4 חודשים ביציאה: הארכת השירות מרחיבה את אי השוויון בכל החזיתות

הארכת שירות הסדיר לגברים (ולנשים בתפקידים מסוימים) ל-36 חודשים היא אירוע כלכלי מבלבל.

הרושם הראשוני שנוצר הוא שהממשלה תשלם ובגדול על הארכת שירות הסדיר, וכי בתמורה לכך היא גם מוכנה לתגמל בנדיבות את חיילי הסדיר. משרדי הביטחון והאוצר מתעקשים כי חיילים שישרתו 36 חודשים יזכו לתגמול גבוה על ארבעת חודשי השירות האחרונים שלהם, ובמקום דמי קיום של 3,374 שקל (ללוחמי חוד בסדיר) יזכו המשרתים לתוספת מוערכת של כ-2,000 שקל בחודש. לתוספת הזו יש גם עלות כלכלית, ובהצעה שאושרה בממשלה צוין כי כל תוספת של חודש שירות עולה למשק 1.1 מיליארד שקל בשנה.

אבל התיאור הזה חלקי ורחוק מלהיות מדויק. בפועל, הארכת שירות הסדיר היא צעד התייעלות כלכלית קלאסי של משרד האוצר. בהצעת החוק מופיע המשפט הבא: "לעניין שנת 2024, מלחמת חרבות ברזל מחייבת הארכה של שירות הסדיר, דבר שהתבצע עד כה באמצעות גיוס חירום לפי חוק שירות המילואים. לפיכך, אישור החוק, גם בהתחשב בתוספת התגמול שתינתן למשרתים, צפוי להביא לחיסכון תקציבי של כ-0.3 מיליארד שקל ביחס למצב זה בשנת 2024".

המשמעות היא שבפועל המדינה חותכת את שכר החיילים בכך שהיא הופכת את תנאי השירות של ארבעת חודשי השירות האחרונים שלהם (חודשים 33-36) ממילואים לסדיר "מתוגמל", קיצוץ שמוערך בכ-10 אלף שקל לחודש לחייל.

השירות של חלק מהחיילים העורפיים דווקא יקוצר

אבל החיסכון הצפוי של 300 מיליון שקל ב-2024 הוא הכסף הקטן. בהצעת החוק שזכתה לכותרת "הארכת שירות הסדיר" ישנו חלק שלם שעוסק דווקא בקיצור שירות הסדיר, וזאת בהתאם להמלצות התוכנית הרב-שנתית (תר"ש) עליה סיכמו משרדי האוצר והביטחון עוד לפני המלחמה.

אמנם שירות הגברים יוארך ל-36 חודש לתקופה זמנית של חמש שנים, אך במקביל מקודם מודל שירות דיפרנציאלי שיאפשר לצה"ל לשחרר חיילים שאינו צריך לפני הזמן. מודל זה אמור לחול על חיילים בתפקידים עורפיים שהכשרתם קצרה, אך הוא לא צפוי להיכנס לתוקף באופן מידי בכדי למנוע התנגדות מצד לוחמים וחיילים אחרים ששירותם יוארך בעוד חבריהם משתחררים מוקדם יותר מבעבר.

למרות הצהרת הכוונות המרשימה, הביצוע בפועל חלקי: אם לפני פרוץ המלחמה דובר על מינימום שירות של 24 חודשים לגברים בתפקידי מפקדה, בחמש השנים הקרובות משך השירות המינימלי יעמוד על 32 חודשים לגברים ואחר כך יירד ל-28 חודשים. אמנם 7 באוקטובר והמלחמה הובילו למסקנה שצה"ל צריך כרגע יותר לוחמים, אך עדיין ניתן היה ליישם התייעלות במערכים האחרים שחלקם סובלים מסרבול ועודף כוח אדם.

הנטל על לוחמים מתגבר, התגמול לחיילי הסדיר יורד

הצעת החוק שמקודמת מרחיבה את אי-השוויון בנטל בכמה חזיתות במקביל בזמן מלחמה: ראשית בכך שהיא מקצצת דה-פקטו את התגמול לחיילי הסדיר המשרתים כבר תשעה חודשים במלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל, שנית על ידי הרחבת הנטל על חיילים "נחוצים" כמו לוחמים שייאלצו לשרת עד שמונה חודשים יותר בסדיר ושלישית בכך שהצבא בוחר להכביד את הנטל על האוכלוסייה המשרתת בזמן שהוא מצהיר כי בכוונתו לבצע גיוס חלקי בלבד באוכלוסייה החרדית ברובה המוחלט אינה משרתת.

לכל אלו יש להוסיף אי-שוויון נוסף, שסביר להניח שיכאב לחיילי הסדיר במיוחד – זה שמתקיים בין מחזורי הגיוס השונים. לוחם שמשרת ברפיח אינו משווה את עצמו לחרדי בבני ברק שאינו מתגייס, אלא לחברו בפלוגה שהתגייס שמונה חודשים לפניו. הצעד הנוכחי עלול ליצור מרמור ובעיות מוטיבציה עבור אותם מחזורי גיוס כמו מרץ 22 (ואולי אף נובמבר 21 אם החוק יאושר מהר) שרואים איך חבריהם מאוגוסט 21 ומרץ 21 זכו לשרת בתנאי מילואים בחודשי השירות האחרונים שלהם בזמן שהם עצמם נענשו בארבעה חודשי סדיר ביציאה. יש לקוות שבצה"ל מבינים זאת ויפעלו לתגמל את לוחמי הסדיר של מלחמת חרבות ברזל בהתאם, כפי שידעו לדאוג לתגמול חריג עבור משרתי המילואים.