יוליה שמאלוב ברקוביץ'. מה עושים כשהתהליך "כשר" אבל התוצאה "מסריחה" | צילום: תומריקו
מינוי שמאלוב ברקוביץ' לערוץ 13: הממשלה מצאה דרך להבריח את ה"דרוקרים"
עיתוי המינוי של יוליה שמאלוב ברקוביץ' לעורכת הראשית ומנהלת חברת החדשות של ערוץ 13 סמוך לשידור תחקיר "המקור" על שרת התחבורה מירי רגב רק מתקף את ההשערה מה מטרת המינוי - לעקור את השיניים לכלי תקשורת שנחשב נשכני ולהרחיק ככל האפשר עיתונאים חוקרים
בערוץ 13 נחשפנו למודל נוסף להכפפת כלי התקשורת למרותו של השלטון: השתלטות על מערכת החדשות באמצעות מינוי יוליה שמאלוב ברקוביץ' לעורכת ראשית ומנהלת חברת החדשות. מדובר במינוי מהסוג שידכא ויבריח את ה"דרוקרים". עיתוי המינוי, סמוך לתחקיר של "המקור" על שרת התחבורה מירי רגב, רק מתקף את ההשערה שזו מטרתו - מינוי שנועד לעקור את השיניים לכלי תקשורת שנחשב לנשכני כלפי השלטון.
ועד עיתונאי חברת החדשות וארגון העיתונאים הגישו בסוף השבוע עתירה בעניין לבג"ץ, שבהכנתו הסתייעו במשרד מיתר. את הארגון מייצג עו"ד אמיר בשה, ומטעם מיתר מייצג עו"ד נדב ויסמן. העתירה מציגה שלוש עילות לפסילת מינוי שמאלוב ברקוביץ' למכ"לית חברת החדשות.
הראשונה, הליך מינוי לא תקין שלא באמצעות הליך תחרותי סדור. לא פורסמו תנאי סף, לא פורסמה רשימת מועמדים, ועדת האיתור הביאה לאישור מועצת המנהלים מועמדת אחת בלבד שאושרה במהירות. "מראית עין של הליך תקין", נכתב בעתירה.
השנייה, ניגוד העניינים של נציגי הציבור שמונו לתפקידם בדירקטוריון חברת החדשות בידי שמאלוב ברקוביץ' בעת כהונתה כיו"ר הרשות השנייה. למשל אברהם נתן, סוג של נתן אשל, שצץ מדי פעם בשוליהן של קומבינות שנועדו לשרת את השלטון.
השלישית היא חוסר סבירות קיצוני, אותה עילה שההפיכה המשטרית ביקשה לחסל, אך בג"ץ הותיר בחיים. חוסר סבירות הקיצונית שנטען כאן נוגע "להיעדר ניסיון עיתונאי רלבנטי של שמאלוב ברקוביץ'", ובמילים אחרות, הרזומה של הגברת לא מצביע על הישגים עיתונאיים מרשימים במיוחד. מדובר בפוליטיקאית שהצטיינה ביירוט סדרתי של ג'ובים באמצעות נאמנות מתחלפת לפלטפורמות פוליטיות, עד שהתברגה למסגרת הנכונה ששיגרה אותה למינוי הנוכחי.
המינוי הזה, נטען בעתירה, הוא פגיעה בליבת ההגנה על חופש העיתונות. "ניתן רק לשער", נכתב, "מה רב יהא הנזק לציבור אם השלטון יצליח להשתלט על משרת העורך הראשי של חברת חדשות טלוויזיונית, שבכל יום צופים בשידוריה מאות אלפי צופים".
העתירה מוקיעה את מעילתם בתפקיד של מועצת המנהלים שאישרה את המינוי ושל "נציגי הציבור" שבדירקטוריון חברת החדשות שהכשירו אותו. הלקח הזה נפרש לאורכו ולרוחבו של השירות הציבורי – הדרך לחורבן הדמוקרטיה עובר דרך המינויים עצמם ודרך הגופים שממנים את המינויים האלה. אברהם נתן שהוא בעצם נציג שלטון שמכהן על תקן "נציגי ציבור" מספר את הסיפור הזה בדרך המובהקת ביותר. לכאורה הכל כשר: "נציגי ציבור" בוחרים במי שבעבר כיהנה כעורכת הערוץ הרוסי ויו"ר הרשות השנייה. כאילו מקצועי ונקי. אבל מה עושים כשהתהליך "כשר", אבל התוצאה "מסריחה"? בדרך לבג"ץ עוברים דרך היועמ"שית. מעניין יהיה לשמוע את עמדתה.