בני הזוג אתי וגבי רוטר, מבעלי השליטה בקסטרו. שיאנית העסקת קרובי המשפחה | צילום: דנה קופל
כמה קרובי משפחה ניתן להעסיק בחברה ציבורית אחת?
ארבע חברות מעסיקות 10 ויותר מבעלי השליטה וקרוביהם. בראש: קסטרו, עם 29 בני משפחה מועסקים ואחריה רמי לוי עם 15. בשלוש חברות בעלי השליטה וקרוביהם קיבלו ב־2023 שכר בעלות שגבוהה מ־20 מיליון שקל. ביצועי המניות של שיאניות ההעסקה מקרטעים
בבורסת ת"א פועלות עשרות רבות של חברות שנכללות תחת ההגדרה הרחבה של "חברות משפחתיות". זאת, משום שהן חברות עם בעל שליטה, שמעסיקות או מקבלות שירותים לפחות מקרוב משפחה אחד שלו. ביקשנו לבחון את היקף התופעה, מי הן החברות שמעסיקות בני משפחה, באילו היקפים, באילו משרות ובאילו תנאי שכר. לצורך הבדיקה התייחסנו רק לחברות ששוויין בתחילת 2024 היה גבוה מ־300 מיליון שקל. הבדיקה נערכה מול נתוני החברות בדו"חות השנתיים שלהן ל־2023. נציין כי הגדרת הבורסה לחברה משפחתית שונה מזו שבחרנו, כיוון שהיא מתייחסת גם לבני משפחה המכהנים כדירקטורים, אך אנו החלטנו להתמקד רק בקרובים שעמם התקשרו החברות תמורת שכר (שאינו גמול דירקטורים).
לפי הנתונים, החברה שהעסיקה ב־2023 את המספר הרב ביותר של בני משפחה היא חברת ההלבשה והאופנה קסטרו, שבה מכהנים בתפקידים ניהוליים תשעה מבעלי השליטה (בני משפחת רוטר ובעלי השליטה בקבוצת הודיס, שאותה רכשה קסטרו ב־2018) ולצידם מועסקים עוד 20 מקרוביהם. כלומר, 29 מבעלי השליטה וקרוביהם. במקום השני נמצאת רמי לוי, כשבנוסף לבעל השליטה לוי עצמו, עובדים בחברה עוד 14 מבני משפחתו. אחריהן פוקס ופרשקובסקי, שהעסיקו 10 מבעלי השליטה וקרוביהם, בוני התיכון העסיקה 9, בכורי שדה ורימוני העסיקו 8, וקבוצת חג'ג', רפק ויוחננוף עם 7.
עלות שכרם המצרפית של 29 המועסקים בקסטרו הגיעה ל־27.8 מיליון שקל בשנת 2023. סכום שהופך את קסטרו גם לחברה שבעלי השליטה וקרוביהם קיבלו ממנה בשנה זו את התגמולים הגבוהים ביותר. מדובר בסכום ששווה ל־65% מהרווח הנקי השנתי של קסטרו ב־2023. שתי חברות נוספות שילמו לבעלי השליטה וקרוביהם שכר בעלות שגבוהה מ־20 מיליון שקל: חברת הנדל"ן פרשקובסקי, ששילמה 26 מיליון שקל לשבעה מבעלי השליטה ושלושה מקרוביהם; וחברת אופנה נוספת, פוקס, ששילמה לשני בעלי השליטה שהעסיקה, המנכ"ל הראל ויזל ואחיו אסף ויזל, ולשמונה קרובים של בעלי השליטה, שכר בעלות מצרפית של 21 מיליון שקל (מהם 9.5 מיליון שקל למנכ"ל). את החמישייה המובילה של שיאניות השכר משלימות רשת המלונות פתאל, ששילמה 15.8 מיליון שקל לבעל השליטה דוד פתאל (9.9 מיליון שקל) ולשלושת ילדיו. מעט אחריה ניצבת חברת הנדל"ן אשטרום, ששילמה שכר בעלות של 15 מיליון שקל לשישה מבעלי השליטה וקרוביהם.
