המחסום האחרון בפני ההפיכה: משפטנית שמרנית שמונתה בידי שר ימני

בשבוע שעבר, בדיון בבג"ץ על תיקון פקודת המשטרה, שידוע כ"חוק בן גביר", קיבלנו עוד דוגמה לדריסת היועצת המשפטית לממשלה בידי הממשלה. בחוק נקבע שהשר רשאי להתוות מדיניות למשטרה "לאחר ששמע את עמדת היועץ המשפטי לממשלה". מ"מ הנשיא עוזי פוגלמן העיר שכאשר סמכות מחולקת בין שני גורמים (למשל שר ויועץ משפטי או שר ונשיא העליון), אנו מכירים "התייעצות" או "הסכמה" בין השניים. על "שמע", אף אחד לא שמע. הגדיל להתעצבן השופט נעם סולברג. "ביידיש קוראים לזה 'אוט ער געזוקט'", אמר, "היועץ אמר והשר שמע...". השופטים הבהירו ש"שמע" זה פחות מ"התייעצות" ובוודאי שפחות מ"הסכמה". השר יוסמך לשנות מדיניות, נניח לתעדף חקירת עבירות ביגמיה על חשבון עבירות שחיתות, ובלבד ש"שמע" את היועצת. אפילו להקשיב אין צורך. בן גביר הסביר שנמאס לו להיות "עציץ" במשרדו (גם יריב לוין השתמש בדימוי הזה). מעכשיו החוק יהיה העציץ.

היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב־מיארה והממשלה החלו את היחסים שלהם ברגל שמאל, למרות ששניהם בעצם ימין. די בעובדה שהיועצת מונתה בידי שר המשפטים גדעון סער כדי למרר את חייה ולעשות הכל כדי לסלקה. ואכן, כמות ההתנגשויות ביניהם, כשהממשלה בקושי במחצית כהונתה, רושמת שיאים. רק בשבוע שעבר הופיעה היועצת בבג"ץ נגד "חוק בן גביר", ובהמשך הודיעה שתתנגד לעמדות הממשלה במינויי נציב שירות המדינה ומינויי נשיא ושני שופטים לעליון. התנגדויות אלה, שמצטרפות לשורה ארוכה כאלה, תכניס את בהרב־מיארה להיסטוריה כדמות המשמעותית ביותר שהתייצבה מול מאמצי הממשלה לקעקע את הדמוקרטיה הליברלית בישראל, ולהפוך אותה למשטר סמכותני־הלכתי.

המאמצים האלה מתפצלים בין חקיקה למינויים. בין חקיקת חוקי ההפיכה לבין מינויים שנועדו לחסל את הד.נ.א הדמוקרטי־ליברלי. חשוב להעיר שרוב המינויים האלה הם מחוץ להישג היד המשפטי. כמו יריב לוין, שמחה רוטמן, שלמה קרעי, איתמר בן גביר, דוד אמסלם ואפילו יוליה שמאלוב־ברקוביץ. כל מינוי מופרך ואיום גדול מקודמו.

בהרב־מיארה אינה נמנית על המסתערים עם סכין בין השיניים. היא משפטנית שמרנית. עובדת ציבור שחונכה על האתוס שמשרתים מדיניות ולא מכתיבים אותה. אבל, היא גם מבינה את המשמעות ההרסנית של המהלכים המצרפיים של הממשלה. על כל מהלך לחוד ניתן אולי להתווכח. אבל, היער הוא שחשוב ולא העצים הבודדים. כבר כשהושקה ה"רפורמה" בינואר 2023, הודיעה היועצת שחקיקה משמעותית כזו יש להעביר כהצעת חוק ממשלתית, במסלול שהשלכותיו נבדקות ביסודיות, ולא כמחטף של מכון קהלת, שמועברות כהצעות פרטיות בועדת וחוקה, בראשות קבלן ההריסות רוטמן. ההתנגדות הזו סייעה לחשוף את המזימה — הפיכה משטרית במסלול פרטי, מהיר ומחופף, ללא בחינה של נתונים והשלכות. בדיוק כמו חוק ההשתמטות הנוכחי – מבקשים להעביר חוק בעל משמעות היסטורית וחברתית בלי לבדוק נתונים והשלכות.

אחרי מחדל 7 באוקטובר השתפרו היחסים בין הממשלה ליועצת. הייעוץ המשפטי סייע בהסרת חסמים בירוקרטיים בדרך להקמת מינהלת תקומה לשיקום עוטף עזה. היועצת הובילה את המאבק המשפטי מול האג, בהצלחה לא מבוטלת. עד היום, לפחות, לא הוצא צו חד משמעי להפסקת הלחימה. ביחד עם פרקליט המדינה התרבו כתבי האישום נגד אזרחים, בעיקר ערבים, על פרסומי שמחה והזדהות עם החמאס והטבח. כל אלה מצביעים לא רק על ענייניות מקצועית, אלא גם על מוצאה הימני־שמרני של היועצת. אולי זה מסביר את הרפיון המסוים בטיפול בפריעת החוק המואצת בגדה המערבית, ואולי ההסבר הוא שיש גבול למספר החזיתות שניתן להיאבק בהן בו־זמנית מול ממשלה הכאוס.

בדיון בבג"ץ על הכפפת המשטרה לבן גביר הצביע השופט יוסף אלרון על הפער בין היועצת המשפטית לממשלה לבין הייעוץ המשפטי של הכנסת בראשות עו"ד שגית אפק. איך זה, תהה אלרון, שהשניים מדברים בקולות הפוכים לגמרי. ב"כ יועמ"שית הכנסת, עו"ד יצחק ברט, הגן על החוק בעוד שעו"ד ענר הלמן, בא־כוחה של בהרב־מיארה, מנה את פגמיו והזהיר מסכנותיו. הפער הזה לכשעצמו הוא כבר הצלחה גדולה של ההפיכה המשטרית. מבצר הייעוץ המשפטי של הכנסת כנראה נפל. וזה מעצים גם את בדידותה וגם את חשיבותה של היועצת המשפטית לממשלה, שנותרה כמבצר המשמעותי האחרון בשירות הציבורי שעדיין מחזיק את המערכת החיסונית של השירות ושל המדינה בפני קריסת המערכות הדמוקרטיות.