אחרי השריפות: כיתות הכוננות בצפון נגד צמצום התקנים

חברי כיתות הכוננות ביישובים בצפון נתנו בימים האחרונים את המענה הראשוני מול השריפות הענקיות שהתלקחו באזור עד להגעת כוחות הכיבוי ונלחמו בעצמם באש שאיימה לשרוף את בתיהם. על רקע זה קוראים כעת בפורום כיתות הכוננות לצה"ל ולשר הביטחון יואב גלנט לעצור את התוכנית לצמצום דרמטי בכיתות הכוננות הצבאיות ברבים מיישובי הצפון, שעליה הודיע צה"ל לאחרונה.

לפי התוכנית, שפרטיה פורסמו לפני כשבוע, מספר החברים בכיתות הכוננות - שעומד בדרך כלל על 28 איש בכיתה - יצומצם, וזאת בתלות במרחק היישוב מהגדר וגודל היישוב. ביישובים צמודי הגדר מספר חברי כיתות הכוננות כמעט ולא ישתנה ואמור לרדת ל־26, אולם במעגל הבא מספר חברי כיתת כוננות אמור לרדת כבר ל־18 בלבד, ובמעגל שאחריו עד ל־10 בגליל ול־8 ברמת הגולן. לטענת חברי כיתות כוננות ביישובים, מספר חברי הכיתה אף עשוי להיות נמוך עוד יותר, והחשש שיהיו כיתות שבהן ייוותרו חברים בודדים.

"אנו בפורום מבקשים קודם לא להקטין את הכיתות ולהשאיר לפחות 28 לוחמים כמו שהיה עד עכשיו - בקו הראשון, השני, והשלישי", אומר לכלכליסט אריק קולר, ראש צוות חירום יישובי ביישוב אשחר בגליל המערבי ונציג הצפון בפורום כיתות הכוננות הארצי "הנני". הפורום מאגד מאות כיתות כוננות מכל הסוגים - כיתות שבאחריות הצבא ובהן חיילי מילואים, וכיתות שבאחריות המשטרה ומג"ב.

לדברי קולר, "מצד אחד הצבא מצמצם כוחות, אבל מצד שני, כמו שראינו כעת - המשימות מתרבות ונהיות מורכבות יותר. חזינו כיצד עשרות כיתות כוננות השתתפו בכיבוי שריפות והצלת הבתים של התושבים, בכפר גלעדי, מטולה, קריית שמונה ועוד יישובים רבים, כי לא היו מספיק כבאים. שירותי הכיבוי פשוט מתוחים עד קצה היכולת שלהם, שולחים צוותים להרבה מקומות ומזעיקים עזרה מצוותים מהמרכז, והיו מקומות שהם גם לא יכלו להיכנס אליהם כנראה בגלל הוראות והגבלות של כוחות הביטחון, ומי שצריך בשטח לכבות בפועל את השריפה ולתת מענה מיידי בכל יישוב הם חברי כיתות הכוננות. הבעיה שזה מענה ראשוני וחלקי בלבד וגם חברי הכיתות לא ערוכים להתמודדות הזו.

נציג הצפון בפורום כיתות הכוננות הארצי, אריק קולר. "חשש מהתקופה הקרובה"

"נכון שצינורות כיבוי לא חסרים אבל הבעיה היא מחסור בציוד מיגון ייעודי נגד שריפות על מי שיוצא להילחם באש, כמו שיש לנו שכפ"צ וקסדה להגן עלינו מפני ירי. חייבים לצייד את חברי הכיתות בציוד מיגון כדי שאנשים יוכלו לצאת ולהגן על הבתים ולחלץ אנשים ולהצילם, כי כוחות כיבוי האש לבדם לא יכולים להשתלט על זה. בנוסף ההכשרה שקיבלו כיתות הכוננות היא חלקית בלבד מכיוון שהכיתות היו בעיקר עסוקות בלהתאמן בלוחמה, ולא בלוחמה באש. אנו חוששים מהתקופה הקרובה, בקיץ החם תחת לחימה כשיהיו שריפות, וגם הצתות, וחייבים כוח מקומי שיכול לתת מענה".

