"כשהגבול עובר בחיפה זו דרך מעולה לשליט לשלוט בנתיניו"

טל פלטר מסרב להתבכיין. ניכר בו שהוא פשוט לא יודע איך עושים את זה. בשבוע שעבר נשרפו לפלטר 15 דונם של ענבי יין משובחים בגליל העליון מפגיעת טיל של חיזבאללה. אבל הוא ממשיך הלאה, כמו תמיד. "אני מסרב בתוקף להתמסכן. חס וחלילה. לא מסכן ולא כלום".

פלטר (55, נשוי פלוס 5), איש צבא קבע לשעבר, הקים את היקב ב־2002 אחרי שלוש שנות לימודי יין ועבודה ביקבים באוסטרליה. די מהר הפך היקב בעין זיוון לאחד האהובים, המצליחים והטובים בישראל. אחיו ניר, שגם הוא איש צבא, הצטרף אליו, אך אחרי שנתיים חזר לצבא, שב ליקב ובהמשך מכר חצי מחלקו לקרן פרטית.

הכרם השרוף של פלטר לאחר פגיעת הטיל של חיזבאללה. "לא להעמיד אותנו במבחן בלי סוף, מתישהו גם זה יישבר" | צילום: יקב פלטר

מה נשרף לכם?

"נשרפו 15 דונם של קברנה ושיראז בכרם שלנו בגליל. יש לנו בגולן 250 דונם כרמים בבעלותנו ועוד בערך 100 דונם בחכירה ארוכת טווח ביפתח ובכרם בן זמרה ובשומרה. הכרם שנשרף הוא בגידול שלנו מתחת ליפתח. לפני שבועיים נשרפו לנו עוד 10 דונם של מרלו במלכיה ובתחילת הלחימה בחורף נשרפו לנו 5 דונם בתל פארס. אני משלם למגדל 7,000 שקל בתמורה לכל טונה ענבים שמניב דונם, אבל עד שזה הופך ליין שאני מוכר לוקח זמן, בערך שלוש שנים ביין אדום. כך שהנזק הישיר שלי מדונם אחד הוא לא 7,000 שקל אלא יכול להגיע ל־70 אלף שקל מדונם. אז יש פה נזק של מיליוני שקלים".

מה בנוגע לנזק הרגשי והמורלי?

"מבחינה עסקית וגם באופן כללי אני מסתכל רק קדימה, כל הזמן. למדתי לא להסתכל אחורה. לא להתאכזב אם אני כן אקבל פיצוי או לא. אני לא בעולם הזה בכלל. התחלנו בציר, אנחנו בונים במקביל, אני גם אופטימי וגם מנסה לשמור על אופטימיות".

אבל אולי הלקוחות עצובים?

"תראה, בקורונה אנשים אומנם לא הגיעו, אבל קנו יותר הביתה. עכשיו לאנשים פשוט עצוב והכל יותר צנוע: פחות אירועים, פחות מסיבות, בטח בצפון. אז כן, תל אביב עובדת לא נורמלי, כמעט בטרפת - גם מבחינתי - אבל הצפון והדרום סובלים. צריך לבוא שינוי גדול. שתיפסק המלחמה. אנחנו במצב קיומי פה, והמלחמה תעסיק כנראה את הארץ בשנים הקרובות - אני מקווה שלא אבל חושב שכן. אבל אם החטופים יחזרו, אז זה יחזיר תקווה וייתן אופק קדימה"

מה בנוגע לתיירות?

"זה קרוב לאפס ומאוד מעציב אותי כי אני אוהב ורגיל למצב שמגיעים אלינו הרבה אנשים. כרגע יש פה בעיקר המון חיילים. זה מעציב את האזור. מילא אני, שאני גדול, אבל כל הצפון פה מוזנח. אנחנו עוד עסק שיכול למכור באינטרנט וישירות הביתה ובחנויות, אבל מטרלו, המאפייה שלידי - מתה ונסגרה לפני כמה שבועות. כמה זמן הבעלים יכול להחזיק כשאין אנשים? אז אולי אני עצוב קצת על עצמי אבל עוד יותר על השכנים שלי".

נדמה לי שרוב הציבור פשוט העביר עכשיו קו. לא נוסעים צפונה מחיפה.

"זה שהגבול עובר עכשיו בחיפה זו דרך מעולה לשליט לשלוט בנתיניו. אבל אני מתעקש להיאחז בעשייה. אני יודע שהדברים שאנחנו עושים בגולן ובגליל ולאורך הגבול הם חשובים ברמה הלאומית: הרבה עסקים בגולן ובגליל לא מצליחים להחזיק מעמד ויש סגירות ועזיבה ופינוי אז אני מרגיש שהפעילות שלנו ביקב ובחקלאות לאורך הגבולות - והעובדה שאנחנו מעסיקים רק ישראלים לאורך כל השנים ומצליחים לגייס אנשים ולהביא אותם לכאן - זו אמירה שמשדרת שלמרות הכל אנחנו כאן ונמשיך להיות כאן. אבל צריך לא להעמיד אותנו במבחן בלי סוף, מתישהו גם זה יישבר".

