הפיכה משטרית בדלת האחורית: "אסור שלוין ישיג בסחיטה את המינוי של נשיא העליון"

ביום השנה לטבח חמאס, ב־7 באוקטובר 2024, עלולה מדינת ישראל לציין אירוע עגום נוסף: מחסור בחמישית משופטי בית המשפט העליון - 3 מתוך 15, וכאוס בכל הנוגע למי שיעמוד בראשו. זאת אחרי שיום קודם, ב־6 באוקטובר, יפרוש השופט עוזי פוגלמן, המכהן כמ"מ נשיא העליון מאז פרישת הנשיאה אסתר חיות, בהגיעו לגיל 70. בכך יצטרף לחיות ולשופטת ענת ברון שפרשו באוקטובר האחרון, ומאז לא מונו להן מחליפים. כל זאת בחסות ממשלת ישראל בהובלת שר המשפטים יריב לוין, שעושה כמעט הכל כדי לפגוע בעצמאות ומעמד בית המשפט העליון.

פחות מארבעה חודשים נותרו עד לסיום כהונת פוגלמן כמ"מ הנשיא - ולוין עדיין דבק בסירובו למינוי השופט הוותיק ביותר בעליון אחרי פוגלמן, יצחק עמית, לנשיא קבוע על פי שיטת הסניוריטי הנהוגה מקום המדינה. מאז שהוועדה לבחירת שופטים כונסה על ידי לוין בנובמבר 2023, הוא מסרב להעלות להצבעה מינוי נשיא קבוע ומינוי שופטים חסרים לעליון, כל עוד אין "הסכמה רחבה". נזכיר שקודם לכן סירב לוין מאז כניסתו לתפקיד לכנס את הוועדה לאחר שניסיונו לשנות בחקיקה את הרכבה ולהקנות לקואליציה שליטה מוחלטת בה - נוטרל, בלחץ המחאה האדירה שפרצה ברחובות רגע לפני שהחוק עלה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית בכנסת. רק אחרי שבג"ץ הוציא ללוין צו על תנאי הוא התקפל והודיע שיכנס את הוועדה אך לשיטתו, "בעת מלחמה אין לעסוק בנושאים שבמחלוקת, לרבות בנושא מינוי שופטים", והצהיר ש"יביא בפני הוועדה החלטות שיש לגביהן הסכמה רחבה".

בוועדה לבחירת שופטים יש כיום רוב מובהק של שישה מתוך תשעה לפלג הליברלי ולמתנגדי ההפיכה המשטרית - שלושת שופטי העליון פוגלמן, דפנה ברק ארז ונעם סולברג, שני נציגי לשכת עורכי הדין, עו"ד מוחמד נעאמנה ועו"ד יונית קלמנוביץ וח"כ קארין אלהרר (יש עתיד). סולברג נחשב לשופט שמרן, אך בשלב זה הוא חלק מ"קבוצת" השופטים. מנגד ניצב הפלג השמרני שקידם את המהפכה המשפטית - לוין, השרה אורית סטרוק (הציונות הדתית) וח"כ יצחק קרוייזר (עוצמה יהודית). כדי למנות שופטים לכל הערכאות נדרש רוב רגיל של 5 מתוך 9, אך כדי למנות שופטים לעליון נדרש רוב של 7 מתוך 9, כך שלמעשה לכל צד יש וטו ונדרשות פשרות.

בישיבתה הראשונה ב־16 בנובמבר הוועדה הקימה ועדות משנה שהחלו לפעול ולקדם מינוי שופטים לערכאות הדיוניות, ומאז כונסה הוועדה כמה פעמים שבהן מונו כ־165 שופטים ורשמים שחסרים בערכאות השונות: מחוזי, שלום, תעבורה, משפחה ובתי הדין לעבודה. אולם, בנוגע למינויים בעליון, סיכמו לוין ופוגלמן רק על "ישיבה מקדימה וללא הצבעות". ישיבה כזו נערכה בינואר וזכור ממנה רגע המבוכה כאשר השיח נגע למינוי עמית לעליון בעודו יושב בחדר כחבר הוועדה. בהמשך הוא הוחלף בידי סולברג. "אני יושב פה כמו עציץ", זרק אז עמית בהלצה, ולוין הגיב: "אתה עציץ? אני העציץ האמיתי", ופתח ב"נאום תוכחה", שבו תקף את שופטי העליון ואמר לעמית ש"בסוף הרי תימצא הדרך שלכם למנות אותך לנשיא, כמו שאתם מוצאים דרך להגשים כל מה שאתם רוצים".