כבר בשבוע שעבר התריע "פורום מגן עוטף לבנון", המאגד יישובים בקו העימות בצפון שלא פונו ומתנהלים תחת אש כבר יותר מחצי שנה, במכתב לגלנט ולצה"ל והזהירו מפני "צמצום משמעותי של כמות חברי כיתות הכוננות ביישובים". הם כתבו כי "התושבים נותרו באזור לחימה, תחת ירי טילים וחדירות כטב"מים, תחת שריפות שפורצות מנפילת טילים, תחת איום של חדירת מחבלים מהגבול… כיתות הכוננות זה המגן של היישובים והתושבים שנותרו בהם ומהוות כוח תגובה ראשוני לכל אירוע". בין השאר ציינו שם את נושא כיבוי השריפות, וכתבו "אל תיתנו יד למחדל נוסף! אל תאשרו את צמצום כיתות הכוננות!".

כמה ימים אחרי ובאותם יישובים חברי כיתות הכוננות מצאו עצמם מפויחים, נלחמים בכיבוי שריפות ענק שנגרמו משילוב קטלני של ירי רקטי של חזבאללה, כטב"מים, יירוטים, מזג אוויר קיצוני שכלל חום כבד ורוחות חזקות וצמחייה יבשה. כך, למשל, ניסן זאבי, חבר כיתת הכוננות של כפר גלעדי, שבמשך שעות נלחם באש ביחד עם חבריו מהיישוב, תיאר את החוויה בפוסט שפרסם בלילה: "אני לא נרגע. זו מציאות שבה הגליל ננטש על ידי הממשלה, סופג מהלומות מחזבאללה עם סצנות הרס של עזה, והמעטים שנשארו כאן מתמודדים עם סיטואציות של לפני 100 שנה. לבד. בלי מדינה. כולי מפויח. כועס. תחושת בגידה עמוקה של המדינה. השאירו אותנו לבד כאן. מול חזבאללה, מול האש. הגליל נשרף. ולאף אחד פשוט לא אכפת".

לפי נתוני רשות הכבאות וההצלה, נכון לאחר הצהריים - 259 אירועי שריפה בשטחים פתוחים נפתחו בכל רחבי ישראל, מתוכם 86 מוקדים רק בצפון הארץ, לשם הוזנקו עשרות צוותי כיבוי כולל תגבור ממחוזות צפון, חוף, דן ומרכז, כמו גם תגבור של המשטרה, צה"ל, קק"ל, רשות הטבע והגנים, וכמובן חברי כיתות הכוננות ומתנדבים רבים. במאמצי הכיבוי משתתפים גם מטוסי הכיבוי של טייסת "אלעד". לדברי מערך הכבאות, על פי הערכות, מעל ל־4,000 דונם נשרפו, ובמהלך היממה בית אחד נפגע, עלו באש שתי פרגולות ושני מחסנים, והיו כמה נפגעים שפונו לטיפול בשל שאיפת עשן.

בין המוקדים שהיו בהם שריפות ביומיים האחרונים: עמיעד, קרן נפתלי, יער ביריה, קריית שמונה, כפר גלעדי, מנרה, מרגליות, בצת ועוד. נציב הכבאות רב טפסר אייל כספי קיים בחפ"ק שהוקם בשטח הערכות מצב ואמר היום כי "אנו פועלים במציאות מורכבת ודינמית שבה מצד אחד יש איום רקטי על לוחמים בשטח ומצד שני אנו חייבים לממש את האחריות שלנו להצלת חיים ורכוש".