הסכום המצרפי ששילמה פרשקובסקי לבעלי השליטה וקרוביהם, 26 מיליון שקל, שקול ל־6.9% מהכנסותיה ב־2023. שיעור שמעמיד אותה במקום הראשון מבין החברות ברשימה שהעסיקו קרובים של בעלי השליטה. אחריה ספקית השנאים פייטון, ששילמה לבעל השליטה דוד יטיב ולשלושה מקרוביו (שני בניו וחתנו) שכר בעלות של כ־7 מיליון שקל שמגיע ל־3.5% מההכנסות השנתיות. חירון, שעוסקת בנדל"ן מניב וביבוא ושיווק עצים, שילמה לחברי דבוקת השליטה שמועסקים בחברה ולשניים מקרוביהם שכר בעלות של כ־5 מיליון שקל, כ־3.3% מההכנסות.
כשבוחנים עלות שכר לעומת רווח נקי, מגלים כי היחס הגבוה ביותר נרשם ברב בריח. שם חישבנו כי עלות שכרם של בעל השליטה שמואל דונרשטיין וחמישה מקרוביו גבוהה מ־10 מיליון שקל, בעוד הרווח הנקי השנתי של החברה ב־2023 היה 5.9 מיליון שקל. את היקף עלות השכר המצרפית נאלצנו להעריך, מכיוון שבדו"ח השנתי מפורטת עלות השכר השנתית של חלק מהקרובים ולא של כולם. את עלות השכר של האחרים הערכנו על סמך שכרם החודשי ברוטו, שכן מצוין בדו"ח, לפי עלות שכרם בשנה קודמת, או בהסתמך על זימוני החברה לאישור תנאי שכרם. במקום השני בקטגוריה זו ניצבת חברת הבנייה בוני התיכון, ששילמה לבעל השליטה והמנכ"ל עמרם פרץ ולשמונה מקרוביו שכר שעלותו (6.2 מיליון שקל) היתה גבוהה מהרווח הנקי השנתי שלה (5.9 מיליון שקל). שלוש חברות נוספות שהעסיקו קרובים של בעלי השליטה סיכמו את 2023 עם הפסד חשבונאי: ג'י סיטי שבשליטת חיים כצמן, אלרוב של אלפרד אקירוב וסאמיט שבשליטת זוהר לוי. עם זאת, שיעור עלות השכר מהכנסותיהן היה נמוך מ־1%.
בנוסף להעסקה ישירה של בני המשפחה, יש חברות שהתקשרו עם קרובים של בעלי השליטה לקבלת שירותים שונים תמורת תשלום. כך, למשל, חברת הנדל"ן אאורה שילמה ב־2023 שכר טרחה של 8 מיליון שקל עבור שירותים משפטיים ממשרד עורכי הדין שבבעלות אשתו של בעל השליטה, יעקב אטרקצ'י. בחברת הנדל"ן נתנאל גרופ, שתי בנותיהם של בעלי השליטה, אריה ודני נתנאל, מספקות לחברה שירותים משפטיים, שני בניהם מספקים לה שירותים בתחום ההתחדשות העירונית, וקרובה נוספת מספקת שירותי תיירות.
