הזדמנויות גלובליות באנרגיה ותשתיות - איפה כדאי להשקיע?

פאנל בנושא השקעה בתשתיות ובתשתיות אנרגיה התקיים במסגרת שבוע השקעות גלובליות בשיתוף BlackRock ו-S&P Dow Jones Indices. עדיאל איתן מוסטקי שוחח עם ענת לוין, מנכ"לית BlackRock ישראל; ליאור הנדלסמן, שותף Grove Ventures ומייסד סולאראדג'; ליאור סוסונקין, מנהל מערך האשראי והתשתיות, מגדל ביטוח ופיננסים וקטיה זבר, מנהלת ענף קרנות השקעה כלל ביטוח ופיננסים.

מה המגמות כיום בהשקעה בתשתיות? מה מניע את הצורך בהשקעות האלה?

"העולם עובר את אחד השינויים הכי דרמטיים שחווינו אי פעם", פתחה לוין את הפאנל. "השינוי בעולם הדיגיטלי וה-AI, העצמאות האנרגטית, הגושיות, הגיאופוליטיקה, האוכלוסיה הגדלה בעולם והאורבניזציה, כל אלה מביאים אותנו לרצות את שרשראות האספקה קרוב הביתה וצריכים יותר תשתיות ואנרגיה.

"אנחנו לא מעריכים מספיק לעומק כמה אנרגיה העולם הדיגיטלי דורש. זה לא רק עבודה מרחוק וקבצי וידאו, כל השינוי הדרמטי של ה-AI דורש הרבה אנרגיה. גם עצמאות אנרגטית. בכל העולם יש תמריצים גדולים לאנרגיה מתחדשת, בגלל הרצון ששרשראות האספקה יגיעו והאנרגיה תהיה יותר קרובה הביתה.

"כל זה על הרקע שמדינות צריכות לשלם יותר על החוב שלהן, מה שאומר שהסקטור הפרטי צריך להיכנס לספק גם את החוב וגם את ההון לתחומים האלה. אנרגיה קשורה בטבורה לעולם הדיגיטלי - כל דאטה סנטר דורש יותר אנרגיה, כל חיפוש באינטרנט. זה שינוי דרמטי והזדמנות אדירה בעולם התשתיות".

"מדינה לא יכולה לחיות יותר רק על יצור מרוכז בתחנות כוח", אומר הנדלסמן. "כל אחד היום הוא גם צרכן וגם יצרן, מצד אחד הוא מביא המון חוסן לרשת, מצד שני מאוד מסבך את הניהול שלה ומצד שלישי פותח פתח לטכנולוגיה חדשה להיכנס, אם זה באגירת אנרגיה, בניהול מקורות אנרגיה, באספקת אנרגיה בצורות חדשות. הטכנולוגיה מצריכה הרבה יותר חשמל ונדרשים יותר תשתיות כמו נחושת, ברזל ובטון כדי להחזיק אותה. זה פותח מקום להימנעות מיצור - לקחת חום שיורי ולהפוך אותו חזרה לחשמל, לקחת תהליכים שמבזבזים אנרגיה כמו יצור פלדה ובטון ולהפוך אותם למשהו מתקדם יותר. האילוצים כמו המתח הגיאופוליטי וסביבת הריבית, מחייבים דור חדש של טכנולוגיות".

קטיה, האם המגמות שדיברו עליהן הן תופעה גלובלית?

"אני רוצה להתמקד בנושא קיימות ואנרגיה ירוקה. אחרי הסכם פריז הוועידה של האומות המאוחדות לשינויי אקלים הובילה את המדינות לצאת בתוכניות לאומיות להשקעה באנרגיה ירוקה, לצמצם פליטת גזי חממה, ולהתמודד עם שינויי האקלים. מאז רואים התפתחות משמעותית בהשקעות ותמריצים לאנרגיה מתחדשת.

יישום המגמות שצוינו פה תלויות בצרכים של כל מדינה. גרמניה למשל מייצרת היום כ-40% מהאנרגיה שלה בתחנות רוח. הטורבינות תופסות קרקע גדולה ולכן מעודדים חידוש של הטורבינות ופחות פרויקטים חדשים, ומכאן תוכנית התמריצים המיוחדים שלה. בצרפת רוב האנרגיה גרעינית אז שם זה בהתאם להחלטות ממשלה ופחות טרנד ארוך טווח. ישראל היא מדינה רוויית שמש אז אצלנו מתמקדים באנרגיה סולארית והתמריצים והרגולציה הולכים לכיוון הזה".

ליאור סוסונקין, איך אתם רואים את ההבדלים בין מקומות שונים בעולם?

