הזלזול כדרך חיים הגיע לתקציב המדינה

אוגוסט הוא אחד החודשים המאתגרים מבחינה ניהולית באגף התקציבים במשרד האוצר, מצד אחד זהו החודש של החופש הגדול, שבו הקייטנות מסתיימות והילדים מתחילים לטפס על הקירות. אך מאידך, זה הזמן שבו צריך לעבוד עד שעות הלילה המאוחרות, לדון בפרטי רפורמות ולהתמקח עם המשרדים על היקפי תקציב. בשנים רגילות המתח הזה מחייב את מנהלי האגף לנהל את חופשות העובדים בקפדנות, לוודא שתהליך התקציב נמשך כסדרו גם בתקופה הקשוחה של סוף הקיץ. בשנה הזו, האתגר הניהולי הזה נמוג, בכירי אגף התקציבים יכולים לאשר כמעט בלי לחשוב חופשות לעובדיהם, למרות שאנו בעיצומו של אוגוסט, ולמרות שתקציב 2025 חשוב מכל בחינה, הדרגים הפוליטיים לא לחצו על כפתור ה"הפעל", ותהליך התקציב עדיין לא החל.

במסדרונות הממשלה לא יודעים להסביר למה ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מקדם את התקציב לשנת 2025, יש השערות שונות, השערה אחת גורסת כי הוא ממתין לראות האם השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר נשאר בממשלה או מבקש לפרק אותה, וכי הוא לא מעוניין להוסיף מתיחויות פוליטיות נוספות לממשלה בלתי־יציבה. השערה אחרת גורסת, כי נתניהו חושב כי דחיית התקציב לרגעים האחרונים עשויה להיטיב עמו, זה מצמצם את הזמן שבו הגזירות התקציביות נמצאות בדיון הציבורי. השערה שלישית טוענת, כי נתניהו לא נימק לעצמו מדוע הוא לא מעוניין כעת לעסוק בתקציב 2025, אך האינטואציה הפוליטית שלו – יחד עם הנטיה הדחיינית שלו – מביאים אותו לגלגל ככל שניתן את תהליך התקציב.

פגישות עם נתניהו, בלי אגף התקציבים

מאז הפגישה שהתקיימה לפני כחודש בין שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לבין ראש הממשלה נתניהו, לא נקבעה פגישה מקצועית נוספת, זאת למרות דבריו של נתניהו כי "הוא רוצה לקיים פגישה נוספת לפני שיחליטו על התנעת התקציב". נזכיר, כי הפגישה הקודמת התקיימה ללא נוכחות אנשי אגף התקציבים, שהם האמונים על בניית התקציב.

ומה לגבי שר האוצר סמוטריץ'? הוא כידוע לא מחבב את השתיקה, הוא מתבטא בעוז ובעוצמה בסוגיות רבות – תפיסת הביטחון של ישראל, סבסוד מעונות יום לחייבי גיוס, וכמובן עסקת להשבת החטופים. אך בסוגיית תחילת העבודה על תקציב 2025 – כמעט ולא ניתן לשמוע את סמוטריץ'. שם הוא בוחר לשתוק.

יש במשרד האוצר מי שאומרים כי סמוטריץ' כבר מעוניין להתחיל בעבודה על תקציב 2025, אבל הוא לא מעוניין לפתוח חזית עם נתניהו. אך חשוב מכך, הוא לא רוצה להתחיל ולדבר על כך שבתקציב 2025 יש צורך בקיצוצים ובמסים בלי שיש לו גיבוי של ראש הממשלה והממשלה כולה. הוא חושש מתרחיש שבו הוא מטיל גזירות על הציבור, ונתניהו יפיל את הממשלה או לחלופין יוביל לתקציב לא־אחראי. סמוטריץ', שמצבו בסקרים לא משהו, לא מעונין גם לאכול את הדגים המסריחים, כלומר להצהיר הצהרות על תקציב מרסן ועל גזירות, וגם להיות מגורש מהעיר, כלומר שאותו תקציב מרסן לא יעבור בסופו של דבר.

חוסר האחריות באי קידום תקציב 2025 הוא בלתי נתפס. מה שמייחד את חוסר האחריות הזו, הוא ההתעלמות המוחלטת מהאינטרס הציבורי. תהיה הסיבה לאי־קידום התקציב אשר תהיה, בסופו של דבר היא משקפת הלך רוח ממשלתי של חוסר אכפתיות, של זלזול ברכיבים הבסיסייים ביותר של ניהול מדינה באופן תקין. והחשש הגדול הוא, כפי שאומרים באוצר ובבנק ישראל, שעצם אי־קידום התקציב ייתפס בשווקים כ"רשלנות אחת יותר מדי", מה שיביא לעלייה חדה בפרמיית הסיכון של ישראל.

פתרון זמני – לא לעדכן קצבאות

מבחינה טכנית, באוצר מנסים בשלב הזה לקזז הפסדים, והם לוחצים בכל הכוח על זה שלכל הפחות המחוקקים יעבירו את "חבילת ההקפאות" – הקפאה גורפת של מדרגות מס הכנסה, קצבאות מסוגים שונים. הקפאה זו גורמת לכך שכל הקצבאות והמסים נשארים באותו סכום שהיו ב־2023 ולא מתעדכנים בהתאם לקצב האינפלציה. המשמעות היא, שמבחינה נומינלית כולם משלמים את אותו מס שהם שילמו ב־2023, ומדרגת המס לא מתעדכן. באופן דומה, גם מבחינת הקצבה, אנשים יקבלו את אותו סכום של 2023, למרות שהוא כמובן שווה מבחינה ריאלית פחות.

מה שמיוחד בהקפאות הללו, הוא שהן לא מורגשות כמעט על ידי הציבור, והמחיר הפוליטי שמשלמים עליהן הוא נמוך למדי. בנוסף, מדובר בהגדלת הכנסות והקטנת הוצאות למדינה בהיקף של כ־5 מיליארד שקל בערך בשנה. מבחינה עקרונית, היינו צריכים לראות את הפוליטיקאים מסתערים על המהלך הזה, מהלך שמאפשר להם לצמצם את הגירעון בלי שהציבור ירגיש בצורה בוטה. אך בשלב זה מי שמניע את התהליך, הם דווקא פקידי המקצוע, כי הממשלה הנוכחית לא מאופיינת רק בקידום מדיניות כלכלית שגויה, אלא גם בדחיינות וחוסר פעילות.