רוטמן מציג: ריסוק ה"דיפ סטייט" לטובת המשך ההפיכה

יוזמות החקיקה המקודמות לגבי ההנחות ליהודים במעצרים המינהליים ומינוי נציב תלונות השופטים בידי הכנסת, מנוגדות לעמדות השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה. את התיעוב הממשלתי כלפי שני "הפקידים" האלה מתרגם יו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן מתיאוריה לפרקטיקה. לחקיקה בשירות ההפיכה המשטרית, שירדה למדרון אחורי אחרי 7 באוקטובר, אבל ממשיכה להתנהל בכל הכוח במחילות של ועדת חוקה בניצוחו של החפרן הבלתי נלאה רוטמן. לפחות טוב שיש שם את ח"כ יוליה מלינובסקי שבאחד הדיונים להקשחת החקיקה הפלילית על סיוע לחמאס, רמזה שחבל על הזמן כי את המסייע הגדול מכולם לא יחקרו ולא יעמידו לדין.

במקביל לשרים ולשופרות שכבר דורשים את פיטורי ראש השב"כ רונן בר והיועצת גלי בהרב־מיארה, ממשיך רוטמן להתקין חוקים שמנוגדים לעמדות השניים. למה? כי זה המנדט שלו - לרסק את ה"דיפ סטייט" לטובת המשך ההפיכה, לרסק את הדמוקרטיה לטובת הציבור, שלדברי נתניהו, הוא שומר הסף האמיתי. אוי למדינה, לציבור, ולדמוקרטיה, שרוטמן הוא גם שומר הסף שלה וגם המחוקק שלה.

הצעת החוק של רוטמן נועדה להגן על פורעים יהודים מפני מעצר מינהלי. וזאת, בגלל שליהודים אין כוונה לפגוע בקיום המדינה או לבצע טרור באזרחיה. באמת? יצחק רבין כבר לא נחשב אזרח? וברוך גולדשטיין שטבח במתפללים מוסלמים כבר לא נחשב טרוריסט? ההבחנה של רוטמן בין טרוריסט יהודי לטרוריסט לא־יהודי היא גזענית. ובסאבטקסט שלה היא גם מבדילה בין הטרור הערבי שיש להדבירו, לבין הטרור היהודי שיש לעודד אותו. ומדובר בכל מי שעד אתמול היו הקליינטים של עו"ד איתמר בן גביר. ועכשיו בן גביר הוא הרשות המבצעת ורוטמן הוא הרשות המחוקקת. זה לא שנותנים לחתול לשמור על השמנת, אלא על כל המחלבה.

ואם השב"כ מתנגד, אז ראש השב"כ הבא כבר לא יתנגד. הממשלה כבר מניחה את התשתית לפיטורי שומרי הסף ש"מכבידים" עליה. בן גביר מסיים את ההשתלטות על המשטרה ומסמן לנתניהו הרופס ממנו ללכת בעקבותיו ולהיפטר מבר ומבהרב־מיארה.

היועמ"שית מתנגדת להצעת החוק שתעביר את בחירת נציב התלונות על השופטים לידי הכנסת. סכנתה הגדולה של ההצעה, וחלומו הרטוב של רוטמן, הם האפשרות לבחור לתפקיד אדם שימנף את התפקיד והסמכויות למרדף מקארתיסטי אחרי שופטים, במיוחד אחרי שופטי בית המשפט העליון, במיוחד אחרי שרידי הליברלים שעוד נותרו שם. כיום הבחירה מותנית בהסכמה בין מ"מ נשיא העליון לבין שר המשפטים. כלומר, לכל צד יש זכות וטו, וכרגע הווטו הזה תוקע את הבחירה. הפתרון של רוטמן הוא לשנות את מנגנון הבחירה, להעבירו לפוליטיקאים ולהשתלט על המינוי. זו דוגמה קטנה לשיטת הפעולה שלו – לזהות תקלה אמיתית ולפתור אותה לטובתו, לטובת ההפיכה המשטרית.

התנגדות השב"כ לחוק המעצרים המינהליים נשענת על ניסיון רב־שנים בסיכול טרור יהודי שנועד, בכוונת מכוון, להבעיר את השטחים, וחלילה את הר הבית, בדרך לפיצוץ שיניע את מלחמת יום הדין ולהקמת ארץ ישראל השלמה ובית המקדש. הגפרור שיצית את המדורה הזו יכול להיות בידי יד מאורגנת, או יחיד שיפעל על דעת עצמו. ועכשיו, כל מה שרוטמן רוצה זה להקשות על השב"כ מלהניח את ידו על הפירומן הזה ולסכל את התוכנית הגדולה, את החזון הכהניסטי שהוא נמנה על מבשריו.