ברשות הכבאות ציינו כי התכוננו מבעוד מועד גם לתרחישי שריפות כתוצאה מהירי והפעילות הצבאית וגם הכשירו את כיתות הכוננות ביישובים שפונו וציידו אותן בציוד לכיבוי שריפות. מ"מ וסגן מפקד מחוז צפון בכבאות, תת־טפסר יוסי דקלו, אמר לכלכליסט בנוגע לטענות חברי כיתות הכוננות כי "התחברנו לכיתות הכוננות הקיימות ביישובים שפונו, ועשינו להן הכשרות והקנינו להן יכולת מבצעית, ובכך הרמנו את הכפפה יותר מכל גוף אחר. בין השאר גם נתנו ציוד כיבוי, טנדרים לכיבוי, אמצעים, ידע והכשרה, מעל ומעבר. אין לנו אהיכולת לתת חליפות הגנה ומיגון אישי, כי בסוף גם אנו מוגבלים בתקציב, ומצופה מהיישובים עצמם לרכוש לחברי הכיתות ציוד מיגון כזה".

דקלו אומר כי הקושי בלחימה באש ביישובים שפונו נוצר משום שהקוצים גדלו שם פרא, והישובים הוזנחו לאחר הפינוי. "החורף היה מלא במשקעים וזה יצר קוצים שהם חומר דליק זמין בכל מקום ביישובים המפונים. אף אחד לא 'ניקה' את היישובים מהקוצים האלה, לא עשו קווי חיץ. וכך אתה מגיע לשריפות במקום אחרי שנופל בשטח פריט חימוש לוהט, והשריפה מתפתחת מהר. באירוע כזה אם כיתת הכוננות לא תגיב מהר - עד שנגיע האירוע כבר יתפתח".

הוא הסביר גם על הקושי של שירותי הכיבוי וההצלה להיכנס ל"אזורים המטווחים על ידי חזבאללה", וענה לטענות על עיכובים בהגעת כוחות הכיבוי: "כדי להגיע ליישובים שפונו צריך לנסוע בציר חשוף שאם אתה על פחות מ־80 קמ"ש אתה הופך להיות כמו ברווז במטווח. לכן כשאנו מגיעים לשם אנו עושים זאת בתיאום עם הצבא. יש אזורים שבהם הצבא לא איפשר לנו להגיב מיד באופן מלא כי היה חשש לירי - אבל מיד אחרי החבירו אלינו כוחות ואיפשרו לנו להיכנס. לא היה אזור שלא נכנסו אליו קרקעית. כוחות הכיבוי סיכנו ומסכנים את החיים שלהם כדי להגיע ליישובים, כולל אלה שריקים מתושבים, ונכנסים לבתים שמופגזים. גם בטיפול בשריפת היערות ברכס רמים אנו עובדים מאוד קשה באזורים בעייתיים. הרבה מאוד נשרף, אבל גם הצלנו הרבה".

בצה"ל מסבירים כי צמצום כיתות הכוננות בצפון הוא בהמשך למהלך דומה שבוצע בכל הגזרות - גם בדרום ובמרכז ונועד לריענון של כוחות המילואים. לדברי צה"ל, "על מנת לשמר אורך נשימה, כשירות הכוחות ורציפות תפקודית, הוחלט על צמצום מספר החברים בכיתות הכוננות הנמצאים בשירות מילואים פעיל בחלק מיישובי הצפון אשר אינם צמודי גדר. כלל חברי כיתות הכוננות יישארו עם ציודם האישי, כדי לאפשר את הפעלתם בעת הצורך באופן מיידי". עוד הוסיפו ש"במסגרת תפיסת ההגנה המרחבית, יישובי הצפון מוגנים על ידי מערכות הגנה שונות לצד מחלקות ההגנה ופעילות שוטפת של כוחות צה"ל במרחבים השונים. צה''ל ממשיך לבחון כל העת כיצד לנהל את מערך המילואים באופן היעיל והנכון ביותר למימוש המשימות המבצעיות".