הממונה על התקציבים: "חוששים ומוטרדים ממתווה הגיוס שהצבא הולך אליו"

"אנחנו חוששים מאוד מהמתווה שהצבא הולך אליו, במיוחד בהיבטים של התמקדות בגיוס של מי שנמצא בשוק העבודה. אני לא יודע לקבוע האם הצבא יכול לגייס יותר מ-3,000 חרדים עד סוף השנה, אבל אנחנו יודעים שכשהצבא רוצה, הוא יודע לעשות דברים גדולים מאוד. להערכתנו, הצבא יכול לעשות מאמץ גדול יותר", כך אמר הממונה על התקציבים יוגב גרדוס, בכנס מכון אהרן למדיניות כלכלית שמתקיים היום באוניברסיטת רייכמן. גרדוס הציג קודם לכן את העלות המשקית של חוקי הארכת הגיוס והמילואים, ולפיה מדובר בעלות ישירה של 40 מיליארד שקל, עלות כלכלית (ההפסד למשק) של 100 מיליארד שקל, ובעלות לפרט של עשרות אלפי שקלים.

בעוד שגרדוס התנסח במתינות, הרי שסגנו לענייני תקציב הבטחון, עלי בינג, דיבר באופן חריף ומפורש יותר "הצבא בוודאי יכול לגייס יותר מ-3,000 חרדים, הוא יודע לעשות דברים גדולים. המחשבה של הצבא לפנות דווקא למי שעובד, זה יפגע בצורה דרמטית, זה יקטלג את מי שמתגייס כסוג ב', ויכלא חרדים בישיבות. מעבר לפגיעה בשיוויון, זה יפגע ביכולת לגייס חרדים בטווח הארוך".

בינג הציג בדבריו שוב את הניתוח של הכלכלן הראשי באוצר שמדגים כי העלות של חיילי מילואים היא עצומה בהשוואה לחייל סדיר (48 אלף לעומת 27 אלף בחודש) וכי העלות של מילואמניק הולכת ועולה ככל שגילו עולה. ולכן, לדעת האוצר, יש חשיבות למצות את גיוס החובה לפני שעוברים לגיוס המילואים. לצד הצורך להעמיק את גיוס החרדים, ציין בינג את הצורך להעמיק את מיצוי הלוחמים מבין המתגייסים כיום, ולהעמיק את גיוס הנשים.

גם סגן נוסף של גרדוס, כפיר בטט, שאחראי בין היתר על שוק התעסוקה, ביקר את התנהלות צה"ל סביב יישום פסיקת בג"ץ, ואמר: "יש לנו שני עקרונות מפתח בנוגע לגיוס חרדים - הראשון הוא לנתק לחלוטין בין שאלת הגיוס לבין שאלת התעסוקה של החרדים; אנחנו צריכים להיזהר לא לייצר תמריץ להיות רק בישיבה בשביל שלא יקראו לי לשרת בצבא. העקרון השני הוא שתהיה תועלת כלכלית - בסוף אנחנו רוצים להחליף את חייל המילואים היקר בעזה בחייל סדיר, אנחנו לא צריכים אנשים שיגיעו לטירונות של שלושה שבועות כדי שנרשום וי על זה שהגיעו חרדים לצה"ל".

צה"ל ממסמס כרגע את שני הדברים האלו", הוסיף בטט. "הם מתכוונים להשתמש בנתונים מביטוח לאומי והכנסה ולשלוח צווי גיוס דווקא למי שעובד בלבן. אסור לשלוח את המסר שמי שלומד בישיבה הוא מוגן". בטט הוסיף כי ההתמקדות בכאלו שעובדים גם לא יעילה כלכלית: "מי שעובד הוא מבוגר הרבה יותר, והרבה יותר קשה לשלב אותם במערכי לחימה שאליהם אנו זקוקים. לצה"ל יש הזדמנות לשינוי עכשיו, והוא חייב לנצל את ההזדמנות הזו". לעומת זאת, מנחם בומבך, מנהל רשת הממ"ח "נצח", טען כי יש ערך בגיוס גם בגיל מבוגר: "גיוס לשלב ב' (גיוס חרדים בגיל מבוגר לשירות חלקי - ש"ט) הוא הדרך הטובה ביותר לנרמל את מדי צה"ל בחברה החרדית".

בתוך כך, דבריו של גרדוס משקפים אי נחת מתמשכת של משרדי המטה בממשלה – האוצר והמשפטים – מהתנהלות הצבא ביישום פסיקת בג"ץ הקובעת כי אין בסיס חוקי לאי גיוס בני הישיבות. מאז פסיקת בג"ץ מתברר כי בצה"ל החליטו שלא לשלוח צווי גיוס לכלל האוכלוסיה וליצור קשר עם הפרט, אלא הם מקיימים משא ומתן ומגעים עם גורמים רשמיים ולא רשמיים בתוך החברה החרדית בכוונה לאתר תת-קבוצות בתוך המגזר החרדי שיש בהם פוטנציאל גיוס. כך לדוגמה עלה הרעיון להתמקד בחרדים שעובדים כיום, מה שמטריד כמובן את הכלכלנים בממשלה שחוששים כי מהלך כזה יעודד עבודה בשחור, יגדיל את התמריצים שלא להשתתף בשוק העבודה. מנגד, המשפטנים בממשלה מוטרדים מכך שהגישה שצה"ל הולך אליה בעייתית מבחינה משפטית והיא פוגעת בעקרון השיוויון בפני החוק.

בסוף נאומו גרדוס תקף את הממשלה על עיכוב תקציב 2025 ואמר "זה על גבול הבלתי סביר שאנחנו כבר ביולי, ואנחנו לא בדיוני תקציב עמוקים, אי אפשר לעשות את זה בחודש-חודשיים". את דבריו סיים גרדוס בטענה כי "הדבר הכי גרוע הוא לא לעשות כלום", גרדוס הציג ניתוח היסטורי של כלכלת ישראל, ואמר כי לישראל היו שני אירועים בטחוניים-כלכליים שבהם היא התמודדה עם אתגרים דומים. האחד היה אחרי מלחמת יום כיפור, שאז ישראל נמנעה מלקבל החלטות קשות, מה שהביא לעשור אבוד שבסופו – סביב 1985 – ישראל נאלצה לעשות צעדים קשים בהרבה. והשני, היה בפרוץ האינתיפאידה השנייה, שאירעה בראשית שנות ה-2000 יחד עם משבר הדוט-קום, ואז ישראל הגיבה מהר "בצמצום קצבאות, ברפורמות בשוק ההון, ואז יצאנו לעשרים שנות צמיחה".

גרדוס טען כי סביב מלחמת חרבות ברזל מדינת ישראל הגיעה בפעם השלישית לצומת מעין זו. הן בגלל שנטל הביטחון יישאר איתנו זמן ארוך. והן בגלל שעוד ערב המלחמה חששו באוצר מהגעה לשלב של מיצוי מקורות הצמיחה בגלל שהצמיחה בעבר התבססה על הגדלת התעסוקה באוכלוסיה החרדית והערבית. ותהליכים אלו הגיעו למיצוי.