חוק ההשתמטות: כשהממשלה נכנעת לפקיד

1. קיומה של מדינת ישראל, יכולתה להגן על עצמה אל מול הסכנות שאורבות לפתחה – אלה האתגרים שהטילו היום העותרים לפתחו של בג״ץ. לא פחות. עד עכשיו החרדים הבינו שהם מגינים על עם ישראל בלימוד התורה. היום נודע להם שהם הבסיס ל־6-3 אוגדות מתמרנות. ״אנחנו נמות ולא נתגייס״, זעק תלמיד ישיבה שהגיע לדיון, מחבר עצמו לאבותיו שהקריבו עצמם על קידוש השם.

ההבנה שהפעם בג״ץ מתכוון "לתת בראש" הקנתה לדיון משמעות דרמטית. מצד אחד מדובר בפסק דין פשוט. לא ביטול חוק, לא אקטיביזם – רק קביעה שהממשלה פועלת בחוסר סמכות כשהיא לא מגייסת וגם מממנת תלמידי ישיבות. במשפט האזרחי קוראים לזה עשיית עושר (המימון) ולא במשפט (בניגוד לחוק). ומצד שני, מה יקרה בעקבות פסק הדין? 63 אלף דחויי השירות יגיעו לבקו״ם? לא יגיעו. ואם מותר להמר, גם לא ה־3,000 שהיועצת המשפטית הודיעה שהצבא ערוך לגייס. בתנאי כמובן שה״פוקד״ יקרא להם.

אדם חרדי מתפרץ ומוצא מבית המשפט: "נמות ולא נתגייס, ככה אנחנו מחנכים את הילדים שלנו. גם אם תהיו כמו סטלין, כמו בספרד, שום דבר לא יעזור! רוב הציבור הוא ככה - אנחנו נמות ולא נתגייס. אני מייצג את רוב הציבור" | צילום: גלעד מורג, דוברות בית המשפט

2. היום התוודענו ל"פוקד". סוף סוף נמצא עובד הציבור היחיד והמיוחד, הפקיד, שממשלת ישראל חובבת ה"משילות" ו"שלטון הנבחרים", מרכינה ראש בפני שיקול דעתו. את היועצת המשפטית, את הרמטכ״ל, רומסת הממשלה – אבל ה״פוקד״ - שמופקד על הגיוס – הוא אוטונומי ועצמאי. ״לא ניתן להתערב בשיקול דעתו״, הודיע ב״כ הממשלה, עו״ד דורון טאובמן, ״אף אחד לא מונע ממנו לגייס״.

הנשיא פוגלמן: "אין שאלה שהממשלה לא יכולה להחליט על גבולות הייצוג שלה ונבהיר את העניין"

השופטים עטו על ההכרזה הזו משני כיוונים שונים. את הנתיב הראשון סללה עבורם היועצת המשפטית לממשלה, שזרקה את המספר של 3,000 בני ישיבות שהצבא ערוך לגייס. השופטת יעל וילנר אחזה את השור בקרניו כדי להובילו לבקו״ם: ״האם יש לפוקד שיקול דעת שלא לגייס את ה־3,000 למרות שהצבא ערוך לקבלם?״, שאלה. טאובמן פצח בתמרון אקרובטי. ״הממשלה לא טוענת דבר בעניין היקף הגיוס״, אמר, ״אבל שליחת 3,000 צווים תהיה שגיאה חמורה. הצבא אומר שניתן לגייס 3,000 אבל זה לא אומר שיגייסו 3,000. אנחנו לא מתערבים בשיקול דעת הפוקד כי לא ניתן להתערב בשיקול דעתו״. מהתשובה הזו, שמאדירה את שיקול דעת הפוקד, ניסו השופטים להסיק שלממשלה אין התנגדות לגייס את ה־3,000. טאובמן סירב להיות חד־משמעי ותימרן מסביב. מי שהוציאו לו את הערמונים מהאש היו השופטים שסללו את הנתיב השני, זה שלא מאמין לטאובמן ולהאדרת הפוקד שלו. ״שיקול דעת הפוקד הוא דמיוני״, אמר השופט אלכס שטיין, ״מי שמחליט זה הממשלה. אין הפרדה בין הפוקד לממשלה ושר הביטחון״. והוסיף השופט יצחק עמית: ״כל התזה שלכם על הפוקד, רשאי או חייב לגייס, נועד לעקוף את הלכת רובינשטיין״. כלומר ישראבלוף, מה שאתם באמת רוצים זה להשאיר את שיקול הדעת לממשלה.

