החרדים יתחילו להרגיש בכיס את מחיר ההשתמטות

הפסיקה של בג"ץ בנוגע להשתמטות היתה כמעט טריוויאלית, אחת הקלות בהיסטוריה של העתירות בנוגע לאי־הגיוס החרדי. בית המשפט לא היה צריך להתמודד עם חוק קונקרטי, שכן אין אחד כזה בתוקף. מכיוון שכך, בית המשפט אמר את המובן מאליו – לא ניתן לא לגייס את כל החרדים כל הזמן. פסיקה זו מטילה למעשה על צה"ל לפעול לגיוס חרדים באופן מיידי, וייתכן כי עובדה זו תגרום לפוליטיקאים החרדים להתחיל להביט על סוגיית גיוס החרדים בעיניים פקוחות. הטקטיקה של פוליטיקאים חרדים בסוגיית גיוס בני הישיבות היתה עד כה של התעלמות, ועד לשבועות האחרונים הפוליטיקאים החרדים ישבו על הגדר וחיכו ששותפיהם יגישו להם הצעות כאלו ואחרות שימשיכו את אי הגיוס.

אפשר לצפות כי פסיקת בית המשפט, שכתובה בשפה לא מתלהמת אך נחרצת, תגרום לחרדים להבין כי זה הזמן להתחיל לנהל משא ומתן, להודות בכך שיש כאלו שלא לומדים ויכולים להתגייס, בלי שהדבר יגרור שינוי תרבותי רציני, ולהציב את דרישות הסף הדתיות שלהם עבור המתגייס החרדי. בקיצור, להתניע תהליך.

הזדמנות לשינוי בשיח לא מתלהם

תנאי הכרחי לכך שהחרדים יראו בפסיקת בג"ץ הזדמנות לשינוי דיסקט ולהתחיל לדבר בצורה עניינית זה להימנע בכל דרך ממלחמת דת. האחריות מוטלת בראש ובראשונה על הפוליטיקאים והמנהיגים החרדים, שלא יבקשו להסלים את השסע החברתי העמוק באמצעות שימוש בשפה לוחמנית ובלתי־מתפשרת. אך האחריות מוטלת גם על הציבור הכללי, שצריך להמשיך ולדרוש שוויון אמיתי בנטל, אך להימנע ככל הניתן משפה פוגענית המבטלת ומשפילה את החרדים ואת עולם הערכים שלהם. השפלה ותחושת עליונות מוחלטת מעולם לא תרמו להנעת תהליכים חברתיים.

הרחוב החרדי קיבל את פסיקת בג"ץ בצורה קשה, בעיקר את החלק שעוסק בתקצוב הישיבות. זה החלק שיורגש באופן מיידי. בזמן שהם מלקקים את פצעיהם ומתמודדים עם המציאות החדשה, התגובה הנכונה היא להביע נכונות אמיתית לסייע בהשתלבות בשוק העבודה ובגיוס, בלי להתנצח על סוגיות אידיאולוגיות שטכנית כבר הוכרעו בבית המשפט.

מלבד זירת הגיוס, החרדים צריכים כעת להתמודד עם הזירה הכלכלית, שמורכבת בהרבה, הפחתה בתקציב הישיבות על תלמידים שמעמדם בצה"ל לא מוסדר. מדובר בהפחתה של כשליש מתקציב הישיבות, שהוא כ־300 מיליון שקל. ב־2024 יהיה קשה מאוד לעקוף את פסיקת בג"ץ, למרות ניסיונות של עסקנים ופוליטיקאים חרדים לייצר דרך עוקפת, לפיה יתקצבו את התלמידים שמעמדם מוסדר (תלמידים שכבר מחזיקים בפטור, ש"ט) בתקציב גבוה יותר. זאת מאחר שהמשנה ליועמ"שית גיל לימון הבהיר כי אין לאפשר תעלולים מסוג זה, והם הפרה של הפסיקה. אך גם ללימון יהיה קשה למנוע התחכמויות בתקציב 2025. החרדים ינסו להגדיל את תקציב הישיבות כולו או למצוא מסלול עוקף כמו תקציב תרבות, ספריות, תשמישי קדושה וכדומה.

תקציב הישיבות והכוללים לבדו הוא אירוע שהעולם החרדי יצליח לעמוד בו, מכיוון שהוא מוטל על הציבור החרדי, ועיקרון הלכתי ותיק כבר קבע כי "אין ציבור עני", כלומר קהילה גדולה יודעת להתמודד עם אתגרים כלכליים. עוד לפני פסיקת בג"ץ, יצאו גדולי הרבנים החרדיים מכל הזרמים למסע התרמה בארה"ב, כשיעד הגיוס הוא 100 מיליון דולר, שאמורים לכסות את הכסף שנגרע מתקציב הישיבות והכוללים השנה. אבל ספק אם הרבנים יצליחו לגייס את הכספים הללו באופן קבוע. גם ערב הפסיקה של בג"ץ המערכת הכלכלית החרדית הרחבה נעזרה במידה רבה בתרומות מחו"ל (בהיקף של כמיליארד דולר בשנה, לפי הערכות שכוללות את התמיכה לישיבות ולכוללים מסוגים שונים), וכעת הם מצפים להגדיל את התקציב באופן קבוע בשיעור של 12%, וזה בזמן שלעשירים החרדים של ארה"ב יש גם מוסדות מקומיים שעליהם להחזיק. כמו כן, לצורך המסע של הרבנים הוקמה "קרן להצלת עולם התורה", ויש חשש שחלק מהתרומות לקרן אינן תרומות חדשות אלא הסטה של תרומות מישיבה ספציפית. נוסף על כך, המסע הנוכחי לארה"ב הוא היסטורי בקנה מידה לא רגיל, ועשה רושם כביר על התורמים, וספק אם יהיה ניתן לשחזר את המסע הזה מדי שנה. אך לישיבות קיימות גם אפשרויות אחרות, כמו להגדיל את שכר הלימוד להורים החרדים, להקטין את היקף השירותים והארוחות הניתנים בישיבות, להקטין את גובה המלגה החודשית הניתנת לאברך החרדי, וכדומה.