כשבוחנים את ביצועי המניות של החברות משפחתיות מגלים כי רבות מהן הניבו ב־2023 תשואת חסר ביחס למדדים. כך, בעוד מדד הדגל של הבורסה, ת"א־125, עלה ב־2023 ב־4.8%, התשואה הממוצעת של 75 החברות שנכללו בבדיקה היתה 3.5% בלבד באותה שנה. מעבר לכך, מניותיהן של 8 מתוך 10 החברות שבהן הועסקו הכי הרבה קרובים רשמו תשואות שליליות. בלטו לרעה פוקס, שירדה ב־25%, וקבוצת חג'ג' שירדה ב־21% (חג'ג' העסיקה שישה קרובים של בעלי השליטה צחי ועידו חג'ג', כשבנוסף אליהם עידו קיבל שכר על כהונתו הקודמת כמנכ"ל). מניות שתי החברות שהעסיקו הכי הרבה קרובים, קסטרו ורמי לוי, ירדו ב־15% וב־11% בהתאמה. הירידות בולטות גם ביחס למדדים המגזריים של החברות. כך, הירידה במניות פוקס וקסטרו, 25% ו־15% בהתאמה, היתה חדה מ־12% שירד מדד ת"א־רשתות שיווק. מבין עשר החברות שהעסיקו הכי הרבה קרובים רק מניית רמי לוי, שירדה ב־11%, השיגה ביצועים טובים מאלו של המדד המגזרי שבו היא נכללת. מי שבלטה לחיוב משיאניות השכר היא פתאל, שמנייתה עלתה אשתקד ב־38.7%.
מעבר לנתונים, ביקשנו להבין האם יש למודל זה, של העסקת קרובים של בעלי השליטה, יתרונות או חסרונות ברורים ביחס לחברות שנמנעות מכך, או כאלה שאין להן בעל שליטה.
פרופ' דן וייס מהפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת ת"א, שחוקר חברות משפחתיות, אמר כי "רמת הסיכון בחברה משפחתית תהיה נמוכה יותר, כי הרעיון המסדר הוא הרצון להעביר את החברה לדור הבא, ולכן גם נראה בהן לרוב רמת מינוף נמוכה יותר מאשר בחברות ללא שליטה. בנוסף, הראייה והעשייה הן יותר לטווח ארוך, כי קדנציות הניהול ארוכות יותר. מנכ"ל שכיר, שמכהן לתקופה קצובה, ייטה לפעול בגישה יותר קצרת טווח והתמריץ שלו להשקעה או מהלכים ארוכי טווח מצומצם יותר. מההיבט הזה זהו אחד היתרונות הגדולים של חברות משפחתיות". וייס הוסיף כי "הרגולציה בישראל מגינה על בעלי מניות המיעוט מפני בעלי השליטה בחברות, ושכר המנהלים נדרש לאישור בידי בעלי מניות המיעוט. כך שאני מעריך שהבעיות בחברות המשפחתיות קטנות מאלו שבחברות ללא שליטה, שבהן בעלי מניות המיעוט יכולים להיפגע יותר".
גל סטאל, יו"ר חברת הייעוץ אנטרופי, ציין בהקשר זה: "בדרך כלל היתרונות של חברה משפחתית מגיעים דווקא בימים קשים, כי אז הבעלים חושש כפליים שהחברה תיכנס לסחרור, מכיוון שלא רק הוא תלוי בה, אלא גם בני משפחה נוספים. גם בני המשפחה עצמם מבינים זאת ונוכל לראות שבמצבים כאלה הם נותנים מעצמם אפילו יותר. אז גם נראה פחות בני משפחה שמקבלים מהחברה שכר ללא תועלת".
מהצד השני סטאל הסביר כי "הבעיה מתחילה כשהחברה מצליחה. אז ניתן לראות בחברות משפחתיות בני משפחה שמקבלים כסף שלא מגיע להם. נראה בני משפחה שנלחמים להיכנס לפוזיציות ניהוליות גבוהות, אפילו לדירקטוריון, כדי להתקרב לירושת המניות וניהול החברה. נראה גם ניסיונות לניצול כספי החברה לצדדים משפחתיים לא יעילים. אומנם אם החברה ציבורית יותר קשה לעשות זאת, אך זה עדיין ניתן והתדמית של החברה נפגעת". לדבריו, "אין מניעה למנות בני משפחה לתפקידים בכירים, כל עוד הם עומדים בסטנדרטים מקצועיים שכל מנהל ומועמד אחר לתפקיד נדרשים להם. לכן תהליך העסקתם צריך להיות שקוף, סדור ומוגדר, ומנוהל בדרך בלתי תלויה". לטענתו, אם הדברים מתנהלים כך, "חברה משפחתית יכולה לקבל אפילו נקודות זכות לעצם היותה משפחתית".
