האפסייד בארה"ב טרם הגיע, אז ארבה החליטה להביא את הסיכון לתל אביב

נחיתתה של חברת ארבה (arbe) בבורסת תל אביב היא עוד פרק בקלאסיקה של חברות ההייטק הישראליות: את האפסייד הן אוהבות לחלוק עם המשקיעים האמריקאיים, אבל בסיכון הן מעדיפות לשתף את המשקיעים הישראלים. קצת פחות משלוש שנים לאחר שהונפקה בנאסד"ק ולאחר ששרפה מאז יותר מ־100 מיליון דולר ללא רמז להכנסות באופק, ארבה נוחתת נחיתת חירום באחוזת בית.

באוקטובר 2021 הונפקה ארבה בגל הספאקים הגדול בוול סטריט לפי שווי של כחצי מיליארד דולר וגייסה 118 מיליון דולר. כמו במרבית הנפקות הספאק שהושלמו במחצית השניה של 2021, רוב הכסף מהספאק נמשך והחברה קיבלה בעיקר את כספי ה־PIPE, גיוס פרטי שנעשה במקביל. מאז היא כבר שרפה את מרבית הסכום ונאלצה לצאת לגיוס חירום של 23 מיליון דולר לפני שנה.

התנאי הייחודי בגיוס הוא שכל תמורת הגיוס לא תעבור מיידית לידיה של ארבה, אלא תוחזק בנאמנות עד שיתמלאו תנאים מסויימים במהלך העסקים של החברה

הכסף גוייס ברובו מקרנות שמתמחות במה שנקרא באנגלית מכובסת "מצבים מיוחדים" או קרנות לחילוץ ממצבי מצוקה בעברית. אבל גם הכסף הזה כבר נשרף בחלקו הגדול וארבה עוד לא קרובה להתחלה של הכנסות. בינתיים גם המניה ממשיכה לצנוח וביום שישי האחרון נסחרה החברה לפי שווי של 156 מיליון דולר, וזאת לאחר התאוששות מסויימת. ככל הנראה המשקיעים האמריקאים נושמים לרווחה כי לארבה יהיה עוד כסף לשרוף והפעם הוא לא יגיע מהם, אלא מעמיתיהם הישראלים, שכן הפתרון למצוקה של ארבה נמצא, כרגיל, בבית.

שאלת הביצה והתרנגולת

מניית החברה, שמפתחת שבבים לרדארים לתעשיית הרכב האוטונומי, החלה להיסחר בשבוע שעבר בתל אביב במסגרת רישום כפול וכעת היא משלימה את היעד האמיתי של המהלך - גיוס אג"ח להמרה ממשקיעים בישראל. המשקיעים המקומיים, בהם לא מעט גופים מוסדיים כמו מור, סיגמא ואיילון, הזרימו ביקושים גבוהים למרות הישגיה הלא מרשימים בלשון המעטה של ארבה עד היום, כך שהיא הבטיחה לעצמה עוד 120 מיליון שקל. איגרות החוב נושאות ריבית שנתית של 6.5% וניתנות להמרה למניות במחיר של 2.6 דולרים למניה. ביום שישי האחרון סגרה ארבה את המסחר בניו יורק במחיר של 2 דולרים למניה. התנאי הייחודי בגיוס - כל התמורה לא תעבור מיידית לארבה, אלא תוחזק בנאמנות עד שיתמלאו תנאים מסויימים במהלך העסקים של ארבה. כאן מדובר בסוג של ביצה ותרנגולת - ארבה זקוקה לכסף כדי לקבל חוזים, אך ללא הכנסות, המשקיעים האמריקאיים לא מוכנים להזרים עוד מזומנים.

ארבה צפויה להציג שוב הכנסות זעומות של 1.5 מיליון דולר השנה ולהמשיך לשרוף עשרות מיליוני דולרים בפיתוח. היא מעסיקה 137 עובדים, מתוכם 131 בישראל. הדבר מקשה עליה בהתמודדות במכרזים של יצרניות הרכב הגדולות שחוששות לעבוד עם ספקים ללא יציבות פיננסית. אפשר לומר כי זו היתה גם הסיבה לבהלת הנפקות הספאקים של ספקיות רכיבים לתעשיית הרכב מישראל ובהן, פרט לארבה, היו גם אינוויז, אוטונומו ו־REE. ההנפקות נועדו להפוך את הסטארט אפים נטולי ההכנסות לחברות ציבוריות ולנסוך בכך ביטחון בהמשכיות הקיום שלהן.

