אצות במפעל סיקורה. יצרו חגורה ירוקה סביב מתקן ההתפלה באילת | צילום: יאיר שגיא
החזית הירוקה
לא רק בסושי: כך יצילו האצות את מפרץ אילת
אצות הן אמצעי טבעי ואפקטיבי למלחמה במשבר האקלים וחומרים רעילים. פרויקט חדשני של משרד החקלאות וחברת מקורות עושה בהן שימוש כעת כדי להציל את מפרץ אילת מהרעלת חנקות
הן בדרך כלל מוכרות לנו כשהן מוגשות במנת סושי או כשהן מופיעות בצידי מקורות מים ונחשבות למטרד. אך בשנים האחרונות מגלים חוקרים כי אצות הן לא רק מקור מצוין לתזונה, אלא כלי רב עוצמה למאבק בשינויי האקלים ובזיהומים סביבתיים קשים. דווקא בישראל, שלא מצטיינת במאבקים הללו, הוחלט לפני כשבועיים להרחיב פיילוט פורץ דרך וייחודי בעולם, ולעשות בפתרון שהוא מציע שימוש בקנה מידה גדול: טיפול במזהמים באמצעות אצות. אם הפרויקט של משרד החקלאות וחברת מקורות יצלח הוא יאפשר להרחיב באופן משמעותי את החקלאות בערבה, ללא תהליך מזהם או שימוש בכימיקלים.
במרץ השנה הודיעה הוועדה להיתרי הזרמה למקורות ולמשרד החקלאות שלא יוכלו להגדיל את היקף החנקות (קבוצת מלחים של יון חנקה של חנקן עם חמצן) המוזרם למפרץ אילת מ־21 טונות בשנה לכ־24 טונות. המשמעות היא שלא ניתן להתפיל עוד מים מקידוחי מי תהום מליחים במתקן ההתפלה ״סבחה״ באילת, שמאפשרים את פיתוח החקלאות בערבה.
הליך התפלת המים כרוך בזיהום רב, גם בגלל שהוא כרוך בפליטות גזי חממה, וגם בתוצר הלוואי של התפלת מי תהום מליחים - חנקות. החומר המוזרם כיום למפרץ אילת ומזיקים למרקם האקולוגי באזור.
כבר היום כמות החנקות המוזרמת למפרץ חורגת מהסף העליון של כושר הנשיאה שלו, ומעמידה בסיכון רב את המשך קיומה של שונית האלמוגים הנדירה. המשרד להגנת הסביבה דחה את הבקשה להגדלת ההזרמה אחרי התנגדותם של אקולוגים ימיים וארגוני סביבה.
אולם בשבוע שעבר הסתמנה תפנית. לוועדה להיתרי הזרמה הוצגו תוצאות חדשות של פיילוט שהתקיים בשנים ומטרתו לפתור בדיוק את הבעיה הזאת, ולהצליח לספוח 10 טון חנקות בשנה עד 2028: חברת ״סיקורה״ - המגדלת מאקרו־אצות בשם אולווה (״חסת ים״) בטכנולוגיה ייחודית במתקנים יבשתיים - גידלה בפיילוט במתקן ההתפלה את האצות כדי לספוח חנקות, זרחן ומתכות כבדות.
האצות זקוקות לחנקן במים כדי לגדול. ומי הרכז שבמתקן ההתפלה מכילים חנקן בריכוזים יחסית נמוכים, שיכולים לשמש להן מקור. בדיקה ראשונית שנעשתה לפני מספר שנים הראתה היתכנות ביולוגית של השיטה. כדי לבדוק אם אפשר להרחיב את ההצלחה גויסה לפרויקט סיקורה. לפי משרד החקלאות, הפיילוט הצליח ופעל באופן יציב מספר חודשים, עם ״קצבי קליטת חנקן טובים״, והוא צפוי להימשך עוד מספר מחזורי גידול.
על סמך התוצאות ״ניתן יהיה לתכנן מתקן מסחרי בהיקף מלא של מספר דונמים שצפוי להביא להפחתה של מספר טונות חנקן בשנה", מסרו במשרד החקלאות. "הפתרון עשוי לצמצם את הזרמת החנקות למפרץ, יאפשר להגדיל את היקף ההתפלה, וכך לפתח את העיר אילת וחבל אילות״.
לדברי סמנכ"ל התפעול והאחזקה של מקורות דני סופר, ״הפרויקט באילת עשוי לשמש את מקורות גם במתקני התפלה אחרים, דוגמת גרנות באשקלון. הכוונה עכשיו היא להרחיב את השימוש לכמה דונמים באזור הנגב הדרומי וממש בצמוד לעיר אילת. במידה שגופים אחרים ייכנסו לתמונה אולי יהיה בעתיד ניתן להכיר בגידולי האצות כמקור גידול חקלאי שכן תוצרי הלוואי שלו יכול לשמש במקרים מסוימים כמזון לדגים או בהמות״.