מה יהיה עם מעונות היום

האתגר הגדול שיהיה לפוליטיקאים החרדיים הוא התמודדות עם ההשלכות הכלכליות הנוספות שמאיימות על הפרט החרדי. אי הסדרת המעמד של בחורי הישיבות הביא את משרד האוצר לבדוק אם תקציבים אחרים שהציבור החרדי נהנה מהם יכולים להמשיך להיות מוזרמים אליהם. במשרד המשפטים עדיין לא הכריעו בסוגיה. הסעיף הגדול ביותר הוא התמיכה במעונות יום. היועמ"ש של משרד האוצר הציף כי למעשה ב"מבחן התמיכה" לסבסוד מעונות להורים כתוב כי הסבסוד ניתן על "לימודים במסגרת מוסדות תורניים הנתמכים על ידי משרד החינוך". כעת התמיכה במוסדות הוגבלה כך שלא תהיה על תלמידים שמעמדם לא מוסדר מול צה"ל, וכך גם לא יינתן סבסוד אם מעמדו של ההורה לא מוסדר בצה"ל. היועמ"שית של משרד העבודה הדגישה כי לא ניתן להפסיק את סבסוד המעונות באופן מיידי, ויש להמתין עד לשנת הלימודים הבאה. היועמ"שית גם חשפה בחוות הדעת כי שר העבודה החרדי, יואב בן צור, מתכנן לשנות את מבחני התמיכה לסבסוד מעונות כך שלא יהיו תלויים בכלל בתעסוקת הגבר.

כמו כן יש דיון לגבי שורה של תקציבים לישיבות שמכונות בשפה החרדית הפנימית "ישיבות לנושרים". ישיבות אלו נהנות מתקציבים של משרד הרווחה המכונים תקציבים ל"נוער חרדי מנותק". התקציבים ל"נושרים" החרדיים ייחודים לעומת התקציבים לנערים בסיכון שאינם חרדים. התקציב של הנושרים החרדים לא מסתיים בגיל 18 אלא ממשיך עד גיל 23. יועמ"ש האוצר סבור גם כאן כי ההיגיון של פסיקת בג"ץ מורה כי יש להפסיק תקצוב בגין "נושרים חרדים" מעל גיל 18 שמעמדם לא מוסדר. לכלכליסט נודע כי הגורמים המשפטיים במשרד הרווחה סבורים כי הענקת התמיכה צריכה להתבסס על תבחינים מעולם הרווחה, ואם הנער זכאי לתקציב רווחה, שאין זה מתפקידו של המשרד לבדוק בציציותיו מבחינת מעמדו מול צה"ל. משרד המשפטים יצטרך להכריע בין הצדדים.

אסי מסינג, היועמ"ש של האוצר, גם טוען במכתבו שיש לבחון מחדש את ההנחה שמקבלים בחורי ישיבה על תשלום דמי ביטוח לאומי, הם משלמים 29 שקל בחודש במקום 87 כמו מובטלים רגילים. גם כאן המוסד לביטוח לאומי מתנגד לעמדת האוצר, וסבור כי לא ניתן לחייב את החרדי שמעמדו לא מוסדר מול צה"ל לשלם את הסכום המלא. כמו כן מסינג ביקש לבחון מחדש את התקציבים ל"גופי תיאום וקישור", ארגונים שמתווכים בין החרדים לבין הצבא.

אפשר לצפות כי פסיקת בג"ץ, הלא מתלהמת אך נחרצת, תגרום לחרדים להבין כי זה הזמן להתחיל לנהל משא ומתן על גיוס שלא יגרור שינוי תרבותי רציני

כל אלה מצטרפים לכך שתקציב 2025 צפוי להיות תקציב מרסן שכולל גם העלאות מסים, כמו העלאת המע"מ ל־18% (ואולי העלאה נוספת ל־19%). בנוסף לכך תקציבי אופק חדש לרשתות החינוך החרדיות מעוכבים, ועיכוב זה גם עשוי לגזור השלכות כלכליות על הפרט החרדי שיצטרך לשלם שכר לימוד גבוה יותר. הצירוף של כל ההשלכות הכלכליות הללו בזמן שהממשלה לא יכולה להיות נדיבה מבחינה כלכלית מפעיל לחץ עצום על הפוליטיקאים החרדיים.

האופציה הטובה ביותר עבור הפוליטיקאים החרדיים היא לשנות דיסקט, להכריז באופן פומבי על תוכנית חומש למגזר החרדי, תוכנית להעמקת ההשכלה, הגדלת שיעורי התעסוקה, והעלאת הפריון של העובדים החרדים, לצד הגדלת המתגייסים ברחוב החרדי. אם הפוליטיקאים החרדים יכריזו על כך באמת ובתמים, הרי שהחברה הישראלית כולה תתגייס, אפילו בתקופת המשבר העצומה הזו, למצוא מקורות תקציביים למימון תוכנית כזו. אך למרבה הצער, נדמה כי ההנהגה החרדית תעשה הכל כדי לא לחשוב לטווח הארוך, גם כשהיא נדחקת לקיר. היא תעדיף פוליטיקה קטנה של טריקים תקציביים, מאשר להביא בשורה לבני קהילתם ולאזרחי ישראל.