איה זהבי פייגלין. "אנחנו פה ממשיכים להילחם" | צילום: אורית פניני
היי אחות, עוד נחזור לרקוד: איה זהבי פייגלין תופיע מחר בהיכל התרבות
מחר (רביעי 21:30) תגיע הזמרת-יוצרת לאולם צוקר בהיכל התרבות בתל אביב, עם מופע אותו היא מגדירה "יותר מפואר וארוז ופחות זרוק". לדבריה, "זה כאילו לא קשור למלחמה אבל הכל קשור. אני משקיעה בזה כל כך כמו שבחיים לא השקעתי בהופעה, כאילו אני אומרת לעצמי שזה סוף העולם, שתיכף הכל נגמר"
איה זהבי פייגלין מסתובבת כבר שנתיים עם הגיטרה ומופיעה עם השירים שלה "בכל חור", לדבריה. מחר (רביעי 21:30) תגיע הזמרת-יוצרת בת ה-37 לאולם צוקר בהיכל התרבות בתל אביב, עם מופע אותו היא מגדירה "יותר מפואר וארוז ופחות זרוק. זה ערב שהתגבש בעזרת אנשים טובים ויקרים שנתנו לי ויז'ן והשראה".
המופע ישלב עבודות תאורה וסאונד מותאמים ומיוחדים לחלל, בשיתוף מעצב הסאונד אמוץ נחמני ומעצב התאורה ליאור מיטל הופמן. "עד היום הופעתי בווייב היותר רוקנרול של העיר, מרתפי ומטונף, זו פעם ראשונה באווירה אלגנטית של כאילו לבוא לתיאטרון, לאופרה. אני עובדת עם שני משוררים בתחומם וכבר שבועות אנחנו בונים ומתכננים עם המון השקעה ומחשבה אמנותית כדי לעשות מופע שהוא פחות באזורים הזרוקים שאני רגילה אליהם. יש משהו שאורז את השירים לאיזשהו וייב קצת טריפי".
הסיבה שהחליטה ללכת על זה דווקא עכשיו כנראה אינה מקרית. "זה כאילו לא קשור למלחמה אבל הכל קשור למלחמה, כי תוך כדי תנועה אני קולטת שאני משקיעה בזה כל כך כמו שבחיים לא השקעתי בהופעה, כאילו אני אומרת לעצמי שזה סוף העולם, שתיכף הכל נגמר".
זה מה שאת מרגישה?
"באיזה שהוא תדר או ווליום מסוים כן. אבל אני גם אדם מאוד דרמטי אז אני לוקחת את עצמי בעירבון מוגבל. בקורונה לא חשבתי שהמין האנושי הולך לשרוד והנה אנחנו פה ממשיכים להילחם".
זהבי, אם יחידנית לבן שנתיים, הוציאה עד היום שני אלבומים עם ההרכב שהקימה בימי הלימודים ברימון "כל החתיכים אצלי", וארבעה אלבומי סולו. שיתפה פעולה עם רביד פלוטניק, תמיר בר, ג'ימבו ג'יי, ג'יין בורדו (גרסת הכיסוי הנפלאה ל'ואלס להגנת הצומח') ועוד. כמה ימים אחרי השבעה באוקטובר היתה שותפה להקמת ההרכב הנשי "בריגדת האהבה" בו לקחו חלק בין השאר דאנה איבגי, אניה בוקשטיין, גיה באר גורביץ', יובל שרף, שני קליין, שני כהן, ליאת הרלב, רוני הדר ויעל שרוני, בהופעות בפני חיילים, מפונים וניצולים.
"סיוון טלמור המדהימה שהיא חברה מאוד טובה, שלא לומר אחות, אמרה לי 'איה, בואי נלך לנגן יש אנשים שצריכים אותנו' ולאט לאט התגבשה הקבוצה. את יוצאת מהבית ומהבאסה ומהחדשות ופוגשת חברות נפלאות, שרה שירים ומעודדת ומנחמת אנשים שעברו תופת. זה ממלא את הלב ונותן תחושה שבכל זאת יש משהו להאמין בו".
מתוך החוויה הזו כתבה את השיר "היי אחות" שיצא לפני כמה שבועות: החדשות קשות/ הימים רעים/ אנחנו מחפשות / לא מוצאות מילים/ להסביר כאב/ אימה ופחד/ עזבי מילים בואי ניסע באוטו/ נשים שיר ונצרח ביחד". "זה שיר על החוויות שלנו בתור קבוצה של רוב נשי, מתוך האחווה והסיסטרהוד והדברים שראינו, אנשים שפגשנו וסיפורים ששמענו".
"היי אחות/ אנחנו עוד נחזור לרקוד....לא ישברו לא ישברו את האור שלנו". "כולנו אנשים שבורים, אבל גם מהמקום השבור הזה בואו ניאחז בתקווה ובאהבה ובצד היפה והמרומם של הרוח האנושית. אחד הסמלים החזקים של השבעה באוקטובר זו מסיבת הנובה וה-We will dance again"" שלהם".
יוצרים רבים מספרים שהיה להם קשה לחזור לכתוב אחרי ה-7 באוקטובר. אצל זהבי זה בא בגלים. "מצד אחד הצלחתי לכתוב ולזקק שיר מתוך עין הסערה, ומצד שני עכשיו אני נאבקת ביצירה כבר שבועות. אני כן כותבת אבל זה לא מצליח להתגבש לאמירה קוהרנטית או פשוטה. גם אם אני כותבת הכי אישי ופרטי שלי זה ברוח המצב. אני רוצה לכתוב על מה שקורה, אבל ימים יגידו".
בינתיים היא נרגשת לקראת מחר "בצורה שאין לתאר במילים, בקטע לא בריא של כאבים בחזה. יהיו גם הפתעות, לאו דווקא ברמת האורחים, אלא ממש מלאכת מחשבת של הפתעה".