להתקדם אחורה: ש"ס מנסה להפוך את המעבר לחינוך הממלכתי חרדי לבלתי אפשרי

ש"ס מגבירה את המלחמה נגד המוסדות החרדיים שתיכננו לעבור לבתי הספר הממלכתיים חרדיים (ממ"ח).

יו"ר ועדת החינוך, ח"כ יוסף טייב, הגיש הצעת חוק שתמנע את המעבר מרשתות החינוך הפרטיות, בני יוסף והחינוך העצמאי, לרשת חינוך ממלכתית. היא כוללת שורת מגבלות על מעבר כזה, ובהן "שימוע פומבי בקהילה" בעניין, ואף חובה לקבל אישור ממנהל הרשת בה נמצא כיום המוסד החינוכי.

הצעת החוק הודלפה לתקשורת החרדית עוד לפני שקיבלה את אישור הלשכה המשפטית של הכנסת - הדלפה שמלמדת כי חלק מרכזי בהצעת החוק הוא ניסיון להחריף את העימות הפנים-חרדי בסוגיית המוסדות הממלכתיים חרדיים. אך מנגד, פרסום הצעת החוק והדלפתה המהירה לתקשורת מלמד על לחץ בתוך תנועת ש"ס מהזליגה אל עבר הממלכתי החרדי ואיבוד הכח ברשת הפרטית שלה, בני יוסף.

הצעת החוק היא למעשה רשימה של המגבלות על מוסד חינוכי שיבקש לעבור ממערכת חינוך "מוכרת שאינה רשמית", למערכת חינוך ממלכתית. כלומר, בית ספר שנמצא כיום במערכת חינוך פרטית שנשלטת בידי המפלגות החרדיות (בני יוסף נשלטת כאמור בידי ש"ס, והחינוך העצמאי נשלטת בידי יהדות התורה, ש"ט) ויבקש לעבור לרשת החינוך הממלכתית חרדית, כמו 20 המוסדות שעשו זאת לאחרונה, יצטרכו לעבור משוכות רבות.

המגבלות שהצעת החוק מטילה הן קבלת אישור מוועדה מיוחדת שתוקם על ידי משרד החינוך, והיא עצמה תורכב מנציגים של "קהילת ההורים של המוסד החינוכי". זאת במטרה כדי להפעיל לחץ חברתי וקהילתי על ההורים וכך לנסות למנוע את המעבר לרשת הממ"ח. בקשת המעבר עצמה תיבחן על סמך תבחינים שיקבע שר החינוך, ביניהם "השפעת המעבר על איכות החינוך, רצון הקהילה, והיבטים כלכליים". מתוך ניסיון להקשות על המנהל לקדם את המעבר לממ"ח ולפגוע בסמכותו כלפי הורי בית הספר, מציעה הצעת החוק כי "הוועדה תערוך שימוע פומבי בתוך הקהילה על המעבר".

מגבלה נוספת בהצעת החוק מציעה כי יהיה צורך להגיש את הבקשה לפחות שנה מראש, והיא תכלול הסבר מפורט על הסיבות למעבר ותוכנית לימודים מוצעת. מגבלה אחרת, מוזרה ביותר, נרמזת בסעיף ו' לחוק: "בנוסף, נדרש אישור מנכ"ל הגוף החינוכי / המנהל הנוכחי" - על פניו כוונת מנסחי הצעת החוק היא שהעומד בראש רשת החינוך הפרטית בני יוסף או החינוך העצמאי יצטרך לאשר את מעבר המוסד מרשת החינוך הפרטית שלו לרשת הממלכתית חרדית.

זה המקום להזכיר כי הסיבות למעבר לממ"ח הן פשוטות יחסית, הן נובעות מכך שהתקצוב לממ"ח גבוה יותר ומאפשר לגייס מורים איכותיים יותר. הממ"ח מאפשר לדלג על התיווך הפרטי שבין המוסד לבין המדינה, וכמובן שהוא מגדיל את הסיכוי לתוכנית לימודים שאכן תכלול לימודי ליבה ברמה גבוהה בשונה ממה שמתרחש כעת ברשתות הפרטיות (הרשתות מחויבות ללמד ליבה ב-100% אך לא אין הקפדה על יישום חובה זו, ש"ט).

הניסיון למשוך את הליך המעבר ממוסד מוכר שאינו רשמי לממ"ח לא מסתיים בדרישה להגיש את הבקשה לפחות שנה מראש, וגם אחרי שהבקשה מאושרת יש להמתין שנה נוספת לפני שהיא תיכנס לתוקף, זאת "על מנת לאפשר לכל הגורמים הרלוונטיים להיערך בהתאם לשינוי". בנוסף, בכדי להקשות על המעבר, הצעת החוק אוסרת על מוסד שעבר לממ"ח לעבור לרשת חינוכית אחרת בתוך חמש שנים.

כאמור, הצעת החוק הזו היא בעיקרה פוליטית, ונועדה להוות מעין הפגנת שרירים כלפי המוסדות החרדיים שמבקשים להצטרף לממ"ח. אך למרות זאת מנסחי דברי ההסבר נאלצו להעמיד פנים כי יש טעמים עניינים להצעת החוק, כך שהתוצאה מעוררת תמיהה. בדברי ההסבר נכתב כי מטרת החוק היא "להבטיח יציבות ואיכות במערכת החינוך בישראל, לשמור על יציבות חינוכית. חוסר יציבות עלול לפגוע באיכות החינוך ולהפר את השגרה הלימודית של התלמידים. התיקון נועד להבטיח שמוסדות חינוך יישארו ברשת החינוכית שלהם למשך תקופה משמעותית, וזה יאפשר תכנון חינכוי ארוך טווח ושיפור מתמשך של איכות החינוך". כשמבינים שהצעת החוק נועדה למנוע מעבר לבתי ספר איכותיים יותר, הרי שדברי ההסבר מתמיהים.