בתזמון רגיש: רדימיקס תובעת 164 מיליון שקל מהמדינה

חברת רדימיקס, ענקית המחצבות ומפעלי הבטון, הגישה תביעת ענק של 164 מיליון שקל נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ”י), בטענה שהיא לא איפשרה לה במשך 30 שנה לבנות מתחם תעשייתי על קרקע שחכרה מהמדינה בסמוך לבית נחמיה, מדרום לשוהם. התביעה מגיעה במקביל להמשך הדיונים בוועדת המחצבות הממשלתית, שבוחנת את עתיד הענף ואת כוחה הריכוזי של רדימיקס. 

באוקטובר 2020 קבע בית המשפט העליון כי טענות החברה מוצדקות וחייב את רמ"י לחתום עם רדימיקס על הסכם חכירה. ביום חמישי האחרון הגישה רדימיקס לרמ"י את החשבון על מחדליה, בתביעת ענק לפיצוי כספי של 164 מיליון שקל, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

את הזכויות בשטח, שגודלו 52 דונם, רכשה רדימיקס בשנות ה־60. מאז היא הביאה לאישורה של תוכנית המייעדת את השטח לתעשייה ושימושים נלווים. בשנות ה־70 היא אף קיבלה היתרי בנייה להקמת מבנים שונים. עד 1996 היו לרדימיקס הסכמים קצרי טווח עם רמ”י לחכירת השטח. ב־1988 החלה במגעים עם רמ”י לקראת חתימה על הסכם חכירה ארוך טווח ל־49 שנה ואופציה ל־49 שנים נוספות, לאחר שההסכם התקף האחרון בין הגופים פג ב־1996. 

מנהל רמ”י ינקי קוינט עם שטח של רדימיקס | צילום: יאיר שגיא Sasson Tiram Photography

לטענת רדימיקס, רמ"י נתנה את הסכמתה בשתיקה להמשך פעילות החברה בשטח. ב־1999 רמ"י הציגה לראשונה את הסתייגותה מחתימה על הסכם חכירה עם החברה בשל חוק חובת המכרזים שנחקק בראשית אותו עשור, ולפי פרשנותה של רמ"י לא איפשר לה להקצות את הקרקע לחברה בפטור ממכרז. על פי התביעה, רמ"י נסוגה מעמדה זו והשתכנעה כי ההתחייבויות רבות השנים גוברות על חוק חובת המכרזים ואיפשר להקצות את השטח בפטור ממכרז. 

המגעים בין הגופים נמשכו כל העת, עד שב־2006 הנהלת רמ"י קבעה כי אין מקום להקצות את השטח בפטור ממכרז. על כך טענה רדימיקס כי "התנהלותה של רמ"י היתה בלתי סבירה וחסרת תום לב מובהק". טענותיה התקבלו בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שפסק ב־2013 כי רמ"י מחויבת לחתום עמה על הסכם חכירה. ב־2020, כאמור, בית משפט העליון דחה את ערעורה של רמ"י.

”טרגדיה של טעויות”

בתביעה מפנה החברה לפסק דין של  העליון, שבו נאמר כי התנהלות רמ"י היא "טרגדיה של טעויות, מעוררת תמיהה ואינה סבירה".

התוכנית המאושרת במקום מאפשרת לרדימיקס להקים מבנים ששטחם הבנוי 7,800 מ"ר. בפועל היא בנתה רק 1,700 מ"ר מבנים, שהם בעיקר סככות ומחסנים. בתביעה מפרטת רדימיקס את הנזקים הכספיים שנגרמו לה: 67.8 מיליון שקל אובדן רווחים מ־2004, אז נאלצה לעצור את פעילותו של מפעל הבטון שבנתה בשנות ה־70 של המאה הקודמת. המפעל הושבת לאחר שרמ"י סירבה לתחום על היתר בנייה שנועד, בין היתר, להתאים את המפעל לדרישות הרשויות, ובהן המשרד להגנת הסביבה; 56.8 מיליון שקל עלות הקמת והשכרת נכסים חלופיים, בין היתר משרדים וחניות ברמת גן למטה החברה; 

כ־3 מיליון שקל על משרדים שהיא נאלצה לשכור בנתניה ובאשדוד לשימוש מחוזות מרכז ודרום של החברה; 15 מיליון שקל לשכירת שטחי אחסון בנמל אשדוד ובסביבה במקום הקמת מחסנים בשטח שבבית נחמיה; 15.5 מיליון על כך שב־2008 היא נאלצה להעתיק לעמק חפר את מעבדת החברה ואתר ייצור מוספים לבטון; 4 מיליון שקל ליועצים חיצוניים שנשכרו לצורך קיום דרישות שונות של רמ"י שלא היו מתבקשות לו היה נחתם הסכם חכירה במועד; 400 אלף שקל הפרשים עבור דמי שימוש עודפים שהיא שילמה על הקרקע; פיצוי של מיליון שקל עבור נזקים שנגרמו לטענתה מכך שרמ”י ניהלה עמה משא ומתן שלא בתום לב.

טיימינג רגיש

התביעה מוגשת בתקופה רגישה במיוחד לחברה, שבה ועדה בין־משרדית שהוקמה בינואר האחרון, ובראשה מנכ"ל משרד השיכון יאיר פינס, בוחנת את שוק המחצבות ואת הצעדים להגברת התחרותיות בו. אמנם האתר בבית נחמיה אינו מחצבה, אך קשור לעניין בעקיפין כי רדימיקס היא אחת משלוש חברות, יחד עם שפיר והנסון, שסומנו בוועדה כבעלות כוח ריכוזי המקנה להן יתרון תחרותי על פני המתחרות. 

הטענות הן כי הכוח של החברות האלה טמון בכך שבבעלותן מחצבות ומפעלי בטון שקונים חומר גלם מהמחצבות וממפעלים לייצור מוצרי בטון. שלוש החברות האלה מנהלות בשנים האחרונות עשרות הליכים משפטיים נגד רמ”י בניסיון להשאיר בידיהן את הזיכיונות להפעלת המחצבות.

כיום פועלות בישראל 36 מחצבות בסך הכל. 15 מהן מופעלות על ידי שלוש החברות הללו - רדימיקס, שמפעילה באמצעות החברה־הבת אבן וסיד שמונה מחצבות; שפיר, שמפעילה ארבע מחצבות; והנסון, שמפעילה שלוש מחצבות. לכל אחת מהן יש גם עשרות מפעלי בטון, וביחד הן מחזיקות 55% מהמפעלים בארץ.

מרשות מקרקעי ישראל נמסר בתגובה: "נגיב בית המשפט".