מי דרס את הקרואסון שלי?

סרטון הווידיאו הקצר ששלחה לי מנהלת השיווק של מאפיית "לחמים", לא הותיר מקום לספק. אנשים כאן השתגעו. מאות מחכים בסבלנות לתורם בקניון TLV כדי לטעום את הקרואסון הדרוס. או המעוך. או ה"קרו־דק" (קרואסון דק) כפי שכינו זאת פרנסי מאפיית "לחמים" — מקום רציני שלא מתעסק בשטויות. מה שמוביל לשאלה האם זו באמת שטות.

אז מה זה בעצם? קרואסון שלפני שנאפה עברו עליו טוב־טוב עד שהשתטח ואז ציפו אותו בסוכר כדי שיהיה קצת דביק ומתוק גם מבחוץ, ואפו. התוצאה מזכירה קצת את עוגיות אוזני הפיל שכל אחד מכיר. מאוד פריך, קצת דביק, נורא טעים. הבעיה היחידה היא שעוגיות אוזני פיל כיף לטבול בכוס קפה ואת זה אי אפשר. פשוט אין ספל מספיק גדול בשביל זה. את חלקו של קרואסון השטוח הזה מצפים אחר כך בציפוי צבעוני בטעמים — שוקולד לבן עם שברי פטל ותות מיובשים, גנאש שוקולד פיסטוק עם שברי פיסטוק קלויים, שוקולד בלונדי עם שברי עוגיות שוקולד צ'יפס, שוקולד לבן לימוני עם קליפות לימון מסוכרות ושוקולד לבן עם שומשום שחור וחלבה. הכל נראה מואד פסיכדלי וילדותי, משהו שילדים, ולא רק הם כמובן, יעופו עליו ויעלו מיד לטיקטוק. אני חיבבתי במיוחד את הציפוי האפור של השומשום והחלבה ואת הפיסטוק.

המקור של הקרואסון הזה הוא בקוריאה הדרומית, אלא מה, האומה שנתנה לעולם את ה"גנגם סטייל" ואת הקיי־פופ. כלומר, כמה שיותר מטופש, יותר טוב. הרי לא חשבתם שזה מגיע ממולדת הקרואסון, מאיזו מאפיה יוקרתית ונחשבת בפריז, על הרבה פחות מזה היו מורידים עליך שם גיליוטינה. אחרי שהתפוצץ בטיקטוק עם עשרות מיליוני צפיות, הוא צץ במאפיות בכל העולם מלוס אנג'לס דרך וינה ועד מיורקה. מי שהביא אותו למאפיית “לחמים” היה עיתונאי האוכל נדב בורנשטיין, שגילה את המאפה בסיאול.

"להגיד לך שזה בא לי באופן טבעי? לא", אומר לי אורי שפט, האופה והבעלים של "לחמים". "אף על פי שאני לא חיית אינסטגרם, אני רואה המון דברים והמון המצאות בתחום הקרואסונים, אבל שום דבר לא גירה אותי לעשות אותו. פה זה תפס אותי. היה לי באופן מפתיע רצון להשתעשע קצת, לראות איך זה יכול לעבוד, להיות קצת פחות כבד. וכן, אולי, גם לקבל קצת תשומת לב".

אתה חושב שזה יישאר?

"אני לא רואה את זה כמוצר שיישאר לנצח, לא אצלי ולא אצל אחרים. זה מאוד גדול, מה שהופך אותו למורכב להכנה. לא הייתי הולך על זה אם זה לא היה לי טעים. אני עושה את זה עם 100% חמאה, והציפויים הם מחומרים אמיתיים, לא צבעי מאכל. אני לא חושב שנראה את חמשת הטעמים שעשינו באופן קבוע במאפייה, אולי אחד".

איך בעצם עושים את זה?

"לוקחים קרואסון חמאה רגיל שלנו, מתפיחים רגיל, וברגע האמת במקום לאפות מפזרים עליו סוכר ומועכים עם 9-8 מגשים. מועכים למוות ורק אז אופים".

בכל מקרה, זה טעים, זה מצחיק, זה צבעוני וזה ממש לא חשוב. גם לא אמור להיות חשוב.