"גם ארצות הברית אימצה מדיניות שונה לקידום האנרגיות המתחדשות - ה-IRA (החוק להפחתת האינפלציה) שנותן תמריצים לפרויקטים שונים של אנרגיה מתחדשת. המשקיעים היום גלובליים ולכן המגמות מאוד גלובליות. התשתיות הדיגיטליות והתקשורת הם סקטורים שעד לפני כמה שנים לא היו חלק מעולם התשתיות והיום תופסים נתח מאוד משמעותי ודורשים השקעות של מיליארדים וגיוסים גדולים בהון ובחוב. יש ביקוש לפרויקטים של אנרגיה מתחדשת. במגדל ביצענו השקעות בעולם הדאטה סנטרים והשקעות מקומיות וגלובליות גם במגדלי תקשורת".

האם אתם רואים בעליות הריבית הזדמנות או קושי להשקעה בתשתיות?

לוין: "בעולם התשתיות ממשלות חייבות לזוז הצידה כי החוב שלהן הופך להיות יקר. הריבית לא תרד לאפס, החוב יישאר יקר ממה שהכרנו לפני עשור, האינפלציה יותר דביקה. יש לחץ אינפלציוני על הכלכלה הגלובלית. בעולם שהממשלות יוצאות החוצה יש הזדמנויות למגזר הפרטי. רוב הפרויקטים של תשתיות צמודי אינפלציה ויש להם התאמה עם הזמן לביקושים. המשקיעים יודעים לעשות שילובים בין הון וחוב ולייצר מבנים מעניינים שגם נותנים פיתרון יותר חכם לחברות וגם הזדמנות מצוינת, לא בהכרח ברמת סיכון יותר גבוהה".

"ברור שכשיש יותר ריבית קשה לגשת לכסף וזה מייצר האטה", אומר הנדלסמן. "אבל הסביבה של ריבית אפס ייצרה הרבה אנומליות. תחומים בלי היגיון כלכלי הצליחו לגייס המון כסף כי היינו בבועה טכנולוגית ובועת מימון. בסביבת ריבית סבירה גדלה כלכלת אנרגיה וכלכלת תשתיות יותר בריאה, וזה היתרון היום. פרויקטים שיש להם היגיון כלכלי ארוך ולא נסמכים על שיפור טכנולוגי".

"עליית הריבית יוצרת דיפרנציאציה בין הפרויקטים והגופים היותר טובים לפחות טובים", אומר סוסונקין. "לאורך זמן זו תופעה בריאה לשוק. כגוף מוסדי שיכול לבחון השקעה גם בחוב וגם באקוויטי, עלית הריבית טובה לנו ומאפשרת לנו לממן בריביות יותר טובות פרויקטים שעדיין חזקים ויכולים לשרת את החוב. תחום התשתיות מצליח לגייס חוב בהיקפים משמעותיים בתקופה שחלק מהסקטורים האחרים מתקשים לגייס".

האתגר של הריבית והחוב של הממשלות מעלה את הצורך למצוא מודלים חדשים של מימון. איזה מודלים יותר נכונים?

לוין: "הבנקים יכולים לממן פחות והגופים הפרטיים שיכולים להחזיק אקוויטי וחוב משלבים את שלב ההקמה עם שלב ההפעלה בפרויקט. הם יודעים לייצר את כל המנעד ממה הסיכון שאני לוקח בשלב ההקמה, איזה פיצוי אני רוצה ואיך אני עובר לשלב ההפעלה. את זה גופים פרטיים יודעים לעשות מצוין באמצעות קרנות או בצורה ישירה. גם יש משהו בתמריצים - ה-IRA או הפחתת פחמן, שהמדינות מעודדות בחלק מהמימונים את הפרויקטים האלו בצורה שהמימון קשור להצלחה. בתוך המודלים האלו יש שילוב של התמריצים המדינתיים לאותה עצמאות אנרגטית, לאותה אנרגיה מתחדשת".

הנדלסמן: "המישלב בין כסף ציבורי, כסף פרטי, חוב ו-equity הוא הפיתרון היום בעיני".

"הסיטואציה הנוכחית מאפשרת לנו כמשקיעי equity להשקיע נכון יותר עם יותר הגנות", אומר סוסונקין. "אם בעבר היינו משקיעים בצורה ישירה ותלויים בהצלחה של הפרויקט היום אנחנו מצליחים לקבל הגנות על ההשקעה".

"כלל משקיעה גם באמצעות קרנות השקעה וגם בפלטפורמות ישירות והחשיבות היא לחבור לצוותים מומחים שנכנסים גם בשלבי פיתוח גם בשלבי הפעלה", אומרת זבר. "אנחנו רואים היום הרבה הזדמנויות להיכנס לפרויקטים כאלה בשלבים יותר מוקדמים עם הגנות ולהנות מה-up side בפרויקטים ארוכים שהם השקעות עוגן בתיקים שלנו".

"התחזית היא שהשקעות באנרגיה יעלו מ-2 טריליון ל-4.5 טריליון דולר בשנה עד 2050", אומרת לוין. אי אפשר להתעלם מהתחום הזה כי העולם צומח והעתיד הדיגיטלי צומח ומדינות רוצות עצמאות אנרגטית. אל תחשבו רק על האנרגיה - תחנת הכוח או הדאטה סנטר, הכל סביב מצריך תשתיות. זו השקעה מעניינת ורלבנטית בעולם היום".