הדרג המדיני הכיר את האזהרות של צה"ל, אך לא פעל לנהל את קצב ההפגזות

תשובת המדינה לעתירה לבג"ץ בנושא שילוב נשים בתפקידי לחימה חשפה בפני הציבור את מה שמדברים עליו בצה"ל ובמוקדי קבלת ההחלטות כבר חודשים ארוכים — צה"ל מתמודד עם מחסור בתחמושת להכשרות ועם מחסור באמצעי לחימה. הנושא ידוע כבר חודשים ארוכים לצמרת הצבא ולדרג המדיני ומבקר המדינה מתכוון לבחון אותו כחלק מתחקירי המלחמה.

בהודעה שנשלחה מטעם המדינה במענה לעתירה נכתב כי אין יכולת לשלב בתקופה זו נשים בתפקידי לחימה בשריון בשל "אילוצים הנובעים מן המלחמה — ביניהם אי כשירות של טנקים רבים ומחסור בתחמושת".

בהמשך פורט כי "במהלך המלחמה נפגעו טנקים רבים, אשר מושבתים בשלב זה ואינם משמשים ללחימה או לאימונים, ולא צפויה בקרוב הכנסתם של טנקים חדשים לחיל. משמעות הדברים היא כי היקף הטנקים הקיים בחיל השריון אינו מספיק, הן למאמצי המלחמה, הן לביצוע ההתנסות בו־זמנית. באופן דומה, היקף התחמושת והמשאבים הנדרשים לתחזוקת הכלים מוגבלים מאוד. צה"ל פועל כל העת להרחבת היקף התחמושת אך לא ניתן להיערך בשלב זה לפתיחת ההתנסות במועדה, משלא ניתן להבטיח כי יהיו די כלים ותחמושת לצורך עמידה ביעדי ההתנסות".

יש מי שמנסים לגמד את האירוע ולטעון כי גם אם לצה"ל אין "ספיירים" לטובת ביצוע הכשרות, אז יש לו מספיק טנקים ותחמושת לטובת פעילויות מבצעיות. הטיעון הזה אינו מחזיק מים, לא מחובר למציאות בשטח שבה ההפרדה בין תחמושת לאימונים לבין תחמושת מבצעית אינה קיימת כך שהאחת באה על חשבון השנייה, ואף סותר את טענות צה"ל על צורך בטנקים נוספים במקום אלו שנפגעו וגידול בצרכים המבצעיים.

כתוצאה ממחסור זה, צה"ל אף ביטל עסקת ענק למכירה של מאות טנקים מדגם מרכבה 3 ומרכבה 2 לצבאות זרים והחזיר אותם לשימוש מבצעי. לכך יש להוסיף דיווח של הניו יורק טיימס מלפני שבועיים בו נכתב כי צה"ל מתמודד עם מחסור בפגזי 120 מ"מ לטנקים עד כדי כך שחלק מהטנקים שמוצבים בעזה נמצאים כעת בכוננות חלקית ונושאים כמות קטנה יותר של פגזים - זאת כדי לשמור פגזים למקרה של התלקחות בגזרה הצפונית. עוד דיווחו כי הצבא מתמודד גם עם מחסור בחלקי חילוף לטנקים, דחפורי D9, משוריינים ותחמושת יבשתית קלה נוספת.

ידעו שהמלחמה תתארך ולא נערכו בהתאם

הסיבות למחסור בתחמושת ובאמצעי לחימה דוגמת טנקים הן מגוונות, וכוללות בראש ובראשונה את התארכות המלחמה ואת תרחיש הייחוס הצה"לי שלא התכונן למלחמה קרקעית מלאה בעזה מבחינת חימושים. מלבד זאת, לישראל יש יכולת מוגבלת לייצר תחמושת בעצמה ובצה"ל מתבססים על יבוא שנפגע בעקבות חרם פורמלי ובלתי פורמלי של מדינות שמסרבות למכור לישראל תחמושת וחומרי גלם לייצור חומרי נפץ. לכך יש להוסיף מחסור עולמי בחימושים שנובע משימוש מוגבר בתחמושת במלחמת רוסיה אוקראינה ובמלחמה הנוכחית בעזה, וממרוץ חימוש גלובלי שנוצר בעקבות חשש מהתלקחות נוספת כמו פלישה אפשרית של סין לטאיוואן.