בחודשים האחרונים מאחורי הקלעים נעשו ניסיונות של לוין להגיע להסכמות ול"דיל" עם פוגלמן, במסגרתו לוין "יקבל" מינוי שני שופטים שמרנים לעליון, ויסיר התנגדותו למינוי עמית לנשיא לפי שיטת הסניוריטי ושופט ליברלי אחד. בכך לוין יוכל להמשיך במגמת מינוי עוד שופטים שמרניים שאליו העליון צועד בשנים האחרונות. פוגלמן, דווח בעבר, דחה את ההצעה, אשר זוכה להתנגדות הפלג הליברלי בוועדה.

ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד עמית בכר, אומר ל"כלכליסט" כי "לוין מדבר על טרייד כזה, אבל אנו לא מוכנים לכך, לא לגבי שני שופטים וגם לא דיל לגבי שופט אחד. זה לא יקום ולא יהיה. אנו לא סוחרים בדמוקרטיה הישראלית, עם אף אחד ובטח לא עם יריב לוין. לא נסכים שתפקיד נשיא בית המשפט העליון יושג בסחיטה. אני מציע ששר המשפטים יפעל על פי החוק ועל פי חובתו כלפי הציבור בישראל ויעלה להצבעה בוועדה לבחירת שופטים את נשיא העליון, תפקיד שהוא קריטי לשמירת עצמאות בתי המשפט".

גורם בוועדה מספר כי "מבחינת לוין הגביע הקדוש זה השופטים בעליון והנשיא הבא. הוא אמר בשיחות סגורות 'אני אתן לכם מה שאתם רוצים, רק תתנו לי את העליונים'". בשבוע שעבר לוין העלה שוב את הרעיון למנות לנשיא העליון את השופט יוסף אלרון למשך כשנה, עד לפרישתו בספטמבר 2025. אלרון הוא השופט היחיד, שבצעד חריג קרא תיגר על שיטת הסניוריטי כאשר הציג את מועמדותו לנשיא העליון, ונתמך בידי הפלג השמרני. למהלך הזה השופטים והפלג הליברלי בוועדה מתנגדים נחרצות.

ראש לשכת עורכי הדין עמית בכר. "אנו לא סוחרים בדמוקרטיה הישראלית עם אף אחד ובטח לא עם יריב לוין" | צילום: לשכת עורכי הדין

מאחר ואין פריצת דרך ולוין ממשיך למסמס את נושא המינויים לעליון, פוגלמן התבטא על כך לאחרונה פומבית בכנס לשכת עורכי הדין באילת כשאמר כי "המצב שבו לא ממונה לבית המשפט העליון נשיא קבוע הוא חסר תקדים בתולדות המדינה". בדיון האחרון בוועדה, ביום חמישי, ח"כ אלהרר העלתה את הנושא. "זו תעודת עניות למדינת ישראל", אמרה, בהתייחס לכך שאין נשיא קבוע לעליון ולא דנים בכך למרות פרישתו הקרובה של פוגלמן. האמירה הציתה מהומה בחדר. סטרוק שאלה, באופן שעורר את תמיהת חלק מהנוכחים, מדוע בכלל יש צורך בנשיא קבוע לעליון ולא ניתן להסתפק בממלא מקום. עו"ד קלמנוביץ ענתה לה: "כי כך החוק קובע". אז לוין פצח שוב בנאום תוכחה נוסף, חריף מבעבר, שכלל את כל הארסנל המוכר, אך בעצימות מוגברת: שופטי העליון שמים עצמם מעל הכנסת, מבטלים חוקים כראות עיניהם, אין להם בלמים ואיזונים, הם רומסים את הזכויות של חצי מהציבור, ואף האשים את השופטים באחריות לאסון מירון בגלל החלטות שהתקבלו בעליון בנוגע לאתר קבר הרשב"י בעבר.

השופטת ברק ארז ענתה ללוין שמכוח כללי האתיקה שהשופטים חייבים בהם, היא לא יכולה לענות לו על הדברים החריפים. לאחר הדיון הוציא עו"ד בכר הודיעה לפיה לוין, בהצעתו למינוי אלרון, "מוכיח פעם נוספת שההפיכה המשטרית עודנה בוערת בעצמותיו, עם הצעה שערורייתית שמטרתה להמשיך ולקדם את הרס מערכת המשפט, להשתלט פוליטית על מינוי נשיא בית המשפט העליון ובדרך לשלוט בוועדת החקירה הממלכתית על אסון השבעה באוקטובר".

