בשביל מה צריך ועדת חקירה אם אי אפשר לשלוט בה?

המאמץ של ראש הממשלה נתניהו להוציא מנשיא בית המשפט העליון את מלאכת הרכבת ועדה החקירה למחדלי 7 באוקטובר נשען על שני נימוקים מרכזיים: דבורה ברלינר ואשר גרוניס. השופטת ברלינר היתה ראש ועדת החקירה לאסון במירון שהטילה על נתניהו אחריות אישית לאסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. הנשיא בדימוס גרוניס הוא ראש ועדת הצוללות שהזהירה את נתניהו על חשיפתו למסקנה שסיכן את ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה וכלכלתה. אם אלו המסקנות והאזהרות בשתי הוועדות האלה - מה תאמר ועדה לחקירת הטבח וההיערכות לפני ואולי גם אחרי.

הר מירון והצוללות הן פרשות כואבות ומקוממות, אבל 7 באוקטובר זה משהו אחר לגמרי. לכן נערך נתניהו למשימה החשובה באמת – להשתלט על מינוי הוועדה. ההצעה כרגע היא שהכנסת תבחר את ראש הוועדה בהסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה. בדיוק כמו את נציב התלונות על השופטים. להסכמה כזו יש שתי משמעויות: ראשית, או וטו הדדי שלא יניב הסכמה ויתקע את הבחירה. שנית, פשרה על מועמד שעצם ההסכמה עליו תעיד שאינו נמנה על הליגה העליונה של יושרה, עצמאות ועמוד שדרה. ככה הוא רוצה את נציב התלונות על השופטים, ככה הוא רוצה את ראש ועדת החקירה. בלי ברלינר, בלי גרוניס.

ועדות מירון והצוללות הוקמו בידי ממשלת בנט-לפיד. גם היועמ"שית גלי בהרב-מיארה נמנית על ירושותיה של הממשלה ההיא. ועכשיו קוצר נתניהו את שזרעה הממשלה ההיא. בחזית ועדות החקירה הוא יתקשה לשמור על המסורת שלו שלא להקים. בשנות כהונתו הארוכה כראש ממשלה, לא הקים נתניהו אפילו לא ועדת חקירה ממלכתית אחת. ולא רק שלא הקים, הוא לא ממש מתייחס לממצאים החמורים שהופנו נגדו. ממסקנות ועדת מירון הוא מתעלם, ואת ועדת הצוללות הוא כבר מיסגר כפוליטית, כ"ועדה שלכם".

יחד עם הצעת החוק להשתלט על הרכבת הוועדה, הוא עושה ככל יכולתו כדי להרוס את מעמדה ויוקרתה. ועדת חקירה, כמו בג"ץ, כמו היועצת המשפטית – אלה הם ה"דיפ-סטייט" של השמאל שנועד להפיל ראש הממשלה. כמו הצבא, כמו משפחות החטופים, כמו המפונים על תלונותיהם הבלתי נגמרות - כולם שלוחות של המחאה שמאיימת על הממשלה, הקואליציה ועל שרה נתניהו ובעלה.

האם גם הפעם הממשלה תבקש ייצוג נפרד?

בשבוע שעבר הוגשה עתירה לבג"ץ שיחייב את ממשלת ישראל להחליט על הקמת ועדת חקירה "שתופקד על חקר מכלול האירועים שקדמו והביאו להתרחשות מחדל ה-7 באוקטובר". את העתירה הגיש עו"ד גלעד ברנע בשם עותרים ועותרות שנמנים על "אזרחי המדינה שנפגעו ישירות ממחדל 7 באוקטובר". ביניהם יזהר והילה שי, גדי וראומה קדם, עינב צנגאוקר, דדי שמחי ועוד.

יש להניח שתשובת המדינה (מעניין אם הפעם היועמ"שית תייצג, או ששוב הממשלה תבקש ייצוג נפרד) תנסה להסיר את העתירה מסדר היום בטענה שהיא ממילא מתכוונת להקים ועדת חקירה. השאלה היא מתי. והתשובות ל"מתי" הן רבות: אולי אחרי שהממשלה תתקן את החוק שיוציא מידי נשיא העליון את קביעת ההרכב; אולי אחרי שיריב לוין ימנה נשיא עליון לטעמו; אולי אחרי שתסתיים המלחמה.

הכל בוער מסביב, אז למה להוסיף עוד גפרור למדורה - גם את ועדת החקירה, שלא ממש בוער להקימה. העתירה דורשת ועדה עכשיו. היא מצטטת ממכתבה של היועמ"שית לממשלה על היותה של הוועדה, ולא מבקר המדינה, "המנגנון החוקי המתאים". השאלה היא האם בהרב-מיארה תהיה שותפה גם לדחיפות המיידית בהקמת הוועדה, ולא רק לצורך בהקמתה.

העתירה חורגת מהדרישה וההנמקה ל'וועדה עכשיו' להתוויית כיוונים אפשריים לחקירתה. "ממשלות ישראל", נכתב, "וככל הנראה בעידוד ובתמיכת גופי ביטחון כמו צה"ל ושב"כ, אפשרו את התעצמות חמאס במגוון דרכים, ישירות ועקיפות. אחת הדרכים המרכזיות היתה העברת מיליוני דולרים ישירות לידי חמאס...". ובהמשך – "התעצמותה הכלכלית והצבאית של תנועת חמאס אמנם הכשירה את הקרקע למחדל 7 באוקטובר, אולם ייתכן שהפשיטה לא הייתה צולחת בידי הארגון אלמלא כשלי מודיעין מורים. אחד הכשלים שמנע מכוחות הביטחון הישראליים להיות במוכנות למתקפה, הוא הסתמכות יתרה על מידע שמקורו ב"מודיעין אותות", המכונה בשפה המקצועית "סיגינט"..."

לא ברור למה חשוב להיכנס לרזולוציות שחורגות מהדרישה לוועדה לניסוח מסקנותיה. ואם כבר נכנסים, חשוב לא לשכוח את הקונספציה שראתה בחמאס נמר רדום ומורתע, ואת המשוואה הנוראה – התעצמות החמאס אל מול היחלשותה של ישראל שנקרעה בהפיכה משטרית שפלשה אל תוך הצבא, מן הסתם היה בא לסייע לעיתוי שהחמאס בחר לעבור מפוזיציית הנמר הרדום והמורתע לנמר טורף ומסתער.