שעל סדר היום״.