שכנים שלך נשברו?

"מאוד מאכזב אותי לראות קיבוץ כמו כפר גלעדי שכולם, כולל הוותיקים, הלכו. הייתי מצפה מהם שיישארו".

גם תחת אש?

"אין פה לחימה רבתי אלא כל הזמן הפגזות. כבר היו שנים כאלה: בין ששת הימים ליום כיפור חיו פה במקלטים. כשאזרח נשאר תחת אש - הוא קובע עובדה. כשהממשלה נותנת לו ללכת וקובעת קו גבול חדש, דרומי יותר, האויב מבין שאפשר להמשיך. אז כן, אני מאוכזב ממי שהקים יישובים מאוד חזקים בגליל כמו כפר גלעדי - שהוא הרי תחילת ההתיישבות שלנו כאן - ופינו אותו ונתנו לו כסף, ואמרו לו 'שב בבית מלון', זה מאכזב אותי. כשאתה נשאר זה מכריח את הצבא לבוא להגן עליך. היום הצבא לא מגן על האנשים פה כי הם לא נשארו. וצה"ל שמח כי הוא לא צריך להגן. אז ברמה הפרטית אני יכול להבין אנשים שאני מכיר עם ילדים קטנים ואין להם הסעות לבתי ספר ואין צרכנייה כי אף ספק לא מוכן לספק וככה הם לא יכולים לעבוד — אבל זה היה צריך להיות מנוהל מלמעלה: שים את הצעירים עם הילדים הקטנים במלון. אבל בשכבת הגיל שלי ומעלה: אני לא מבין אותם. רציתם פריפריה? ככה זה כאן".

אבל זו מלחמה.

"מלחמה זה להיות במקלטים ואז לצאת, מה לעשות? זה נקרא חוסן. אני מצפה את זה מאנשים מסוימים. אולי לא מהחבר'ה עם הילדים הקטנים שאין להם מקלט בבית. אבל לי יש מקלט, אז אני נשאר".

פלטר מספר שאדם ששירת בממשלה של יצחק רבין, והיום כבר לא פעיל בזירה הציבורית, ישב אצלו לפני כמה חודשים. "אמרתי לו שאני זוכר שכחייל בתקופה ההיא יכולתי להסתכל קדימה בתקווה - והיום אני לא יכול להגיד את זה לעצמי ולילדים שלי. ואני בן אדם שיודע שצריך להיות סבלני. אני שם וויסקי ליישון של עשר שנים, והקוניאק כבר בן 14 ועוד לא הוצאתי אותו. אז אני יודע להתאפק ויש לי סבלנות. אבל כאן מעמידים את הסבלנות שלנו במבחן. אני מקווה שזה ישתנה".

"לגדל את הילד קוניאק"

מכמה חביות בתחילת הדרך צמחו להיות יקב הבוטיק הגדול בישראל (יחד עם קסטל) עם היקף ייצור של כ־350 אלף בקבוקי יין בשנה: 250 אלף תחת מותג האם "פלטר" ועוד 100 אלף תחת המותג הכשר "מטר". בנוסף היקב מייצר גם 50 אלף בקבוקי תזקיקים שונים: ג'ין, ערק, וויסקי וקוניאק. חלקם עוד לא יצאו לשוק גם אחרי למעלה מעשור של יישון. כעת פלטר בונה מתחם גדול מחוץ ליקב ומתרחב. כשהוא נשאל כמה שווה היקב היום, הוא משיב ש"תלוי את מי שואלים ואיך מחשבים. בפעם האחרונה שמכרנו אחוזים מהיקב, לפני שנתיים, הוא הוערך בכמה עשרות מיליוני שקלים".

איך עברת מיין לקוניאק?

"ב־2012 פתחנו את יקב 'מטר' הכשר והבאנו מזקקה מקוניאק. עד לפני חצי שנה המזקקה עדיין עמדה ביקב. אנחנו בונים עכשיו עוד מפעל רק לזיקוק כדי שהילד הקטן הזה שגידלנו פה כל השנים יצליח לעמוד בפני עצמו. זו השקעה ענקית. עד השנה לא השקענו אף פעם בבטון אלא צמחנו לתוך אמצעי הייצור. גם באירוח ובשיווק - זה הכל שלנו".