שעות בודדות לאחר תום הדיון, בג"ץ הוציא צו על תנאי נגד לוין, והורה לו לנמק מדוע הוא לא מכנס את הוועדה לבחירת שופטים לצורך הצבעה על בחירת השופטים החסרים בעליון ואינו פועל לבחירת נשיא קבוע. בכך קיבלו שופטי העליון, יעל וילנר, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין את בקשת התנועה לאיכות השלטון. לוין ושאר המשיבים בעתירה נדרשו להשיב עד 23 ביוני, לקראת דיון המיועד לראשית יולי. בעתירתה טענה התנועה כי סירוב לוין הוא בניגוד לדין ומתוך מניעים פסולים, במטרה לפגוע בעצמאות הרשות השופטת ובהפרדת הרשויות.

כעת העיניים נשואות לבג"ץ אשר עשוי להתערב ולכפות, למשל, הצבעה על מינוי נשיא קבוע, כאשר בימין כבר תקפו כי שופטי בג"ץ נגועים בסוגייה זו בניגוד עניינים. אפשרות אחרת היא ליזום הצבעה על הנושא, ללא הסכמת לוין. בניגוד למינוי שופטים לעליון שבו לאף צד אין את הרוב המיוחד הדרוש, בנוגע למינוי נשיא, רוב רגיל מספיק. רוב כזה קיים היום לפלג הליברלי, אך הבעיה היא שעד כה לוין סירב להעלות את הנושא להצבעה. מסיבה זו עשוי הפלג הליברלי לנסות ולאתגר את סמכותו של לוין כיו"ר הוועדה להעלות נושאים לסדר היום, וזאת בהתבסס על סעיף 7 ד' בחוק בתי המשפט העוסק בסדרי עבודת הוועדה, וקובע שלצד סמכות שר המשפטים לכנס את הוועדה לצורך מינוי שופט, "הוועדה תקבע את שאר סדרי עבודתה". כלומר, נוסח שבפרשנות מרחיבה אמור לכאורה לאפשר ייזום של הצבעה על מינוי נשיא לעליון על ידי חברי הוועדה, גם ללא הסכמת לוין.

אם פוגלמן יפרוש ועדיין לא ימונה נשיא קבוע, הרי שהפרשנות הטבעית לחוק היא שמי שיתמנה למ"מ הנשיא במקומו הוא הבא אחריו בוותק - השופט עמית, אולם, "יש גישה שלוין והפלג שלו מנסים להריץ שיש למעשה ואקום, ריק, ואף אחד לא ייבחר כמ"מ, ואז יהיה כאוס ותוהו ובוהו", כפי שמזהירים בפלג הליברלי, "לכן צריך לסיים עם כל הסיפור עוד לפני כן ולא להעמיד את זה למבחן".

סיכול שופטים מסיבות פוליטיות

מעבר למחלוקות סביב העליון, יש עוד כמה אבני נגף גם בערכאות אחרות: כרגע מעוכב מינוי של חמישה שופטים למחוזי בירושלים, כאשר מה ש"תוקע" את המינויים הוא התנגדות הפלג השמרני בוועדה למינוי שופטת השלום ג'ויה סקפה־שפירא, אשר תוייגה על ידי הימין כ"שמאלנית", בנימוק שהיא הקלה על נאשמים וחשודים פלסטינים בעבירות הסתה ואלימות. בנוסף היא גם היתה השופטת שהרשיעה בשנה שעברה את לוחמת מג"ב אוריאן בן כליפא בתקיפת תושבת מזרח ירושלים בעיר העתיקה, בהכרעת דין שעוררה סערה בקרב חוגי הימין. ודאי גם לא עוזר לה שבעברה, כפרקליטה בכירה במחוז ירושלים, היא היתה התובעת באחד מכתבי האישום שהוגשו נגד איתמר בן גביר, אז פעיל ימין סורר - והיום שר לביטחון לאומי סורר לא פחות.

