יגאל דמרי: "כל דבר בחיים עשיתי ביושר, עד שבאו רשות התחרות והרסו לי את החיים"

"מדברים פה בולשיט: כל דבר בחיים עשיתי ביושר, עד שבאו רשות התחרות והרסו לי את החיים. הרגשתי מושפל, כאילו רצחתי, כאילו גנבתי. פיפי לא יכולתי לעשות לבד כשבאו אלי בשש בבוקר רשות התחרות".

כך העיד הבוקר (ג') בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד יגאל דמרי, בעל השליטה (62.46%) ומנכ"ל בחברת הנדל"ן י.ח דמרי שנסחרת בבורסה של ת"א לפי שווי של 5.4 מיליארד שקל, במסגרת כתב האישום שהוגש נגדו על תיאום מחירי דירות במכרז מחיר למשתכן.

על פי כתב האישום דמרי (67) וקבלן נוסף, דביר יצחקי הבעלים של חברת י.דביר יזמות ובנייה, פעלו לתאם את מחירי הדירות הסופיים שיוצעו במכרז מחיר למשתכן בשכונת "רמות יורם" בנתיבות באוגוסט 2019. שני עובדים נוספים בחברות הואשמו גם בפרשה. נטען כי ביום הגשת ההצעות וקודם לתיאום, בדק עובד של חברת דמרי, לבקשת המנכ"ל יגאל, כי לא הוגשו הצעות עד לאותה עת. זאת באמצעות שלשול מכשירו הסלולרי לתוך תיבת המכרזים וצילומה מבפנים. דמרי ויצחקי, נטען, תיאמו בהמשך את ההצעות במכרז.

"היו הרבה פרשות שחיתות בערים גדולות שאני בונה כמו נתניה, קבלנים נחקרים, ואני כלום", העיד דמרי שהיה נסער מאוד בתחילת עדותו בפני השופטת דבורה עטר. "לא קראו לי אף פעם לחקירה. אני ישנתי טוב בלילה בידיעה שלא עשיתי כלום, עד שבאו רשות התחרות בשש בבוקר והרסו לי את החיים. לקחו אותי למשרדים של החברה השפילו אותי מול כולם. עד שעה מאוחרת בלילה חקרו אותי. עשו לי עוול".

"מה אתם מחפשים רשות התחרות?", פנה דמרי בכעס לתובע מטעם הרשות עו"ד עופר מעוז. "אתם בושה וחרפה. מאז אותו יום שלקחו אותנו לחקירות אני לא ישן בלילה. האזינו לי לטלפון במשך חצי שנה. איזה כיף לי (אמר בציניות) שהקליטו אותי ולא גילו כלום. כתב האישום הזה הוא על שיחה שבה אני מודיע לעובדת שלי שזכינו במכרז". השופטת עטר עצרה את דמרי והעירה: "אתה יכול להגיד כל דבר, זה יום עדותך, אבל בבקשה רק לבית המשפט".

דמרי דיבר בהמשך העדות באופן כללי על נושא מחיר למשתכן שאותו הוא מרבה לבקר. "אני נגד מחיר למשתכן. זה דפק את הפריפריה. פעם היה מענקי מקום. אם אתה גר בפריפריה - יש מענק לזוג צעיר. וזה היה בסדר. אבל ברגע שהתחילו במחיר למשתכן, הפכו את כולם, מדינה שלמה צפון ודרום, לאחד.

"אבל לא יכול להיות שאותה הנחה שנותנים בנתיבות ואופקים יקבלו בגליל ים. את אותה דירה בהרצליה ובבאר שבע תקבל אותה הנחה? מה עשו בזה? ולכן השתדלנו בי.ח דמרי לא להשתתף בזה. גם הרווח היזמי נמוך יותר. אבל בשלב מסוים המדינה הוציאה רק מכרזים כאלה, והחלטנו להשתתף במקומות ספציפיים ולתת רק מחירי מקסימום. לא היה מכרז שניגשתי - נתיבות, אשקלון קריית ביאליק, אופקים – שלא זכיתי. תמיד מחירי מקסימום.

דמרי השיב לשאלות הסנגור שלו, עו"ד נתי שמחוני, לגבי המכרז שבו הוא מואשם בתיאום. "אם יש מכרז אני מעורב בכל", סיפר. "הייתי בסלוניקי בכלל בחופשה, ואז קמתי בבוקר וטיפלתי בהכל. אני יכול לגור במנהטן, אבל נתיבות תמיד אצלי בראש. החברים שלי זה העובדים שלי, אני גר באותו בית כבר שנים. במכרז הזה בנתיבות שמאשימים אותי, הגשתי מחיר מקסימום. 6,600 שקל למ"ר. היו 6 מתחמים. הגשתי ל-4. זה היה הימור שלי ש-2 יזכה קבלן אחר. קיוויתי לזכות רק ב-3 מתחמים".

שמחוני: "למה הגשת ל-4 מתחמים אם קיוות לזכות רק ב-3 מתחמים?"

דמרי: "הסיבה פשוטה: רציתי רצף של מתחמים, ולא עוד אחד מרוחק כמו כשהיה, כי זה יחסוך לי כסף. כשזה ברצף (הציג צילום של הפרויקט) זה פחות עגורן, זה פחות מנהל עבודה, זה פחות גידור. זה מגדיל רווח. מה תיאמתי? שקבלן אחר ייקח מתחם אחר? הכל היה גם ככה מחירי מקסימום".

בדיון הושמעה הקלטה של שיחה של דמרי, שבה אמר לעובדת שלו שקבלן נוסף זכה במחיר נמוך יותר, "חמור, היה יכול להגיש מקסימום ולזכות". דמרי הסביר: "השיחה הזאת אחרי המכרז. זאת דרך הביטוי שלי גם אם היא לא נעימה, אבל ככה אני מדבר. מהשיחה הזאת מסיקים שתיאמתי מראש. אבל לא היה שום דבר. הגבתי בדרכי. שמי שהיה מגיש מקסימום גם ככה היה זוכה".

דמרי: "אצלנו בחברה יודעים שלא מתאמים. זאת הנחיה ברורה. לא מדברים עם אף אחד. אני כן שולח מישהו שיראה מי מגיע לתיבה ומגיש, כדי להחליט אם אני מוסיף עוד מתחם. אבל לא מתאמים כלום. זה אסור. זה לא בלקסיקון שלנו".

את הקבלן דביר יצחקי וחברת י.דביר מייצג עו"ד אייל בסרגליק.