יש לציין כי מעבר לווייס ולסטאל, גורמים רבים שפנינו אליהם ביקשו להימנע מלשוחח על הנושא לציטוט. מבדיקה שערכנו מצאנו כי גם בקרב הגופים המוסדיים, שעל פי רוב מייצגים בעלי מניות מהציבור, במקרים שבהם האינטרסים של בעלי השליטה מתנגשים באלו שלהם, תופעת העסקת קרובים רווחת יחסית. כך, למשל, שלושה מבעלי השליטה בהראל, יאיר המבורגר, גדעון המבורגר ויואב מנור, מכהנים בתפקידים בכירים בחברה בעלות שכר מצרפית של למעלה מ־9 מיליון שקל, כשאחד מקרוביהם סיפק לחברה ב־2023 שירותי אדריכלות בשכר. גם במגדל ובבתי ההשקעות מור ואי.בי.אי הועסקו קרובים של בעלי השליטה, ובמיטב בני משפחה מכהנים כדירקטורים. גורם שכן שוחח עמנו הסביר כי "אנחנו רואים שהשוק מקבל את המודל שבו בעל השליטה מעסיק את קרוביו. אם ניקח את רמי לוי כדוגמה, רוב הקרובים לא מועסקים בתפקידים בכירים ושכרם אינו חריג ביחס לעובדים אחרים בחברה, ולכן הקרבה המשפחתית לא צריכה למנוע את העסקתם". כדוגמה הפוכה הוא ציין כי "בפוקס, למשל, הקרובים של בעל השליטה נכנסו לתפקידים בכירים בגילים צעירים ומתוגמלים היטב". השיחה עמו נערכה טרם מינויה של יפית אטיאס לוי, בתו של רמי לוי, כמנכ"לית משותפת בחברה לצידו. אך גם בתפקיד זה עלות שכרה השנתית צפויה להיות 1.5 מיליון שקל, שנמוכה מזו של בכירים אחרים בחברות מקבילות.
ביחס להשפעת המוסדיים כמעין שומרי סף לעניין העסקת הקרובים אמר הגורם: "נקודת המוצא היא שבעל השליטה לא ימנה לתפקידים משמעותיים בני משפחה שאינם מתאימים, כשהאחריות לוודא שנושאי המשרה שממונים הם ראויים היא של הדירקטוריון ולא של המוסדיים. אבל הדירקטורים, בחברה עם בעל שליטה, לא יכולים לעשות יותר מדי (מכיוון שבעל השליטה יחזיק ברוב בדירקטוריון — א"פ). מניסיוני, גם המוסדיים מוגבלים ביכולתם להשפיע. במצב שבו חברה מנוהלת ע"י קרובים של בעל השליטה שאינם בעלי יכולת מספיקה, המוסדיים יעדיפו לא להחזיק במניותיה".