בניגוד ליקבים אחרים באותו סדר גודל פלטר מתעקשים לשווק בעצמם את היינות: "זה קשה אבל יכול להיות מאוד משתלם וזה נותן לחברה יכולת תנועה מאוד מהירה כי יש שינויים כל הזמן".

בימים כתיקונם הם גם מארחים במתחם היקב עם יין, גבינות עיזים, לחם ושמן זית. פלטר הוא, אם תרצו, יקב בוטיק גדול מאוד או יקב מסחרי קטן מאוד. טל פלטר נוטה להסכים. "אנחנו מנסים ליצור מצב שגם מול השוק וגם בעיני האנשים שאנחנו מעסיקים אנחנו עדיין בוטיק. זה פחות עניין של כמה אתה מייצר. חשוב לנו שהאדם ששותה או מבקר מרגיש שהוא שותה בוטיק או מבקר בבוטיק".

"קודם שיהיה טעים. נקודה"

אני תוהה מה סוד ההצלחה ומה הפך את פלטר למותג אהוב כל כך, כזה שאפשר למצוא גם במסעדות הכי טובות וגם בבתי קפה וחנויות ובעצם איפה לא. זה אומנם יין נהדר עם תווית יפהפייה אבל כאלה יש גם אחרים. אם כי לא בטוח שכל כך טעימים. כן, לפני הכל ואחרי הכל פלטר הוא פשוט יין טעים להפליא. במובן הכי בסיסי ועמוק של המילה.

"אני חושב שבתחום הזה מהתחלה עד הסוף אין שום סוד או פטנט. הדברים הם מאוד ברורים בעיניי - קודם שיהיה טעים. נקודה. אנחנו כן מצליחים לשמור על עקביות ומשדרים משהו אחר בשוק: אמינות כללית, לא מנסים לתחמן אף אחד, לא נוריד מחיר ולא נעלה מחיר ולא נשחק משחקי שוק שקיימים. אנחנו מאוד שונים בזה ויש הרבה לקוחות שמכירים ומעריכים, וזה יוצר משפחה גדולה של אנשים שעובדים יחד שנים. עוד דבר שתרם זה האירוח שלנו שהיום מאוד קשה כמובן לקיים אותו. אנחנו נותנים לכולם לטעום ללא תשלום כמה יינות שהם רוצים. לא לוקחים כלום. אני מתעקש על זה מול השותפים שלי - אחי ניר, וגל יניב שהוא גם המנכ"ל שלנו".

אתה לא מפחד שכל המפעל הזה בסכנה?

"לא מפחד. גם אשתי והילדים פה. זו לא איזו גבורה. זה החיים. הם מבינים שזה המצב כרגע. קח את מי שגר בשטחים, להבדיל, הם גרים באיום כל הזמן, יהודים וערבים. זה הבית. זה שאמרתי קודם שהחזרת החטופים תחזיר לכולנו את התקווה למשהו - זה לא אומר שלא נמשיך בלחימה וכנראה שלא יפרוץ שלום. אולי יום אחד. אבל ההחזרה הזו תאחד אותנו. תראה, כשחרא פוגע במאוורר, הוא פוגע בכולם. אנחנו אולי חזקים אבל יש מסביבי המון אנשים שצריכים עזרה יותר ממני. אז שיתחילו איתם. אני מסרב בתוקף להתמסכן. חס וחלילה. לא מסכן ולא כלום. לא מסכן".

פירותי - בלי להתחנף

סוביניון בלאן 2023. הסוביניון בלאן של פלטר היה ונותר בעיניי אחד הטובים בארץ. יבש אבל לא מדי, חומצי בלי להתעלל, פירותי בלי להתחנף ובעיקרטעים בטירוף. 82 שקל, לא כשר

קברנה־שיראז 2021. חצי־חצי קברנה ושיראז מהכרם שנשרף עכשיו בחלקו. יין עשיר ועמוק ובאותה עת נגיש ומשמח. עם טעמי פרי אדירים בלי לוותר על המורכבות. 105 שקל, לא כשר

ורמוט 2022. ורמוט הוא כידוע יין מחוזק. זה של פלטר מתובל, בין השאר, בקליפות תפוז, זוטה לבנה וברגמוט ומחוזק בתזקיק סוביניון בלאן מהמזקקה שלהם. התוצאה מתקתקה במידה, פירותית, עשבונית ופרחונית. 125 שקל, לא כשר

ערק. הערק של פלטר מזוקק מענבים ומתובל בזרעי שומר, כוכבי אניס וזרעי אניס וגם קצת קינמון. התוצאה מופלאה ממש. ערק עדין מאוד, אניסי מספיק לטובת מי שאוהב, כמוני, ולא יותר מדי לטובת מי שפחות. עם קרח ומים קרים זה כיף ים תיכוני. 128 שקל, כשר