ההבטחה של הבדיקות הגנטיות התנפצה על קרקע המציאות

שלוש שנים אחרי ש־23andMe השלימה הנפקה מסחררת לפי שווי של 3.5 מיליארד דולר, חברת הבדיקות הגנטיות שוקלת לחזור להיות פרטית. כדרכן של הנפקות הספאק, החברה נהנתה משיא בשווי שוק של 6 מיליארד דולר זמן קצר אחרי ההנפקה, אך מאז ראתה נפילה מתמשכת והיא נסחרת כיום לפי שווי נמוך מ־300 מיליון דולר. כיצד חברה שגייסה מעל למיליארד דולר, התהדרה במשקיעים מפורסמים כמו ריצ'רד ברנסון וזכתה בתואר "המצאת השנה" על ידי מגזין “טיים”, נסחרת כמניית פני? הסיבות למעשה היו ידועות מראש.

בימים האחרונים הודיעה מנכ"לית החברה אן ווייציצקי (Wojcicki) כי בחברה מתכננים לרכוש את כל המניות הקיימות ולהפוך אותה לפרטית שוב. ווייציצקי עצמה מחזיקה בנתח של 20% ממניות החברה, אותן קיבלה לאורך השנים כחלק ממדיניות התגמול שלה. אן היא אחותה של סוזן ווייציצקי, מי ששימשה לאורך שנים מנכ"לית יוטיוב. אן היא גם אשתו לשעבר של סרגיי ברין, ממייסדי גוגל. ברין וגוגל היו משקיעים מוקדמים בחברת הבדיקות הגנטיות ואחת הסיבות להצלחה הגדולה שלה בהתחלה.

לאורך השנים היתה שריפת המזומנים של 23andMe מהירה, אך הדרך מטה איטית. מאז הוקמה ב־2006 ועד היום גייסה החברה 1.8 מיליארד דולר, בעוד שמעולם לא רשמה רווח. 2023 היתה נוראית במיוחד וכללה שלושה סבבי פיטורים, הסתכמה במכירות בהיקף של כ־300 מיליון דולר – נפילה של 32% לעומת 2019 — והפסד שיא של 312 מיליון דולר. את אובדן ההכנסות הסבירה ווייציצקי בשיחה עם משקיעים בנפילה במכירות של ערכות הבדיקות הגנטיות, כמו גם נפילה בהכנסות ממחקר אחרי שתם שיתוף הפעולה העיקרי שלה עם ענקית התרופות GSK, שאיתה היה לה הסכם מעורר מחלוקת של שיתוף מידע גנטי שאספה על לקוחותיה. המצב הפיננסי המורכב והיעדר אפיקים חדשים לגיוס הון הביאו את ווייציצקי כעת למוצא אחרון – להחזיר את החברה לאפיק פרטי, כך שאולי תצליח להכניס משקיעים חדשים.

1. סלבריטאים קיימו "מסיבות יריקה"

ווייציצקי הקימה את החברה עם הגנטיקאית לינדה אווי (Avey) שהגתה את הרעיון, שלוש שנים אחר כך היא דחקה את אווי החוצה ומאז שמרה על שליטה בה. תקופה מסוימת החברה היתה הצלחה מסחררת ומסיבות טובות – המוצר היה מעניין והנגיש לראשונה לציבור הרחב בדיקות גנטיות, שפעם היו מנת חלקם רק של תחום הרפואה והשיטור. והנה באמצעות יריקה קטנה כל מי שרצה יכול היה ללמוד תובנות חדשות על המוצא שלו, חלקם אפילו יכלו לאתר קרובי משפחה שמעולם לא ידעו על קיומם. סלבריטאים קיימו "מסיבות יריקה", ווייציצקי זכתה לתהילה ולהערצת עמק הסיליקון כיזמית חדשנית.

אך סביב פעילות החברה ריחפה תמיד אותה בעיה – בדיקה גנטית עושים רק פעם אחת, לכן אם זאת ליבת הפעילות של החברה – היכולת לצמוח מצומצמת מאוד, עוד יותר אם במקרה יש לך מתחרה או שניים (כמו למשל Ancestry ו־MyHeritage הישראלית שפעלו באותה התקופה). מכאן הדרך הבלתי נמנעת לחיפוש נואש אחר מוצרים משלימים, אך כמה עוד אפשר להתרחב בעסקי בדיקות הדנ"א הביתיות? לא הרבה, ובכל מקרה, מה שהוצע היה רק בגדר קוריוז, לא צורך או מודל עסקי שיכול לשגשג. מ־2019 הציבור הרחב הפך חשדן במיוחד כלפי חברות בדיקות גנטיות, במיוחד 23andMe, כשהתבססה ההבנה שהחברות הללו עושות כרצונן בנתונים הרגישים ביותר של הלקוחות שלהן, כמו למשל למכור את המידע הגנטי שלהם לחברות תרופות לצורכי מחקר.

