הוועדה לבחינת משבר הביטוח הסיעודי: תובעים יזכו לקצבה רק בגיל פרישה

הוועדה שהקים מנכ"ל האוצר שלומי הייזלר בדצמבר לבחינת משבר הביטוחים הסיעודיים הגישה ביום ראשון מסקנות ביניים. הדו"ח אינו מציג מתווה לפיתרון משבר הביטוחים הסיעודיים, אלא מסתפק במספר עקרונות בסיסיים עליהם הסכימו חברי הוועדה, שמורכבת מנציגי רשות שוק ההון ואגף התקציבים באוצר.

הוועדה אמנם עסקה ב"סוגיית ביטוחי הסיעוד בישראל" בכללותה, כלומר היא עסקה גם בכיסוי הביטוחי הציבורי שמספק ביטוח לאומי, אך האירוע שהביא להקמתה הוא קריסת ביטוחי הסיעוד הפרטיים של קופות החולים, בהם מבוטחים כמחצית מתושבי המדינה.

לאור העלייה המטאורית בשיעור החולים שמוכרים כסיעודיים בישראל, קופות החולים הבינו שקרנותיהן עומדות להתרוקן. כפיתרון זמני, ברשות שוק ההון החליטו על הרעות בתנאי הביטוח, שהבולטות ביניהן הן התייקרות הפרמיות והקטנת התגמול החודשי: עבור מבוטחים שהצטרפו לביטוח עד גיל 49, התגמול יקטן מ־6,100 שקל ל־5,000 שקל בחודש. לאור אי הוודאות שיצרה הממשלה, ולאחר שחברת הביטוח הראל, שעמה היה לכללית הסכם, איימה שלא לחדשו, עתרה כללית לבג"ץ נגד המשרדים בדרישה שיסדירו את משבר הביטוחים הסיעודיים. בתגובה לעתירה, התחייב משרד האוצר להקים ועדה ייעודית שתבחן את משבר הביטוחים הסיעודיים ותציג את מסקנותיה עד לאחד ביולי. במסמך, שהגיע לידי כלכליסט, לא מוצג מתווה לפיתרון בר קיימא, אלא מוצגים מספר עקרונות כלליים.

ראשית, הוועדה הממליצה על יצירת מנגנון איזון אקטוארי דינמי, שיבטיח יציבות פיננסית במחיר של גמישות בכיסוי הביטוחי. אמנם גם הביטוחים הסיעודיים של קופות החולים מתבססים על מנגנון איזון אקטוארי, עליו אחראית רשות שוק ההון, אך מנגנון זה כשל בשמירה על יציבות הקופות, וההצעה היא להרחיבו באופן שהקצבה שיקבל כל סיעודי תקבע בהתאם למצב הקרן בזמן התביעה. זאת, בשונה מהמצב היום לפיו התגמול קבוע מראש, ורשות שוק ההון נדרשת לעדכנו אקטיבית אחת לתקופה.

מנכ"ל האוצר שלומי הייזלר | צילום: אוראל כהן

שנית, הוועדה ממליצה להקשיח את הגדרת מקרה הביטוח, ו"לאפשר לקרן להתמקד במבוטחים שזקוקים לכיסוי הסיעודי בצורה אמיתית ולהבטיח את יציבותה הכלכלית". חלק מהעלייה במספר האנשים שמוכרים כסיעודיים נובע משינויים שהנהיגה הממשלה בשנים האחרונות וממדיניות להקלה במבחני הערכת תפקוד, שנבעה ממקרים בהם בוחנים ערכו את המבחנים בצורה משפילה.

כעת מבקשים בממשלה לחזור לביצוע בדיקות מעמיקות, תחת "איזונים נדרשים". בנוסף, הוועדה מציינת כי: "מתן טיפול סיעודי לקשישים שאינם באמת זקוקים לו אינו מסייע להם ואף עלול להזיק להם ולהרע את מצבם התפקודי".

שלישית, הוועדה ממליצה לבחון אם הביטוחים הסיעודיים הפרטיים צריכים להישאר תחת קופות החולים, שיש להן יתרונות כמו אמון הציבור ויכולת הנגשה גבוהה של הביטוח, אך מנגד יש להן חלק גדול באחריות למשבר. המשמעות היא שהמדינה תבחן פתרונות חלופיים, החל ביצירת מנגנון חיסכון ארוך טווח ייעודי לסיעוד וכלה בהלאמה מוחלטת של הביטוחים.

ולבסוף, הוועדה ממליצה לדחות את גיל הזכאות לביטוח, ככל הנראה עד לגיל פרישה, זאת משום ש"גמלת הסיעוד נועדה לשמש את האדם בערוב ימיו" וכי "יש להתאים את תנאי הזכאות לאופי של המוצר על מנת להבטיח כיסוי מירבי בגילאים בהם הסיכוי להיקלע למצב סיעודי עולה", וכן כדי להפיק את מלוא אפקט הריבית דריבית מכספי המבוטחים. המשמעות היא שמבוטחים בגיל העבודה יצטרכו להסתפק בכיסויים אחרים, כגון אלו שמכוח ביטוחי נכות או אובדן כושר עבודה, וילדים יצטרכו להסתפק בביטוח נכות בלבד.

בשורה התחתונה: המסמך מציג מצג שווא לפיו למדינה יש כמות בלתי מוגבלת של זמן למצוא פיתרון. אין במסמך לא מסגרת זמנים ולא אזכור של פיתרון ספציפי, וגם מרבית העקרונות שהוצגו מסתפקים בלומר את המובן מאליו: שצריך להדק את האיזון האקטוארי ולחדד את ההגדרה של מי מוגדר סיעודי.

בנוסף, בדו"ח נטען כי "במצב הנוכחי, הקרנות נמצאות במצב מאוזן. מציאות זו מאפשרת להמשיך ולבחון את הסוגיה לעומק". זוהי אמירה שלא נהנית מקונצנזוס מקצועי: מנכ"ל מרכז טאוב, ניר קידר, שעמד בראש ועדה ייעודית למניעת התדרדרות תפקודית, הציג את ממצאיו בפני הוועדה לפיהם הרעת התנאים בביטוחים הסיעודיים לא תמנע את התרוקנתם, שתגיע בסופו של דבר, אלא רק דוחה אותה בשנים ספורות.