בעד התעשיינים ונגד האיגוד: היחס המבלבל של טראמפ לתעשיית הרכב האמריקאית

בשבוע שעבר, במהלך וועידה מיוחדת של המפלגה הרפובליקנית בארצות הברית עלה על הבמה נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ כשאוזנו עדיין חבושה - ונשא נאום שגרם לנציגים של ה-UAW, ארגון עובדי תעשיית הרכב האמריקאית שהיו בקהל להתפלץ, אולי משמחה ואולי מבהלה.

"בעודנו מדברים מפעלי רכב גדולים נבנים מעבר לגבול במקסיקו". הסביר טראמפ: "המפעלים האלה עומדים להיבנות על קרקע אמריקאית, בארצות הברית, והאנשים שלנו עומדים לאייש את המפעלים האלה". לפי פרסומים בארצות הברית, המפעלים האלה במקסיקו שעליהם דיבר טראמפ הם בעיקר המפעל החדש של BYD, יצרנית שכבר לפני כמה חודשים קראה נכון את המפה הפוליטית והכריזה "במקרה" על טנדר חדש במקסיקו סיטי. BYD יודעת היטב מדוע: ראשית, שיעור החדירה של היצרנית הסינית במדינות מסוימות בדרום אמריקה מרשים ושינוע של מכוניות ממקסיקו לדרום אמריקה זול יותר משינוע מסין. אבל מעבר לכך, אמריקאים אוהבים טנדרים. הטאקומה של טויוטה, הטנדר הנמכר ביותר של היצרנית בארה"ב חולת הטנדרים, מיוצר במקסיקו. לפי פרסומים במקסיקו, המפעל החדש של BYD ייצר אלף משרות למקומיים, שיעבדו כמובן מעבר לגבול עם ארצות הברית.

ההצהרה של טראמפ היא הצהרה פרו סינית מובהקת: אם הסינים רוצים, הם מוזמנים להקים מפעל אמריקאי. אבל היא ניצבת בניגוד מוחלט למדיניות של הנשיא האמריקאי המכהן וגם אגב בניגוד למדיניות שטראמפ עצמו קבע. בשבוע שעבר ענקית האלקטרוניקה הסינית שיאומי, שהפכה לא מזמן ליצרנית רכב מצליחה, קיימה אירוע בו חגגה את הצגת גרסת המירוצים של המכונית שלה, שבנתיים נחטפת בסין מהסוכנויות. לדברי נשיא שיאומי לי ג'ון שנאמרו בשבוע שעבר: "קיבלתי בשעתו שיחה מחבר שסיפר לי שטראמפ הטיל עלינו סנקציות. זה היה רעם ביום בהיר. אלמלא הסנקציות האמריקאיות על מוצרי האלקטרוניקה שלנו לא הינו נכנסים כל כך חזק לשוק הרכב". וכמובן - ההצהרות של טראמפ שלמעשה מושיטות עלה של זית לסינים עומדות בניגוד מוחלט להצהרות ביידן, שקבע שעל כל רכב סיני יוטל מס קניה בגובה 100% במידה וזה ייובא מסין. טראמפ פשוט "עקף" את ביידן והחליט שהסינים צריכים לייצר בארה"ב - במידה ואכן יבחרו לעשות זאת.

טראמפ עצמו מרבה להתייחס לתעשיית הרכב - והסיבה העיקרית לכך טמונה בשלוש אותיות: UAW, united auto workers. ה-UAW הוא אחד מארגוני העובדים הוותיקים ביותר בארה"ב - והקמתו ב-1935 בדטרויט היתה פועל יוצא של התחזקותן של יצרניות הרכב האמריקאיות: פורד, ג'נרל מוטורס וקרייזלר. ב-1936 ה-UAW אירגן את השביתה הראשונה שהתקיימה במפעל GM באטלנטה. לאחר מכן הצליח ה-UAW גם לכופף את הנרי פורד – ורבים אחרים. ה-UAW מונה כיום כ-390 אלף חברים - והחברים האלה שייכים למה שנקרא SWING STATES: מישיגן, לב ליבה של תעשיית הרכב האמריקאית, ג'ורג'יה שם פועלים בין היתר מפעלים של קיה ויונדאי, פנסילבניה שהיתה בשעתו מרכז ייצור רכב. אבל- אם מישהו חושב בטעות שה-UAW הוא חבר של טראמפ: מדובר בטעות חמורה. בשבוע שעבר בוועידה של המפלגה הרפובליקנית טראמפ תקף בחריפות את נשיא ה-UAW שון פיין – וציין כי פיין צריך להתפטר בגלל היקף המפעלים שמוקמים מעבר לגבול המקסיקני. פיין (שאגב אינו אחראי למפעלים האלה) נחשב לאהוד על ידי אנשי ה-UAW- הוא החל את דרכו כחשמלאי במפעל של קרייזלר בשנות ה-90 - ובשנה שעברה פיין, שידוע בסלידתו לחליפות ובדיבורו העממי עמד בראש שביתה רבת משתתפים שהשביתה מפעלים של ענקיות הרכב האמריקאיות (והקנדיות) במשך חודשים עד לקבלת שכר הוגן. פיין הגיב לדברי טראמפ וציין שה-UAW תומך בביידן. אבל לא כולם ב-UAW מסכימים עם פיין: רבים מאנשי הארגון במישיגן הם אפרו אמריקאים, חלקם הגדול אינם משכילים ברמה אוניברסיטאית ומייצגים את אמריקה ה"פשוטה". וחלקם הגדול רפובליקנים בדעותיהם האישיות. המטרה של טראמפ ברורה: פיין, שנחשב אהוד על ידי עובדיו הוא מכשול שיש להסירו - וכעת לאחר הצהרותיו של פיין ופרישתו של ביידן, לא ברור לאן ינטה ה-UAW.

