הפקה חדשה של ברכט במוזיאון הטבע: "המלחמה כאילו כתבה את המחזה מחדש"

בין מיצגי הפוחלצים במוזיאון הטבע המרהיב ברמת אביב מוצג אחת לחודש אירוע תיאטרוני ייחודי ומיוחד. מדובר בהצגה "אנטיגונה", אם כי לא בגרסה הידועה של סופוקלס אלא של המחזאי ברטולט ברכט, אבי התיאטרון האפי, שהועלתה לראשונה אחרי מלחמת העולם השנייה ובימים אלה בבכורה ישראלית בעיבוד ובימוי של עירא אבנרי. מעבר ללוקיישן המיוחד ליהק אבנרי לתפקיד המקהלה את מבקר התיאטרון בדימוס של "הארץ" מיכאל הנדלזלץ.

"כשעירא פנה אליי הופתעתי וגם שמחתי. לא שיחקתי 50 שנה מאז ימיי כסטודנט לתיאטרון וחשבתי שזה מאוד מעניין. הוא נתן לי הזדמנות להיות גם שחקן וגם מבקר בעת ובעונה אחת. לתפיסתו, זה היה פתרון לתפקיד המקהלה בטרגדיה היוונית, שהיום בתיאטרון המודרני אנחנו מנסים להבין מי הם האנשים האלה והאם הם חלק מהעלילה. לכן אני יושב עם אייפד במהלך ההצגה. אני משחק אבל אני לא שחקן, אני בפנים אבל גם בחוץ, צופה מהצד ומעיר הערות". עוד משתתפים במחזה: קרן צור (אנטיגונה), מיכל ויינברג (איסמנה), ערן שראל (קראון), בני אלדר (היימון) ושירי גולן. ההצגה הקרובה ב־16 ביולי.

“אנטיגונה” היא קלאסיקה של סופוקלס שריתקה אלפי יוצרים מאז נכתבה לפני יותר מ־2400 שנה. לא בכדי היא זכתה לשני עיבודים מודרניים של ברכט הגרמני וז'אן אנוי הצרפתי אחרי מלחמת העולם השנייה. הגרסה הברכטיאנית נוגעת בנושאים רלבנטיים למציאות הישראלית, בהם ביסוס הסמכות השלטונית על מצב מלחמתי מתמשך, חקיקת תקנות לשעת חירום, תעמולה לאומנית, שימוש בגופות כקלפי מיקוח, ועוד.

"ב’אנטיגונה’ של סופוקלס יש ויכוח בין אנטיגונה שרוצה לקבור את אחיה פולינקס לבין המנהיג קראון שאוסר לקבור אותו. אצל ברכט, בניגוד לסופוקלס, המלחמה לא נגמרה והיא נמשכת. בתחילת ההצגה קראון אומר 'אנחנו כפסע לפני הניצחון המוחלט', וכך זה נכתב במקור! שנית, יש ויכוח האם זו מלחמה שבה האויבים התנפלו על תבאי או מלחמה שאליה תבאי יצאה כדי להביא שלל. שלישית, פולינקס לא בגד בתבאי אלא פחד וברח משדה הקרב. יש פה טיפול בנושא משתמטים, סרבנים, עריקים שמהדהד להיום, וגם למלחמת העולם השנייה. תבאי היא משל, עבור ברכט היא גרמניה ועבורנו היא ישראל. התחלנו להציג לפני המלחמה ואז היה סיפור של מחאה מול משטר, אבל אחרי 7 באוקטובר הכל נוגע לזה".

עד כמה המחזה רלבנטי לישראל 2024?

"זה מחזה אוניברסלי וקנוני. העימות בין היחיד שמאמין באמת שלו האנושית־ליברלית, אל מול הממשל שיש לו אילוצים וצרכים, והוא מצפה שהאנושי יקבל את מרותו. זה קונפליקט אוניברסלי. הגרסה שלנו רלבנטית לגמרי. התחלנו בזמן ההפיכה המשטרית אז זה היה רלבנטי כי זה ויכוח בין משטר למפגינים. אחרי שהמלחמה פרצה היא כאילו כתבה את המחזה מחדש, ולא רק שזה לא ניצחון, עכשיו השליט מאשים את המחאה שגרמה למפלה ולכן הוא רוצה שתבאי תיהרס ותיפול יחד איתו. אבל אנחנו צמודים לטקסט המקורי לאורך כל הדרך. השינוי היחיד הוא שמדי פעם, אף שעירא מתנגד, אני אומר במקום הניצחון המפואר הניצחון המוחלט".

מדוע בחרתם במוזיאון הטבע?

"עירא חיפש מקום שתהיה בו הליכה מהמקום שבו מתרחש הפרולוג עד למקום שבו מתרחש המחזה, ואז הגיע רעיון הפוחלצים. הצגת טקסט, בעיקר קלאסי, זה סוג של החייאת פוחלץ. שנית, הגופה של פולינקס זרוקה בלי שקוברים אותה וזה גם סוג של פוחלץ, אז נראה טבעי לעשות את זה שם. בהליכה בין הפוחלצים הקהל שומע באוזניות הסבר בקולי על תהליך הפיחלוץ".

הנדלזלץ (74) כתב במשך 42 שנה ביקורות תיאטרון ב"הארץ" וערך את מוסף "ספרים", עד לפרישתו לגמלאות ב־2017. מאז הוציא את הספר "ממלא מקום עצמי" המכנס רשימות שפרסם בשנים 2008-2005 ואת "קהלת על פי הנדלזלץ". הוא שיחק תפקיד אורח בעונה השלישית של "מטומטמת", בקרוב תוכלו לראות אותו כפקיד בביטוח לאומי בעונה החדשה של "זגורי אימפריה" והוא פתוח להצעות נוספות.

עם תחילת עבודתו ב"הארץ" אובחן עם טרשת נפוצה ובשנים האחרונות מתנייד בכיסא גלגלים ממונע, איתו הוא גם מופיע על הבמה. "זה כבר חלק ממני. אני זז בעיקר בחלק האחרון של ההצגה והקפדנו מאוד בהצגה שהתנועה לא תגזול יותר מדי תשומת לב ותיעשה באופן מאורגן ממקום למקום".

אתה נהנה?

"מאוד. רק עכשיו הבנתי כמה זה מעשיר אותי. כמבקר אני יכול להעריך את העבודה של הפרטנרים שלי ומרתק היה לראות אותם בחזרות ובהצגה כי כל אחד הוא עולם ומלואו. 50 שנה לא הייתי בחדר חזרות שהוא מקום מאוד אינטימי. שחקנים רגילים לזה ופתאם מגיע אדם זר שגם נושא איתו תווית וזה לא מובן מאליו. אני אסיר תודה לעירא ולשחקנים שקיבלו אותי לחברתם".

חושש לקבל ביקורת לא טובה?

"קיבלתי ביקורות כל כך גרועות על עבודתי כמבקר. אמרו עליי שאני טיפש, שמרן, זקן, מושחת ועוד המון דברים. איכשהו שרדתי כי עשיתי את הכי טוב שיכולתי. אז אני מקווה שאם יעליבו אותי על המשחק שלי, אני איעלב אבל אתאושש".