גנרלים, ימנים ודתיים: הרכב הוועדה לבחינת תקציב הביטחון שבוי בקונספציה הישנה

בסוף השבוע שעבר פורסם הרכב הוועדה לבחינת תקציב הביטחון, הוועדה שתהיה אחראית לבחון את תקציב ההתעצמות הרב-שנתי של צה"ל שיעמוד על עשרות מיליארדי שקלים. בראש הוועדה יעמוד ראש המל"ל לשעבר יעקב נגל, ובנוסף אליו יהיו חברים בה אלוף במיל' עמיקם נורקין שהיה מפקד חיל האוויר, תא"ל במיל' מהרן פרוזנפר שהיה היועץ הכלכלי לרמטכ"ל, ראש המל"ל לשעבר יעקב עמידרור, השר לשעבר תא"ל במיל' אפי איתם וקובי הבר, מנכ"ל ביטוח ישיר ומי שכיהן בעבר כראש אגף תקציבים באוצר.

ועכשיו להבהרה – כל אחד ואחד מחברי הוועדה הם אנשים עם יכולות וניסיון מוכחים, כל אחד מהם ראוי בפני עצמו וקיבל בזכות ולא בחסד את חברותו בוועדה. ועכשיו, אחרי שהדברים הללו נכתבו, צריך לומר בבירור כי הרכב הוועדה בעייתי מאוד בלשון המעטה.

נהוג לומר כי חוק התקציב הוא מסמך המדיניות האמיתי של הממשלה, ובמקרה הזה מי שיכתיבו את מדיניות הוצאות הביטחון של ישראל וכתוצאה מכך גם את המדיניות המאקרו-כלכלית של ישראל (כי מדובר בהוצאות עתק שישפיעו באופן ישיר על הגירעון, יחס חוב-תוצר, הריבית ומה לא) הם אנשים מסוג מאוד "מסוים".

לא ייתכן שוועדה שאמורה להכריע על תפיסת הביטחון העתידית, על בניין הכוח של צה"ל ועל תקציב רב-שנתי של עשרות מיליארדים תהיה מורכבת מ-100% גברים, 83% "ביטחוניסטים" ו-50% דתיים-לאומיים. זה לא איזה עניין סוציולוגי או פמיניסטי הצהרתי, אלא עניין פרקטי לחלוטין בימים בהם המילה "קונספציה" נורית לאוויר בתכיפות ובקצב של ירי קליעי 7.62 של מאג בהיתקלות בג'באליה.

האם ועדה שמורכבת משני אלופים במיל', שלושה תתי-אלופים במיל' ובוגר אגף תקציבים באוצר יכולה באמת לאתגר את המערכת הצבאית והממשלתית? חד-משמעית לא. היא יכולה אולי לתת ביטוי לעמדות פחות פופולריות בתוך המטכ"ל, אך לא לתפיסות חיצוניות שהיו יכולות להגיע מהמגזר העסקי, מההייטק או מהאקדמיה.

הרכב הוועדה שמתעלם מכל המגזר ה"אזרחי" בישראל, מקעקע את המשפט המפורסם של "צבא שיש לו מדינה", מראה כמה נתניהו התרחק מהמשל המפורסם שלו על האיש הרזה שמחזיק את האיש השמן ומשקף כמה אין פה רצון אמיתי לאתגר את המערכת.

0% נשים ועם ייצוג גדול פי 10 של דתיים-לאומיים

אך זו רק זווית בעייתית אחת, והסיפור המגדרי-מגזרי הוא לא פחות קריטי. גברים דתיים-לאומיים הם 5% מאוכלוסיית מדינת ישראל, והוועדה הנוכחית נותנת להם ייצוג גדול פי 10 משיעורם באוכלוסייה. אמנם זה שלאדם יש כיפה סרוגה על הראש לא הופכת אותו למייצג אוטומטי של המגזר, אך במקרה הזה מדובר באנשים שדעותיהם הפומביות אכן מתכתבות עם אלו של מפלגת הציונות הדתית, ואחד מהם גם היה יו"ר המפד"ל.

האם העובדה כי לפחות חצי מחברי הוועדה סבורים כי ישראל צריכה לשלוט ברצועה אחרי המלחמה, ואולי אף להתיישב בה תשפיע על המלצותיהם בקשר לתקצוב כוחות הביטחון? האם שלילת האופציה המדינית וקידוש מציאות בה נחיה לנצח על חרבנו תשפיע על היקף התקציב הנדרש לצה"ל? בוודאי שכן. גם במקרה הזה מדובר בהעדפת הצבאי (או המשיחי) על האזרחי, מפני שתפיסה זו תגרור ודאי הגדלה של תקציב הביטחון על פני הוצאות שבלעדיהן אין מדינה כמו חינוך, בריאות ותשתיות.

וכמובן – 0% נשים. ב-7 באוקטובר הסתיים הוויכוח על יעילותן של נשים בתפקידי לחימה, אך הוועדה הנוכחית מחזירה אותנו לא רק ל-6 לאוקטובר אלא לתקופת האבן. בוועדה הנוכחית אין את מי שתילחם על כך שנשים לא יידחקו מהצבא לטובת שילוב חרדים או ריצוי חרד"לים, אין את מי שתזעק את זעקת נשות המילואימניקים, תצא נגד הקרבה של החינוך, הרווחה או הבריאות על מזבח תקציב הביטחון או תייצג כל אינטרס אחר שרלוונטי בסופו של דבר לכל אוכלוסיית ישראל.

עוד לא מאוחר, וניתן לקוות כי מישהו עוד יתעשת ויבין כי לא ניתן להקים ועדה עם הרכב כזה וידאג להוסיף לה נשים ואנשים נוספים שיוכלו לאתגר את הפרדיגמות הקיימות ולדאוג לעתיד כלכלי וביטחוני שייטיב עם כל אזרחי ישראל, או כפי שאמר היום נגיד בנק ישראל אמיר ירון "כלכלה משגשגת זקוקה לביטחון והביטחון צריך כלכלה משגשגת".

אם זה לא ישתנה, מסקנות הוועדה יהיו מוכתמות בחוסר ענייניות, ובמקרה הטוב יהפכו ללא רלוונטיות. במקרה הרע אך הסביר, מסקנות הוועדה יהפכו לעוד כלי פוליטי ציני במאבק ההישרדות של נתניהו, שמוכן למכור כל חלקה טובה למרבה במחיר כל עוד זה יקנה לו עוד זמן בשלטון ויאפשר לו לברוח מאחריות על מחדל ה-7 באוקטובר.