עוד תקועים מינויי תקני 9 שופטים לבית משפט השלום בירושלים, כאשר הפעם הרקע לכך היא התנגדות מהצד השני של המתרס למינויו לשופט של עו"ד אריאל ארליך, ראש מחלקת הליטיגציה של פורום קהלת, שמקודם על ידי לוין. בדיון בוועדה בחודש אפריל אמרה ח"כ אלהרר כי ארליך "שקוע עד צוואר", באירוע שגרם לנזק עצום למדינה - קידום ההפיכה המשטרית, ולכן ראוי שיהיה "צינון" בין מעורבותו הפוליטית למינויו לשופט. עו"ד קלמנוביץ אמרה גם, שבאותה מידה לא היתה תומכת במינוי אדם המזוהה פוליטית מהצד השני של המפה. לדברי נוכחים בדיון, לאור ההתנגדות, "לוין השתולל", ואמר שזה לא ראוי לשלול מועמדות של אדם מוכשר ומתאים בשל עמדותיו ודעותיו, על רקע פעילותו הציבורית, מה שמוכיח שדרושה רפורמה במערכת המשפט. "הרפורמה במערכת המשפט תתקדם איתי או בלעדיי", אמר לוין בישיבה.

מחלוקת אחרת נוגעת למינוי שופט לבית הדין הארצי לעבודה, למינוי תקן שהתפנה. הפלג השמרני מתנגד למינוי סגן נשיא ביה"ד האזורי לעבודה בת"א דורי ספיבק, המקודם בידי הפלג הליברלי. לטענת גורמים בוועדה, התנגדותם נובעת מהרקע שלו בעבר: פעיל בולט בקהילת הלהט"ב ופעיל זכויות אדם, שכיהן בעברו כיו"ר האגודה לזכויות האזרח. מנגד, הפלג השמרני מקדם דווקא מועמד ערבי: השופט כאמל אבו קעוד, בנימוק שיש לגוון את הרכב שופטי ביה"ד הארצי לעבודה. בעקבות חוסר ההסכמה לא היתה הצבעה על המינוי בדיון האחרון, שעסק בבתי הדין לעבודה.

עוד מינוי שלוין מעכב הוא לנציב תלונות הציבור על שופטים, תפקיד שאינו מאוייש מזה כחודש, מאז פרישתו של השופט בדימוס אורי שהם, שכתב בכעס עם סיום תפקידו שאי־מינוי נציב חדש מהווה "פגיעה קשה בשלטון החוק ובאמון הציבור במערכת המשפט". לוין מתנגד למינוי שופט עליון בדימוס לתפקיד, כפי שהיה מאז שקמה הנציבות ב־2003, וביקש למנות שופט מחוזי בדימוס, את דוד רוזן. פוגלמן מנגד רוצה במינויו של המשנה לשעבר לנשיאת העליון, השופט בדימוס ניל הנדל. במקביל יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן אמר לאחרונה שהוא מתכוון לקדם חקיקה שתוציא את מינוי הנציב מידי הוועדה לבחירת שופטים ותעבירה לכנסת, וכי מדובר בניגוד עניינים למנות שופט עליון בדימוס לתפקיד, ושנכון למנות אליו דמות בכירה שאינה בהכרח שופט.

מנגד, הצליחו חברי הוועדה להגיע להסכמות ופשרות שונים במהלך הדרך. כך למשל, הימין הצליח למנות שני שופטים שלא עברו את ה"סינון" של שופטי העליון בוועדה: שופט השלום בבאר שבע רון סולקין, שנחשב ל"אימת העבריינים" הבדואים והפלסטינים בשל פסיקותיו המחמירות, מונה לשופט במחוזי מרכז - פשרה יצירתית שנתפרה על ידי ח"כ קרוייזר, לאור התנגדות שהיתה למנותו לשופט מחוזי בבאר שבע; ושופטת השלום הדסה אסיף מונתה בפועל (באופן זמני, עד לאישור קבע) כשופטת במחוזי ת"א.

מנגד, לשכת עוה"ד הצליחה לקדם את מינוי עו"ד דוד זיילר ממשרד הרצוג, פוקס נאמן לשופט מחוזי בירושלים ־ השופט היחיד שמונה עד כה לבית משפט זה.

לצד הצלחת הימין בקידום כמה שופטים, בפלג הליברלי בוועדה מבהירים שזה חלק מהמו"מ. "בשורה התחתונה, הרוב הליברלי מומש לחלוטין, כאשר היו ויתורים ספורים", אומר עו"ד בכר ל"כלכליסט". "המלחמה שלנו על כמה שופטים שהפכו למעין 'סמל' נועדה להבהיר שלא נסכים לסיכול שופטים מסיבות פוליטיות. זה לא סמל לשווא, אלא משמעותו ששופטים יכולים לשפוט בצורה עצמאית".