המחזאית מיכל אהרוני: "סיפור ההקרבה לא עזב אותי"

בשבת השחורה של 7 באוקטובר התיישב שלמה רון בן ה־85 על הספה בביתו בקיבוץ נחל עוז והעמיד פנים שהוא זקן ערירי וגלמוד. בלי שום אמצעי הגנה המתין למחבלים שמעבר לדלת כשכל משפחתו מסתתרת בממ"ד, המחבלים שחשבו שהוא אכן לבדו בבית רצחו אותו, ולא המשיכו לחפש אחרים — בכך הציל את חייהם של אשתו, בנותיו ונכדו. זה אחד הסיפורים הבלתי נתפסים של אותה שבת ועליו מבוסס מחזה היחיד "שבת בבוקר" שכתבה מיכל אהרוני עבור פסטיבל תיאטרונטו האחרון. מחזה היחיד הקצר והמרגש בביצוע השחקן שלמה בראבא ובבימוי אשתו שמר גאון, מביא את 15 הדקות האחרונות של האנטי־גיבור הכי גיבור שיש, שהקריב את חייו למען משפחתו. "כתבתי את מונולוג הפרידה שלו", מספרת אהרוני.

במסלול הקצר של התיאטרונטו ההצגות עולות , ולא זוכות לחיים משל עצמן בתום הפסטיבל, אבל הפעם ההצגה תמשיך לרוץ ברחבי הארץ ביוזמת המועצה הציונית בישראל. המנכ"ל, עו"ד עוז חיים, ראה את ההצגה וכתב לאהרוני שהיא תואמת את הערכים של המועצה. היא תעלה במסגרת ערב "לבד בסלון" ואחריה יתקיים שיח פתוח עם אהרוני, בראבא וחיים, בליווי מוזיקלי של אסי מסקין. המופע הקרוב יתקיים מחר בסינמטק הרצליה.

שלמה בראבא בתפקיד שלמה רון. אמר שזה אחד התפקידים המשמעותיים בחייו

אהרוני, אשת תוכן ומחזאית, שכותבת בימים אלה סדרה לכאן 11 בשיתוף חברת מַכַּאן (הערוץ בערבית), חזרה לפני פחות משנתיים משהות של תשע שנים בארה"ב עם בעלה העיתונאי והבמאי הדוקומנטרי שלומי אלדר. היא מספרת שהמחזה נולד אחרי שקראה פוסט של עו"ד דניאל חקלאי בפייסבוק על סיפורו של רון, ואת המאמר "עוצמת הרכות" שכתבה שהרה בלאו על סיפורו ב"ידיעות אחרונות". מאז , היא מספרת, הסיפור הזה הלך איתה לכל מקום. בהפגנה הראשונה למען החזרת החטופים פגשה אהרוני במפיקה של התיאטרונטו שהציעה לה לכתוב לפסטיבל. "אמרתי לה 'מי יכול לכתוב אחרי 7 באוקטובר?', הייתי משותקת. אבל משהו בסיפור ההקרבה של שלמה לא עזב אותי וניסיתי לכתוב. את הדראפט הראשון סיימתי בן לילה".

בהצגה נראה בראבא בתפקיד רון מספר את מה שהתרחש ב־7 באוקטובר מראות עיניו. הוא יושב על הכורסה בסלון ומחכה למחבלים שיגיעו, מוכן ושלם עם פרידה מהעולם — ויודע שבכך הוא מציל את בני משפחתו המסתתרים בממ"ד, כשמדי פעם הוא צועק להם שלא יצאו, עד שקולו משתתק.

איך כתבת מונולוג פרידה של אדם שלא הכרת?

"קראתי מה אנשים כתבו על שלמה רון וגם היתה לי תחושה שאני יכולה להתחבר אליו. היה לי ברור מי הבן אדם ובדיעבד מתברר שבחלק גדול מהדברים צדקתי. המשפחה שלו סיפרה שהוא היה איש עדין, אוהב תרבות, שחקן חובב בתיאטרון הקיבוץ, איש שאוהב יופי. משהו בסתירה שבין לגור במקום שבו הוא גר לבין החלום על אמנות והרכות ממש כבש אותי".

אהרוני פנתה לשחקן דבל'ה גליקמן, שמשחק שנים בהצגה שכתבה "אנגינה פקטוריס" בצוותא, ושלחה לו את המחזה. "דבל'ה אמר לי מיד 'זה בראבא! זו דמות של בראבא, הוא ימות על זה!'. לא התווכחתי, אבל כדי לא לקבל את הלא בפרצוף — פניתי דרך הסוכנת של בראבא. אחרי שלושה ימים היא התקשרה ואמרה שהוא רוצה לעשות את זה".

כשאהרוני התקשרה לבראבא ענתה לה אשתו, התסריטאית והבמאית שמר גאון ושאלה אם יש כבר במאי. כשאהרוני השיבה שעוד לא, ביקשה גאון לביים — ומיד נענתה בחיוב.

לבכורה בתיאטרונטו הגיעה משפחתו של רון, שחיבקה והתרגשה. גם בראבא לא הסתיר את התרגשותו ואמר להם שזה אחד התפקידים המשמעותיים בחייו. "בראבא אמר לי שהחומר הרג אותו, שזה סיפור תנ”כי. גם חברי גרעין הנח"ל הראשון של נחל עוז, שאליו השתייך רון, הגיעו להצגה. הם סיפרו שהם תמיד קראו לרון ארטיסט כמו בהצגה, ואני לא ידעתי את זה. יש משפט שהוא אומר 'הרכבת שלי עצרה בכל התחנות'. הנכד שלו הקריא לנו מכתב שכתב לסבו אחרי מותו שבו כתוב 'אני הגעתי לתחנה ואני מקווה שגם אתה הגעת לתחנה שלך'. כל מיני דברים שמופיעים במחזה בלי שהתכוונתי. זה מדהים. אני לא מאמינה בתקשורים אבל אני מאמינה בלהרגיש".

בקרוב תעלה בלוס אנג'לס גרסה באנגלית להצגה ובימים אלה מגייסים כספים לטובת הפרויקט בארה"ב. "בעקבות פוסט בפייסבוק שכתבתי על ההצגה פנה אליי עמי גלאם, לשעבר סמנכ"ל התוכן של רשת, שחי בלוס אנג'לס. הוא ביקש שאשלח לו את הטקסט ואמר שחייבים להעלות את ההצגה שם. הוא העניק למחזה תרגום ראשוני ואני הארכתי אותו ל־45 דקות. אחרי כמה ימים התקשר ואמר שמייק בורשטיין קרא ועף על זה ורוצה לעשות את התפקיד. קיבלתי סרטון מרגש של מייק קורא את הטקסט ועשינו אדפטציות לחלק מהדברים כדי להנגיש את הדברים לקהל אמריקאי, ואני מחכה ומתרגשת שזה יעלה גם שם".