ביקשנו לבדוק כיצד המשקיעים מתייחסים לחברות המשפחתיות. בניסיון לבדוק את ביצועיהן העדכניים של החברות המשפחתיות שנסחרות בת"א (ולא רק את אלו של שיאניות ההעסקה) בחנו את ביצועיו של מדד ת"א־פמילי. זה הושק באוקטובר 2018 ונכללות בו 50 חברות הנחשבות כמשפחתיות (הגדרה המתייחסת כאמור גם לקרובים המכהנים בדירקטוריון ולאו דווקא מועסקים בשכר). מאז השקתו, בתקופה של כמעט שש שנים, הניב המדד תשואה של 68% בעוד מדד ת"א־125 עלה באותה התקופה ב־48% בלבד. אולם, תשואת יתר זו נסמכת על השנים הראשונות להשקת המדד, כשבשנים האחרונות המגמה דווקא הפוכה. כך, ב־2023 ת"א־פמילי ירד ב־6.9%, ות"א־125 עלה ב־4.8%. גם בהשוואה למדד ת"א־נדל"ן ‑ המגזר הבולט מקרב החברות הנכללות במדד ת"א־פמילי ‑ מצבו של האחרון אינו מזהיר, שכן המדד המגזרי עלה באותה השנה ב־8.2%. ב־12 החודשים האחרונים עלה ת"א־פמילי ב־11%, פחות מת"א־125 ות"א־נדל"ן, שעלו ב־13% וב־15% בהתאמה. בכל הקשור לנתוני השכר בחברות המשפחתיות, וייס הציע לבדוק את רמתם ביחס לחברות המקבילות שבהן לא מועסקים בני משפחה. אך בהשוואה לא התקבלו נתונים חד־משמעיים. כך, למשל, בעלי השליטה וקרוביהם שכיהנו בתפקידי ניהול בכירים ברשתות השיווק רמי לוי, יוחננוף, ו־ויקטורי, קיבלו ב־2023 שכר בעלות נמוכה מזו של היו"ר והמנכ"ל השכירים של שופרסל, שעד לאחרונה היתה ללא בעלי שליטה.
מנגד, במגזר האופנה עלות שכרו של הראל ויזל בלבד (9.5 מיליון שקל) היתה גבוהה מזו של כל חמשת המשתכרים הבכירים בחברת גולף (5 מיליון שקל), מתחרתה של פוקס, שאינה נחשבת כחברה משפחתית. זאת בזמן שלצד ויזל שניים מקרוביו הם בין חמשת המשתכרים הבכירים בחברה. אולם יש לזכור כי עובדת היותן חברות משפחתיות או לא אינה המשתנה המבדיל היחיד בין שופרסל ופוקס ובין מתחרותיהן, וקיימים פערי גודל מהותיים ביניהן, הן מבחינת שווי שוק והן מבחינת מחזורי הפעילות.
כמו כן, לעתים קרובי המשפחה מועסקים בתפקידים שבחברות אחרות לא קיימים. כך, למשל, ארנון פרשקובסקי, אחד מבעלי השליטה שמועסקים בחברת הנדל"ן, מכהן כנשיא שלה בעלות שכר שהגיעה ב־2023 ל־326 אלף שקל. כשבאופן דומה, צבי צרפתי, בעל השליטה ומי שכיהן עד לאחרונה כיו"ר חברת הבנייה צרפתי ובניו, עבר השנה לתפקיד נשיא החברה לאחר שיו"ר שכיר החליף אותו בתפקידו. בנוסף, כשמדובר בקרובים שמכהנים בתפקידים שאינם בכירים, נתוני השכר של הגורמים המקבילים להם, בחברה עצמה ובחברות מתחרות, פעמים רבות פשוט אינם מדווחים, ולכן לא ניתן להשוות ביניהם.
מפוקס נמסר: "הקבוצה כוללת 12 אלף עובדים וכל הליך הקליטה נעשה על פי שיקולי כדאיות, תרומה ונאמנות לקבוצה ולא על פי שום שיקול אחר. על כך יעידו הצלחות הקבוצה, תשואה של כ־110% מעל המדד בחמש שנים, והובלתה את הענף. יש למדוד את הקבוצה לפי התפוקות ולא לפי קלישאות".
תגובת חג'ג': "בשנת 2023 נרשם רווח שיא לקבוצת חג'ג' בגובה 269 מיליון שקל. בנוסף, רק בימים האחרונים קיבלה הקבוצה מ־IBI המלצת תשואת יתר עם מחיר יעד הגבוה ב־76% מהשווי הנוכחי. נכון להיום, מועסקים ארבעה עובדים בלבד, מהם שניים המועסקים כעשור".
מחברות אחרות שאליהן פנינו לא נמסרה תגובה.