כנס הצמיחה
מנכ"ל נירלט: "מפעל צבעי מים לא אמור לעלות באש, אבל היה לחמאס זמן"
עמרי לוטן סיפר בכנס הצמיחה של כלכליסט בשיתוף מזרחי טפחות על שריפת המפעל בקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר; "אנחנו רגילים להתקפות - ההבדל היה שהפעם לא הותקפנו, אלא נכבשנו. נקים מפעל בניר עוז, מפעל שיהיה יותר טוב ויותר חדש"
"יש למנהיגות עסקית תפקיד קריטי בשמירה על חוסנה של החברה ושל המדינה בעת משבר", אמר עמרי לוטן, מנכ"ל נירלט מקיבוץ ניר עוז בכנס הצמיחה של כלכליסט בשיתוף מזרחי טפחות.
לוטן סיפר לקהל כי לפני שנה הכין הרצאה על תפקיד המנהיגות בעת משבר, רק שמאז, התיאוריה הפכה לפרקטיקה. "השקף האחרון בהרצאה ההיא אמר שצרות באות בצרורות", אמר לוטן. "אנחנו עברנו מפל של משברים: בזמנו דיברתי על הקורונה, על חומרי גלם שלא היו ומחירי חומרי הגלם שעלו וכו'. כל משבר כזה יכול בפני עצמו להרוג חברה, ואנחנו הצלחנו להתגבר עליהם. אבל מאז הבנו שאפשר יותר גרוע. אנחנו בעוטף עזה לא זרים למשברים, ואנחנו רגילים להתקפות. ההבדל היה שהפעם לא הותקפנו, הפעם אנחנו נכבשנו".
לוטן הציג לקהל סרטון שמראה את שריפת המפעל וסיפר על הימים הראשונים שלאחר השבעה באוקטובר: "האיזור שלנו הוגדר כאיזור צבאי סגור, והמפעל שלנו עלה באש, ולא היה ניתן לגשת אליו. אי אפשר היה לכבות את האש. עכשיו תבינו - זה מפעל של צבעי מים, הוא לא אמור לעלות באש. מי שרוצה להדליק אותו צריך הרבה זמן ונחישות - והיה להם זמן. ככל שעבר הזמן, היה ברור שמפעל לא יהיה לנו ושצריך להיערך בהתאם".
לדברי לוטן, "היה ברור שיש לנו שתי משימות מרכזיות. המשכיות עסקית ודאגה לעובדים. איך עומדים על הרגליים ומייצרים מוצרים כאן ועכשיו, ובמקביל גם עם הפנים קדימה - איך אנחנו חוזרים להוביל את השוק הישראלי בצבע. היינו המפעל הגדול בארץ ואף אחד לא יודע למלא את החסר. בנינו מרלוג בב"ש ששם אילתרנו מפעל ואנחנו מייצרים באופן זמני משם. בתחום הצבע סגרנו תוך 3 שבועות, כבר בסוף אוקטובר, הסכם לייצור אצל המותג המוביל ביוון. בדצמבר כבר היה צבע בארץ. בתחום השפכטל נכנסנו לתוך מפעל טיח קיים, הבאנו עובדים שלנו והתחלנו לייצר.
"אנחנו עובדים על התקומה שלנו - יש לנו תכנית אסטרטגית קדימה, אנחנו עומדים להקים מפעל בניר עוז, מפעל שיהיה יותר טוב ויותר חדש", הכריז לוטן, והוסיף: "הלכו הברזלים, לא העובדים. הרסו לנו את המפעל, אבל אנחנו קמנו ואנחנו הולכים להקים מפעל עוד יותר חדש, וזה בגלל שהעובדים שלנו נמצאים איתנו. כל אחד מהם בדרך כזו או אחרת חווה את המלחמה אחרת לגמרי מכל התל אביבים שנמצאים פה. יש כאלו שהצליחו לשרוד ויש כאלו שבטראומה עד היום. חייבים להבין שכל אחד עובר את זה אחרת וחייבים לחבק את כולם".