אך לכל אלה יש להוסיף מרכיב נוסף, שמשום מה נעדר מהשיח בנושא כלכלת החימושים — אחריות צה"ל והדרג המדיני. קברניטי המדינה לא יוכלו לטעון בוועדת חקירה עתידית, אם אכן תוקם כזו, כי הופתעו מהתארכות המלחמה. "אנחנו יוצאים למלחמה ארוכה וקשה", הכריז ראש הממשלה כבר ב־8 לאוקטובר, יום אחד בלבד אחרי אותו טבח נורא. שבוע וחצי לאחר מכן הכריז בני גנץ כי "המלחמה בדרום, ואולי בצפון, תימשך עוד חודשים", ובסוף אוקטובר כתב הרמטכ"ל באגרת לחיילי צה"ל כי "אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה. זו תהיה מלחמה ארוכה ואנחנו נילחם אותה עד תום".

"גורם ישראלי בכיר" שצוטט בכתבה בסוכנות הידיעות רויטרס שבוע וחצי אחרי פרוץ המלחמה אף טען כי יש להערך למלחמה שתימשך שנים. גם המחסור בתחמושת העולמית היה ידוע כבר בפרוץ המלחמה, כמו גם היקף התחמושת שברשות צה"ל.

למרות האמירות הללו, לכלכליסט נודע כי בתחילת המלחמה ניתנה הנחייה לצה"ל מכיוון הדרג המדיני להקל על הוראות הפתיחה באש כך שצה"ל יוכל להפציץ ולהפגיז מטרות שבמלחמות קודמות לא היה נהוג לתקוף, בין היתר מסיבות הומניטריות. דרישה זו הגיעה על רקע ביקורת ציבורית שהושמעה באותם ימים על כך שצה"ל אינו תוקף באופן עוצמתי מספיק מהאוויר ומסכן את כוחותינו.

בדרג המדיני ובקבינט המלחמה המצומצם הכירו היטב את נושא "כלכלת החימושים" הצה"לית, ובמהלך המלחמה נערכו דיונים תקופתיים וממוקדים על הנושא בהם נכחו בכירים בצה"ל כמו מפקד חיל האוויר. לכלכליסט נודע כי כלכלת החימושים היא אחד מהנושאים שמבקר המדינה מתכוון לבדוק בתחקיריו אודות מלחמת חרבות ברזל, בדיקה שתיעשה תחת הכותרת "עמידה ביעדי חלפים ותחמושת".

הפגיזו יותר מהרוסים באוקראינה

היכולת להשתמש בכמות גדולה של תחמושת נוצרה גם עקב שיפורים טכנולוגיים בחיל האוויר ובעקבות אופי המלחמה: פינוי האוכלוסייה מהערים יצר לצה"ל מציאות בה הוא יכול להפציץ כמעט ללא הבחנה בשטחים שפונו מפני שכל מי שנשאר בהם הוגדר כמחבל.

בצה"ל לא ממש הסתירו את השימוש הרב בתחמושת והתגאו כבר בתחילת חודש דצמבר כי השתמש ביותר מ־100 אלף פגזי ארטילריה בלחימה. בתקשורת הזרה הנושא סוקר בהרחבה ונטען כי היקף החימושים שנעשה בהם שימוש בעזה הוא מהכבדים בהיסטוריה, והשוו אותו להיקף ההפצצות על גרמניה במלחמת העולם השנייה. עוד בינואר גורם ביטחוני ששוחח עם כלכליסט טען שקצב האש שצה"ל משתמש בו במלחמה הנוכחית הוא "מעצמתי", משתווה רק ליכולות שהודגמו על ידי ארה"ב וכנראה גם עולה על כמות החימושים של הרוסים במערכה מול אוקראינה.

"זה ברור שלא חשבו צעד אחד קדימה. מאז מלחמת העצמאות ישראל לא עמדה במלחמה של תשעה חודשים. יכול להיות שמדינת ישראל לא התכוננה לתרחיש כזה", אמר לכלכליסט ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "הגענו למצב של מחסור כי התעשייה הביטחונית לא יכולה לספק את כל הדרישות האלה, היא מוגבלת בהיקף הייצור שלה. היא יכולה לייצר כמה עשרות אלפי פגזי טנקים בשנה, ואילו בזמן מלחמה בעצימות גבוהה כמו זו שאנו נמצאים בה יורים משהו כמו עשרת אלפים פגזים ביום. קצב הייצור לא עומד בקצב הירי. עכשיו עובדים על הדברים האלה אבל זה עדיין לא מספיק".

במשרד ראש הממשלה סירבו להגיב לפניית כלכליסט וטענו כי יש לפנות לצה"ל.

מדובר צה״ל נמסר: "ככלל, ביטחון כוחותינו עומד בראש סדר העדיפויות של המפקדים והכוחות הפועלים בשטח. הוראות הפתיחה באש הינן סדורות ומאפשרות לכוחות להסיר כל איום ולפגוע באויב, עם מלוא הכלים לשמירה על חייהם. לא נפרט על כלכלת חימושים מטעמי ביטחון שדה ועל מנת לא למסור מידע לאויב".