״הממשלה לא מתערבת ולא אומרת לפוקד את מי לגייס וכמה״, אמר טאובמן, הפעם בכובעו כסטנדאפיסט, ונענה בבדיחה נגדית של ראש ההרכב מ״מ הנשיא עוזי פוגלמן: ״עכשיו אתה מתחבר לא רק ליועצת המשפטית לממשלה, אלא גם לעותרים״.

3. לנציגי היועצת המשפטית לממשלה עוה״ד ענר הלמן ואבי מיליקובסקי היה חשוב להדגיש שהמספר 3,000 הוא רק ההתחלה והוא לא משקף את צרכי השעה ואת ערכי השוויון בנטל. גם הם הבינו את עליבותו של המספר, כפי שהדגיש השופט נעם סולברג: ״התאכזבתי מהמספר הזה. כבר ב־2017 דיברו על המספרים האלה״. העותר עו״ד אליעד שרגא עדכן שהמספר הזה הורד מהבוידעם ביחד עם הצעת החוק של גנץ. אותה הצעה שעבר זמנה אבל לא בטל קורבנה - כי הקורבן זה אנחנו. חלק מהעותרים הזכירו את המחיר האישי שהם משלמים כקרובי משפחה של חיילים.

עו"ד ענר הלמן, ראש מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה: "חשוב לנו להבהיר שהממשלה ביקשה לעקוף את היועצת המשפטית לממשלה, זה לא סוד שבוחנים מבחני תמיכה נוספים בימים אלו".

טאובמן, כנציג הממשלה הביע שותפות עם העותרים אבל לא עם עתירתם. כמותם, דיבר על הרגע ההיסטורי ועל הסיכוי לרתום את החרדים. אבל, כל זה יגיע במסגרת הטריק הנכלולי של נתניהו - לחוקק את החוק של גנץ. גם טאובמן לא שכח את הפוקד ברגע ההיסטורי הזה: "אני אומר במפורש: שיקול דעת הפוקד לצד החקיקה״.

4. הפוליטיקאים החרדים אריה דרעי, משה גפני ויצחק גולדקנופף לא התייצבו בבג״ץ. מה זה קשור אליהם? בשם החרדים טענו שני עורכי דין שמייצגים שני גופים. השופט יצחק עמית התלוצץ כשתהה מתחום דיני העבודה: ״מי כאן הארגון היציג״? עו״ד שמואל הורוויץ נציג איחוד בני הישיבות באר״י איתגר פעמיים: בפעם הראשונה טען ל״אכיפה בררנית״ כשתהה למה לא פועלים לגיוס הערבים, ובפעם השנייה כשהתלונן על הבחירה האכזרית, שאליה גוררים את לקוחותיו – בין החוק לבין הרב. בין החוק שמצווה להתגייס לבין הרב שמצווה להשתמט. העמדה החרדית מתיישרת עם עמדת הממשלה, משווה ומעלה: הנושא לא שפיט, צריך להמתין לכנסת, לא ניתן לכפות. ובכלל, מה אתם רוצים מחיינו.

עו״ד דוד שוב הציג עצמו כב״כ איגוד מנהלי ישיבות, שמייצג מעל 50 אלף תלמידים. ״גם למחבלי הנו׳חבה יש זכויות״, הפליג במררתו וקבל על הכוונה לפגוע בתקצוב: ״זה נראה כמו שנמאס מהחרדים, אז בואו ניקח להם את הכסף״. השופטת דפנה ברק־ארז מיהרה למחות נגד הפופוליזם של עורך הדין: ״אנחנו פועלים לפי עקרונות משפטיים – האם זה בסדר לתת תמיכה במציאות לא חוקית?״ וכך נפרש הסיפור הזה שמשתרע בין אתגרי קיומה של מדינת ישראל לבין שלילת מימונם של דחויי השירות. הדם והדמים נפגשו בעליון ועכשיו נראה איך זה ייגמר.