חלופת המהלומות בין טראמפ ופיין או בין טראמפ והסינים היא בבחינת משחק ילדים בהשוואה למה שיש לטראמפ לומר על מכוניות חשמליות. בקצרה: הנשיא לשעבר שונא אותן. מכוניות חשמליות מרבות להופיע בנאומי הנשיא לשעבר ורק לפני שלושה ימים טראמפ ציין בנאום כי הוא מתכוון "לסיים את המנדט של המכוניות החשמליות ביום הראשון". סיום המנדט, כפי שטראמפ קורא לו, הוא עצירה של תכנית הסובסידיות של הנשיא ביידן לרכב חשמלי, מה שכנראה יעלה את מחיריהן של מכוניות חשמליות בארה"ב לרמה לא הגיונית. ארה"ב, ככלל, מפגרת אחרי העולם באימוץ רכב חשמלי. היצע הדגמים עלוב ומורכב בעיקר מטסלה, פורד וג'נרל מוטורס. שיעור החדירה שמבוסס בעיקר על מדינות כמו קליפורניה עומד על פחות מ-8% (לשם המחשה - בישראל - 25.4%) אבל שם גם נמצא כוחו של טראמפ: הוא מדבר אל "העם". ו"העם" שתומך בטראמפ נמצא במדינות שבהן יש תעשיית רכב או לסירוגין במדינות שבהן רכב חשמלי כלל לא תפס והסגידה לכל מה שמונע בנזין היא אדירה ברמה התרבותית כמשהו שהוא "סמל אמריקאי". עובדתית, יצרני הרכב האמריקאים מכים בימים אלה על חטא על השקעתם ברכב חשמלי. רק השבוע הודיעה פורד כי מפעל גדול שלה שיועד לבניית רכב חשמלי יוסב בחופזה לבניית טנדרים עם מנועי בנזין. התהליך הזה של מעבר לרכב חשמלי פירושו גם פיטורים של עובדים רבים שמוגדרים כלא משכילים ברמה אקדמית: עובדי ייצור שיודעים להרכיב מנוע בנזין, עובדי מוסך שיודעים להחליף שמן. כלומר - האמריקאים ה"אמיתיים", מצביעי טראמפ. כיצד הקמת מפעלים של רכב סיני, שכנראה שיהיה חשמלי, בארה"ב קשורה לשנאה של טראמפ לרכב חשמלי? זה ממש לא ברור.

אבל מה שעוד יותר לא ברור היא מערכת היחסים בין טראמפ ובין מי שמזוהה , יותר מכל אדם אחר בעולם, עם רכב חשמלי: בשבוע שעבר , זמן לא רב אחרי שדונלד טראמפ נורה צייץ מאסק: "אני תומך בנשיא טראמפ באופן מלא ומקווה להחלמתו המהירה. לפי דיווחים בארה"ב מאסק יתרום 45 מיליון דולר לקמפיין של טראמפ. ועוד ידו נטויה. מאסק לא מהסס להפגין את אהדתו לרעיונותיו של טראמפ, וניכר שכנראה שהזדהותו עם טראמפ היא פוליטית, זאת למרות שמאסק עצמו גם מחוזר באופן נמרץ על ידי הממשל בסין מאז שהקים את מפעל טסלה שנחאי. האם הזדהותו של מאסק עם דונלד טראמפ שונא החשמליות מבוססת על קשרי עבודה או שיוך פוליטי? מאסק עצמו ציין לאחרונה כי מבחינתו - מדיניות טראמפ לגבי רכב חשמלי שבמסגרתה יבוטלו הסובסידיות למכוניות חשמליות (שמגיעות עד 7,500 דולר) היא מדיניות נכונה, זאת למרות שטסלה 3 תוצרת ארה"ב מקבלת כיום סובסידיה בגובה 7,500 דולר, כמו גם טסלה מודל S או טסלה מודל Y.

למאסק יש סיבה טובה: אם טראמפ יבחר, עבור יצרני רכב רבים המכונית החשמלית בארצות הברית תהפוך לאנקדוטה. פורד, ג'נרל מוטורס ופולקסווגן חשמליות אינן להיט מכירות בארצות הברית. לפי נתוני kellys blue book - ה"לוי יצחק" האמריקאי, בחציון הראשון של 2024 נמכרו בכל ארה"ב 599,372 מכוניות חשמליות מתוך כ-15.7 מיליון מכוניות שנמכרו בתקופה זו בסך הכול. מתוך הנתונים האלה, 304,452 היו טסלות. טויוטה האדירה מכרה בארה"ב השנה 3,659 חשמליות. עם סובסידיה. וטסלה היתה שם הרבה קודם - גם בלי סובסידיות. מסיבה זו ניתן להבין למה לפחות במישור המקצועי למאסק אין בעיה "לבלוע" את טראמפ. לגבי כל היתר - בכל הקשור בתעשיית הרכב מדובר בבליל של רעיונות של טראמפ שלפעמים סותרים זה את זה אך לפעמים נשמעים הגיוניים, לפחות עד שסין באמת תחליט מה היא רוצה לעשות עם שוק הרכב האמריקאי.