התחיל ביריקה. ההתחלה היתה מבטיחה: באמצעות יריקה קטנה (בצילום ערכת הבדיקה של 23andMe), מי שרצה יכול היה ללמוד תובנות חדשות על מוצאו. ההמשך היה פחות נוצץ | צילום: Bloomberg

החשש הכללי היה מוצדק – לא רק שמאגרים מסוג אלו שימשו כוחות ביטחון לפתרון פשעים, אלא שדליפות נתונים ופריצות מכוונות קרו לא אחת בחברות אלו. האחרונה בהן היתה ב־6 באוקטובר כששרתי 23andMe נפרצו ונבזז מהם מידע גנטי של מיליון משתמשים, רובם יהודים אשכנזים.

ב־23andMe ניסו להתפתח לתחום אחר מורכב לא פחות – בריאות, וחיפשו לפתח ולשווק תרופות חדשות על בסיס מחקר שיתאפשר על הדגימות הגנטיות שאספה החברה לאורך השנים ושבעליהן הסכימו שדגימותיהם ישמשו גם לצורכי מחקר (13 מיליון דגימות כאלו). אך פיתוח תרופות הוא עסק יקר, איטי ומסוכן למדי, והחברה לא הצליחה להציג מקורות הכנסה חדשים מספיק מהר. המניה חוותה בהתאם צלילה חופשית של 98% בשלוש השנים האחרונות. לצד פיתוחי תרופות, ניסתה החברה לפתח שירותי בריאות משלימים מבוססים על "ציונים פוליגניים". ציונים אלו מתקבלים מהצלבת רשימת הווריאציות הגנטיות המוכרות עם המידע הגנטי של אדם כלשהו, ותכליתם לשקף את נטיית אותו אדם למחלה כלשהי. 23andMe פרסמה מעל ל־30 ציונים כאלו למחלות כמו דיכאון, PTSD והפרעה דו־קוטבית. היא עשתה זאת אף שמומחים בתחום, גנטיקאים ופסיכיאטרים, מעריכים עד היום כי מדובר במדע לא בשל, שהציונים מנותקים מגורמים תורמים אחרים ולכן לא שימושיים, ויכולים להביא לפאניקה לא מבוססת.

חוקרים למעשה נבהלו כל כך מתעשיית הציונים הפוליגניים עד שהם פנו למינהל המזון והתרופות (FDA) בדרישה לאסור מתן ציונים כאלו במסגרות של "שיווק לצרכן". החשש היה שהדבר יביא בעיקר ללחצים פסיכולוגיים מסכני חיים. זה כמובן לא הפריע לחברה להשיק בנובמבר מוצר למנויים שמציע טיפול רפואי מבוסס גנטיקה בשם Total Health ובעלות שנתית של כ־1,200 דולר. ברקע החברה יצאה לשורת סבבי פיטורים והוכתה בכ־30 תביעות ייצוגיות סביב פריצות מידע מסיביות שחוותה.

2. האתגר: להשיב את אמון הצרכנים

עבור 23andMe הפתרונות למצב הביש ברורים לגמרי: היא צריכה להשיב את אמון הצרכנים ולגרום להם להאמין כי הם יכולים להשתמש בשירותי הרפואה מבוססת גנטיקה שהיא מציעה (כתוכנית מנויים); היא גם חייבת לזהות שותפים חדשים למחקר ובעיקר – למצוא את המשקיעים שמוכנים לספוג הרפתקה נוספת עם החברה ההפסדית שיש לה מוצר שהוא בבחינת חד־פעמי ללקוחות שלה.

מצבה המורכב של החברה, שהפכה את הבדיקות הגנטיות הביתיות למוצר פופולרי, מגלה לנו לא מעט על העולם המשתנה ש־23andMe לא ידעה להתאים את עצמה אליו. הספקנות הציבורית סביב האתיקה בנוגע לנתוני המשתמשים שהן אוספות היא עצומה. לקוחות הפכו קצרי רוח מעסקת חבילה שכוללת את מסירת הנתונים הגנטיים לחברה למטרת רווח (ועוד לשלם על כך כמה מאות דולרים), רק כדי שנתונים אלו יימכרו לצדדים שלישיים או יהיו פגיעים לניצול לרעה אם על ידי האקרים ואם על ידי גורמים ממשלתיים לצורך שיטור.

לקוחות פוטנציאליים של 23andMe צריכים היום לשקול האם ההבטחה לגישור על פערים בתחום הרפואה שווה להם את חוסר הביטחון הפוטנציאלי. תחת תנאים אלו עתידה של 23andMe נראה לא פחות מבלתי אפשרי.