בחודשים האחרונים ארבה הגיעה לשלבים סופיים בהתמודדות על מכרז הרדארים הגדול של מרצדס בנץ (כספק משנה, שמוכר לחברת TIER 1 - ס"ש) והיתה חייבת להציג כרית מזומנים מספקת. על כן, כספי הנפקת האג"ח נעולים אצל הנאמן עד שארבה אכן תקבל את החוזה הנחשק. תנאי "שחרור" כספים נוספים הם עלייה במחיר המניה ובהיקפי המסחר. בניו יורק סובלת ארבה מסחירות דלילה במיוחד עם מחזור של עשרות אלפי מניות בלבד בימים הטובים.

ראש בראש מול מובילאיי

ההתחלה, כרגיל, הייתה הרבה יותר אופטימית. ארבה הוקמה ב־2015 על ידי קובי מרנקו, ד"ר נועם ארקינד ועוז פוקסמן כשהיא נישאת על גלי ההייפ של מובילאיי. היום אגב, שתי החברות מתמודדות ראש בראש על המכרזים המרכזיים בתעשיית הרדארים משום שרק להן שבבים שמסוגלים להחזיק רדאר עם כמה ערוצי קליטה ושידור גבוה, כפי שדורשות מרצדס וחברות גרמניות נוספות. רדארים פנימיים ברכב נחוצים היום כדי לספק דרגות מתקדמות של נהיגה אוטומטית והם יכולים להוות גם חלופה זולה יותר לליידארים או להשתלב יחד עימם בהפיכת הרכב לאוטונומי.

מרנקו, שהיה בעברו עיתונאי, ולאחר מכן הקים את החברות לוגיה וטפטיקה שעסקו בפרסום ותוכן דיגיטלי, משמש כמנכ"ל ארבה מאז הקמתה. ארקינד הוא סמנכ"ל הטכנולוגיה (CTO) ואילו פוקסמן כבר עזב. כיו"ר החברה מכהן יאיר שמיר, בנו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, שבעברו היה גם חבר כנסת ושר מטעם "ישראל ביתנו", ומילא שורה של תפקידים בחברות הייטק. בשנים האחרונות שמיר פעיל בעיקר בתעשיית הון סיכון ומשמש כדירקטור בחברות רבות בתחום.

נוף פליטות הספאקים

על פי המצגת של ארבה שניתנה ערב המיזוג עם ספאק, הסטארט־אפ המבטיח היה צריך להיות היום במקום אחר לגמרי. 2023 היתה צריכה להסתיים עם הכנסות של 76 מיליון דולר ותזרים מזומנים חיובי של 12 מיליון דולר. במקום זאת, שוב, כמו בכל השנים לפני כן, לארבה לא היו הכנסות והוצאות התפעול שלה הגיעו ל־47 מיליון דולר. בשנה הבאה היא כבר הייתה צריכה להגיע להכנסות של 312 מיליון דולר, מה שלא יקרה גם אם תקבל את החוזה הנחשק של מרצדס בנץ. חוזים מהסוג הזה דורשים עבודת פיתוח והתאמה ארוכה שאורכת שנים. גם לאחר מכן, ספקיות הרכיבים כגון מגנה או וולאו, שלהן מספקות חברות כמו ארבה או מובילאיי, יכולות להציע במקביל גם פתרונות של חברות אחרות.

ארבה לא חריגה בנוף "פליטות הספאקים" בתחום האוטומוטיב שהביאו לוול סטריט שורה של סטארט אפים ישראלים נטולי הכנסות. אוטונומו כבר שילמה את המחיר הכבד ביותר לאחר שהפכה בתוך שנתיים מיוניקורן מבטיח שהונפק לפי שווי של 1.3 מיליארד דולר, לחברה בשווי 70 מיליון דולר שנמכרה לאפליקציית שירותי גרירת רכבים אמריקאית. REE, שהחלה את דרכה במיזוג ספאק עם שווי מדהים של 3 מיליארד דולר, עדיין נטולת הכנסות בניגוד לגרפים בעלי השיפוע האופטימי שסיפקה במצגות, ונסחרת בשווי של 47 מיליון דולר בלבד. היחידה שנמצאת במצב מעט טוב יותר היא אינוויז, שהיתה הספאק הישראלי הראשון. החברה הונפקה בשווי של 1.3 מיליארד דולר ונסחרת היום, בדומה לארבה לפי שווי של 174 מיליון דולר. אינוויז כבר זכתה בכמה חוזים משמעותיים, אך גם הם עדיין לא מתורגמים להכנסות אף שחלף לא מעט זמן מהזכייה. לתשומת לבם של המשקיעים החדשים בארבה.