מבחן רכב
אורה 07: חיקוי סיני, אבל לא זול
המכונית אורה 07 העתיקה את החזית של פורשה 911 ואת הישבן של בנטלי קונטיננטל, ותא הנוסעים שלה מרווח ומעוצב להפליא. אבל פה נגמרת ההשוואה בין המותגים. רעשי כביש ורוח חודרים פנימה, מערכת המתלים חובטת בנוסעים, מערכות ההתראה לא נותנות מנוח, ולכוון את המזגן תוך כדי נהיגה זו משימה בלתי אפשרית. והמחיר? לא פחות מ־225 אלף שקל
החזית של אורה 07, המכונית החשמלית החדשה של אורה שהגיעה לישראל, היא חיקוי, סליחה, מחווה לפורשה 911. הישבן שלה הוא חיקוי, סליחה, מחווה לבנטלי קונטיננטל. באמצע יושב מי שצריך להגיע עם פורשה ולעזוב עם בנטלי, אבל בתוך מכונית חשמלית סינית. זה מוזר כמו שזה נשמע, כי אנחנו בישראל ולא בבריטניה או בגרמניה. הרבה מסתכלים על אורה 07, שבעבר נקראה "חתול רעם", מעטים מבינים מה קורה שם. קשה שלא לחוש לפעמים שישראל הפכה למטמנה לדגמים סיניים שחלקם טובים, אבל חלקם רחוקים מאוד מלהיות טובים. יבואני הרכב הפעילו משרדי פרסום, יצרו תדמית, ובז'רגון של אורה 07 היא מכונית מנהלים.
מבחוץ קשה מאוד להרחיב את הדיבור על אורה 07 בלי להוסיף נופך מבודח: יש לה ספוילר אחורי ענק שנשלף בלחיצת כפתור. במכוניות אחרות הספוילר הזה מיועד להצמיד את המכונית לקרקע במהירויות של מעל 250 קמ"ש. אורה 07 מהגרסה שמשווקת בישראל מעולם לא שייטה במהירות של 190 קמ"ש כי המהירות המרבית מוגבלת. הפגוש הקדמי גדול, הפגוש האחורי גם. היא נראית מכובדת, אבל רק לסוג מאוד מסוים של לקוחות. כאלה שחולמים על פורשה ובנטלי בחניה ובינתיים יהיו מוכנים להסתפק בפורטלי, או בבנטשה, או כל הדבקה אחרת של השמות. תכלס, למי שקצת מבין במכוניות קשה לנסוע ביודעין במכונית שהיא ספק מחווה ספק הלצה.
אורה 07 מתניעה. בלוח המחוונים שלה יש תמונות של דגים. כאשר מזיזים את ידית ההילוכים היא משמיעה קולות של ירי, פה ושם קולות של נפץ. זה מתוכנן וזה מהרמקולים. תא הנוסעים מגניב, אבל שוב, רק לסוג מאוד מסוים של לקוחות. קודם כל, היא מרווחת מאוד, במושב האחורי יש שפע מרשים של מקום. אחרי זה היא מעוצבת נפלא: בין המושבים הקדמיים יש קונסולה גבוהה וצפה שאינה שונה משמעותית מזו של המכוניות שאורה עושה להן מחווה. המסך למרבה השמחה אינו ענק, אלא בגודל שפוי. לפני הנהג אין מסך גדול נוסף או כל הסחת דעת אחרת: יש שלוש חוגות שמציגות נתונים הכרחיים. ויש גג שקוף מעל ראשי כל הנוסעים ברכב, וראו זה פלא – אורה הצליחה במשימה הפשוטה של לייצר גג שלא יאפשר לשמש לחרוך את הראשים של כל מי שיושבים בפנים.
תא המטען מכובד בנפח, אבל הצורה של אורה עם דלת תא המטען שעושה כבוד לבנטלי היא בעייתית: תא המטען ארוך ועמוק, הפתח שלו קטן ובצדדים שלו יש מסילות גדולות שמאכלסות את מערכת קיפול הדלת האחורית. התוצאה היא תא מטען שקשה להכניס אליו מטען גדול. מערכת השמע של אורה מעולה. שילובי הצבעים מגניבים, כולל פתחי מזגן עטויי כרום מאחור. איכות החומרים טובה, עד שיורדים לחלקו התחתון של תא הנוסעים ומגלים פלסטיק רופף. כשמסתיים השלב של הרושם הראשוני, נתקלים במערכת הפעלה קשה. כדי לברור תפריטי נהיגה צריך להיכנס לתפריטים ואז לתת תפריטים. זה מסוכן בנהיגה. המזגן נשלט כולו ממסך, אז כשצריך לדוגמה להגביה קצת את פתחי האוויר צריך למצוא אצבע דקיקה, להצביע ספציפית על פתח המזגן שנרצה להזיז ואז להזיז בעדינות תוך כדי נהיגה. 07 כמובן שמה לב שדעת הנהג מוסחת, והיא מעירה לו על שהוא מתעסק במזגן שהיא עצמה תכננה בצורה לא נעימה לשימוש. האזהרות האלה לנהג נשמעות כל הזמן ברקע, זה לא נעים.