ככל שיתרחב הפרויקט, במקום לזרום למפרץ אילת ולזהם אותו המים מלאי החנקות יוזרמו לבריכות מלאות באצות של סיקורה - ויעברו שם טיהור עמוק. ״אצה היא ׳ספוג׳״, מתארת מנכ״לית סיקורה אפרת לב. ״אלו התכונות הביולוגיות שלה, היא סופחת חומרים וחנקן זה הדשן הכי טוב שלה - היא ממירה אותו לחלבון וכך היא בונה את הגוף שלה. נקים חגורה ירוקה סביב מתקן ההתפלה, באופן שיאפשר לו למקסם את התפוקה שלו. לפי התוצאות אנחנו יודעים להתחייב לתוצאות ספיחה של טון חנקה מ־5 דונם בריכות של אצות. אנחנו בדרך להקים חווה בגודל של 40 דונם אצות, כדי לסלק 10 טון חנקות לפחות בשנה במתקן באילת. זה תחום חדש. עד עכשיו התייחסו לאצות בתור משהו שאוכלים, ועכשיו משתמשים בתכונות הביולוגיות שלהן לתועלת הסביבה״.
זה אכן תחום חדש־ישן. אצות הן בין הקבוצות החשובות ביותר של אורגניזמים על פני כדור הארץ. הן מייצרות כמחצית מהחמצן האטמוספרי, תוך שהן "זוללות" כמויות עצומות של גזי חממה המובילים לשינויי אקלים קיצוניים. במערכות מים טבעיות, מאקרו אצות סופחות לא רק פחמן דו חמצני, אלא גם חנקן וזרחן. וכך, בעולם מחקרים מהשנים האחרונות, גילו שמאקרו אצות יכולות להפוך למערכת יעילה לטיפול בשפכים או לספיחה של גזי חממה, כדי להיאבק בשינויי האקלים.
כיום, הטכניקות הנפוצות לטיפול בשפכים כוללות שימוש בכימיקלים או קרינה אולטרה סגולה. לשיטות האלו יש חסרונות, בראשן השפעה של חומרים כימיים על התוצר וזיהום סביבתי ניכר. אך ב־2021, הציגו מדעני הפקולטה למדעים באוניברסיטת שווליני שבהודו והמחלקה לסביבה והנדסה באוניברסיטת סיאול דרך חדשה לטפל במזהמים כימיים וחיידקים בשפכים עירוניים, באמצעות אצות. לצורך הניסוי, החוקרים אספו את מאקרו־אצות מבריכה טבעית וטיפחו אותן במיכלים מלאכותיים של שפכים עירוניים גולמיים שהכילו מזהמי מתכות כבדות שונות וחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.
לאחר 14 ימי גידול, הם גילו שהאצות שיפרו משמעותית את איכות מתכות כבדות סולקו , רמות המזהמים במים ירדו בכ־70%‑83% וחוסלו כמעט כל החיידקים והקוליפורמים במים. את האצות עצמן, סבורים החוקרים, אפשר להפוך לדלק ביולוגי באמצעות חילוץ השומנים שבהן, ולנצל אותן גם כך.
גם בתעשיית המזון גילו את הפוטנציאל במאקרו־אצות. מזהמים שנוצרים בשפכי מפעלים יכולים לשמש כדשן לגידול אצות, ואלו בהמשך יכולות להפוך לחלבון. חוקרים מאוניברסיטת גוטנבורג בשוודיה הוסיפו שפכים מחוות סלמון שהיו עשירים בחנקן וזרחן למיכלים בהן גדלו אצות חסות ים. לאחר שמונה ימים התברר שהמים הגבירו ב־60% את קצב גידול האצות, ואת תכולת החלבון בהן פי 4, וטעמן של לא הושפע מהתהליך. לפי החוקרים, העלייה בתכולת החלבון תאפשר שימוש באצות אלו כתוספת חלבונית במאכלים אחרים, בדומה לסויה. במקביל, חברות בתעשייה לא ייאלצו לנקות את המים, ויוכלו למכור אותן לחוות אצות.
מאקרו אצות יכולות לספק גם פתרון חסכוני, נקי ומהיר למאבק בשינויי האקלים, שכן הן קולטות פחמן דו חמצני מהאטמוספירה ומשתמשות בו כדי לצמוח. בשנה שעברה העריכו חוקרים ממכון מקס פלאנק למיקרוביולוגיה ימית בברמן שבגרמניה כי אצות חומות יכולות להסיר עד 550 מיליון טונות של פחמן דו חמצני מהאוויר בכל שנה - בדומה לכמות פליטת גזי החממה השנתית של גרמניה.
ד״ר שירי צמח שמיר, ראש תוכנית קיימות, כלכלה וניתוח נתונים באוניברסיטת רייכמן, ממפה פתרונות אקלים מבוססי טבע במזרח התיכון. ״פתרונות הנדסיים אינם מספקים, היא אומרת, "יש להם עלות גבוהה או שהם מזהמים בפני עצמם. לכן הטבע יכול לתקן את מה שאנחנו קלקלנו. שימוש באצות כדי לטפל במי תמלחת (מי רכז), בעצם מגייס את ההמים המליחים כגורם ייצור לגידול האצות - והן בתמורה ינקו את המים. כך נרוויח פעמיים - גם מים נקיים וגם אצות למזון לבעלי החיים או לנו. זה פתרון שמוצע גם כחלק ממחקר שאנחנו מבצעים יחד עם שותפים מירדן ומהרשות הפלסטינית ומטרתו לפתור את בעיית המחסור במים והביטחון התזונתי והאנרגטי״.