תנוחת הישיבה סבירה אבל ההגה לא מתכוונן מספיק ברוחק. המושבים טובים למראית עין, אבל בשימוש בפועל פחות. מאחור המסעד נמוך מאוד, ולכן מי שיושב מאחור צריך להיות עם הברכיים באוויר, לאורך זמן זה מייצר כאב גב תחתון. מי שמקדימה סובל ממסעד מעט קשה. בנסיעות ארוכות זה מעיק למרות אפשרויות הכיוון של המסעד.
ועוד נקודה בעייתית: מערכות הבטיחות האקטיביות מתערבות בצורה אגרסיבית להפליא, כלומר הן מסיטות את ההגה בצורה שלפעמים מבהילה את הנהג. אורה 07 בולמת לפעמים למראה שיחים, זה כבר מסוכן וזה קורה כשהמערכות במצב "עדין". ניתן לנטרל את המערכות האלה כמובן, אבל אז אין מערכות בטיחות אקטיביות. בעתיד יתאפשר לעדן את פעולתן.
בנסיעה אורה 07 מרשימה במישור הטכנולוגי, כלומר יש לה טווח מצוין. מתל אביב לרמת הגולן, בריחה מהירה מרמת הגולן לשמע פיצוצים מכיוון הגבול, ירידה בפיתולים של חמת גדר ונסיעה מהירה אל הים התיכון. המנוע של אורה מפיק 204 כוחות סוס, זה שינוי מרענן בהשוואה לכל יצרני הרכב שמתעקשים שהחשמלית שלהם זקוקה ל־400 כוחות סוס שיזללו את קיבולת הסוללה וייתנו לנהג ביצועים שאינם שימושיים בשום צורה. אורה מצוידת במנוע אחד שמפיק 204 כוחות סוס. מנוע מצוין שעושה בדיוק מה שצריך.
התנהגות הכביש יחסית מאוזנת, היא לא מייצרת הרבה דרמות, וספק אם מי שקונה כזו מכונית רוצה או צריך דרמות. הטעינה מוגבלת במהירותה ל־88 קילו־ואט, אבל זה לא ממש משנה: בתחנות טעינה מהירות 07 מתמלאת בקצב מצוין, בלי התעייפות של מערכת הטעינה, גם לא ב־40 מעלות ליד הכנרת. 20 דקות של אייס קפה, ויש לאורה כוח להמשיך עוד מאות קילומטרים.
הבעיה אינה בטעינה, אלא בנסיעה. ראשית, 07 רועשת. היצרנית ציידה אותה בצמיגים קוריאניים מצוינים, אבל הבידוד הקולי אינו עומד ברמה של מכונית שמוגדרת כמכונית מנהלים, כלומר יש הרבה רעשי כביש ורוח. שנית, מערכת המתלים הופכת נסיעות ארוכות לבעיה: המתלה האחורי שתומך בסוללה מכויל כך שבשיבושי כביש לא גדולים הוא חובט בנוסעים, גם באלה שמקדימה וגם באלה שמאחור. הרבה מכוניות חשמליות עושות את זה אבל באורה מדובר בבעיה מוחשית. אם מוסיפים לזה את הלחימה התמידית של ההגה, את מערכות ההתראה שכל הזמן עולבות בנהג ואת המזגן שאי אפשר לכוון בלי לעצור בצד הכביש, מקבלים מכונית שהיא, בהיעדר מונח אחר, מתישה.
אורה 07 מסיימת בקיסריה יום ארוך מאוד עם גליל, גולן וכנרת. הנהג מותש פיזית. בקיסריה יש הרבה פורשה, וגם לא מעט טסלה. המבטים שאורה 07 מקבלת אינם בהכרח מבטי הערכה. מי שנוהג בפורשה או בבנטלי פחות אוהב לראות את הפרצוף או הישבן של מכוניתו על רכב סיני.
מחירה הרשמי של אורה 07 בגרסה הזו הוא 225 אלף שקל. לפי היצרנית, מדובר בקופה ספורטיבית, אך היא לא ספורטיבית. לפי פרסומים אחרים, היא מכונית מנהלים, אבל היא לא נוחה כמו מכונית מנהלים. יש לה כמובן גם יתרונות כמו טווח הנסיעה המרשים, אבל בקטגוריה הזאת יש מתחרות שעושות עבודה טובה יותר, ובל נשכח את טסלה 3.
למי שהעיצוב הראוותני עושה את זה, אורה 07 תתאים. למי שיתעמק קצת יותר במה שיש מתחת למעטפת החיצונית ויבצע נסיעת מבחן אמיתית של כמה שעות כדי לעמוד באמת על הדקויות – יש בשוק מכוניות הרבה יותר טובות.
