ההונאות בסטארט־אפים מבהירות שמסוכן להתלהב ממשקיעי־העל

דרמה במגזר הטכנולוגי ההודי: הסטארט־אפ Byju’s, בעל השווי הגבוה ביותר בהודו - נאמד בשנה שעברה ב־22 מיליארד דולר - העביר 533 מיליון דולר לקרן גידור עלומה שכתובתה רשומה על מסעדת פנקייקים בפלורידה. “המקרה כולל העברה והסתרה של למעלה מחצי מיליארד דולר על ידי לווה שיש לו פחות ממיליון דולר של נכסים שנותרו כדי לספק יותר ממיליארד דולר בחוב”, טענו עורכי דין של נושי Byju’s Alpha, חברה־בת של Byju’s שהלוו לחברה 1.2 מיליארד דולר בנובמבר 2021.

עוד טענו, במסמכים שהוגשו לבית המשפט, כי הקרן המדוברת, Camshaft Capital, קמה ב־2020 ומנוהלת על ידי בחור צעיר בשם וויליאם מורטון, שיצא לאחרונה ל”מסע הוצאות אקסטרווגנטי”, ובין היתר רכש מכוניות פרארי, למבורגיני ורולס רויס. נושי Byju’s מחפשים להשיב לעצמם את המזומנים שהלוו לחברה אחרי שלטענתם החברה לא שילמה תשלומי ריבית של 40 מיליון דולר.

Byju’s, שקמה ב־2011, גייסה עד היום מעל ל־6 מיליארד דולר. ב־2015 השיקה את אפליקציית הלמידה מרחוק שלה וב־2018 הפכה חד־קרן. ב־2021 היא רכשה חברות בעלות מצטברת של 2 מיליארד דולר, גייסה כמה מהשמות המקומיים המפורסמים ביותר לפרסם את המותג שלה ואף היתה נותנת חסות רשמית של מונדיאל 2022. באפריל פשטו הרשויות על משרדה בבנגלור בחשד להפרות חוקי מטבע חוץ. במאי הגישו מלווים תביעה לבית משפט בארה”ב בטענה שהיא לא עומדת בתשלומים ושהיא מפרה את תנאי הסכם ההלוואה.

את השנה היא סיכמה בהפסד של 327 מיליון דולר — פי 17 משנה קודם לכן. משרד רו”ח שעמו עבדה החברה - Deloitte Haskins and Sells Llp — הודיע ביוני על סיום הטיפול בחברה על רקע העיכוב בהגשת הדו”חות ואחר כך נחשף כי שלושה חברי דירקטוריון התפטרו. הערכת השווי האחרונה של החברה על ידי המשקיע הגדול ביותר שלה העניק לה את השווי המצומק של 5.1 מיליארד דולר.

1. פתאום מנהלים נותנים את הדין

הסיפור הוא עוד אחד בשנה רוויית גילויים מטרידים על כמה מהסטארט־אפים היקרים או המדוברים. בין היתר נעצרה צ’רלי ג’אביס, מייסדת סטארט־אפ הסיוע הפיננסי פרנק, שהואשמה בזיוף נתוני לקוחות. סם בנקמן־פריד מצוי במעצר על הונאת משקיעים ומעילה בכספי לקוחות באמצעות אימפריית הקריפטו שלו; מנהל בכיר בצלזיוס, רוני כהן פבון, הודה בימים האחרונים באשמה בעבירות הונאה ומניפולציית מחירים, בזמן שהבוס שלו אלכס משינסקי מנהל את ההליכים נגדו בבית המשפט; קרלוס ווטסון, מייסד אוזי מדיה, נעצר על הונאה; רישי שאה, מייסד שותף של סטארט־אפ תוכנת הפרסום Outcome Health, נמצא אשם בהונאת לקוחות ומשקיעים; בחברת הביטוח וסטו המשקיעים מאשימים את המייסדים בהונאה, בזמן שעילית רז, מייסדת ג’ונקו, עזבה את הסטארט־אפ שהקימה אחרי שלכאורה נמצא שהציגה הכנסות פיקטיביות; באקורד סיום קולני במיוחד שופט פסק על אליזבת הולמס, מייסדת חברת בדיקות הדם טרנוס (שלא יכולה היתה לבדוק דם), 11 שנות מאסר על הונאת משקיעים.

זו רשימה מקוצרת בהחלט של מייסדים ומנהלים שניצבים בפני השלכות ממשיות להתנהגותם המקצועית. מדובר על שינוי מגמה של ממש. בעשור האחרון שורה של חברות עלו בלהבות גדולות, לא פחות, אך מייסדיהן לא נתנו את הדין על אובדן הערך העצום, אפילו שהיו מי שראו בהתנהגותם ליקויים חמורים, לעתים הפרות שיטתיות ומכוונות של חוקים, תקנות וכללים. אולי שתי הדוגמאות הבולטות לכך היו אדם נוימן שפרש מ־WeWork הקורסת עם חבילת פיצויים עצומה והיום עומד בראש חברה חדשה שבגיוס המימון הראשון שלה כבר תומחרה כחד־קרן, וטרוויס קלניאק מאובר שמיד הקים סטארט־אפ חדש, גם הוא תומחר במהירות כחד־קרן.

מארק אנדריסן, המשקיע הגדול בסטארט־אפ החדש של אדם נוימן. הושק כחד־קרן | צילום: Bloomberg/ David Paul Morris

שתי החברות ומייסדיהן הבטיחו יותר ממה שאי פעם יכלו לספק וזה היה בסדר, משום שבמגזר הטכנולוגיה הבטחות גדולות הפכו חלק אינהרנטי מדרכי הפעולה הבסיסיות. רעיונות כמו “שיבוש” מורמים על נס, ומשמשים הצדקה להתנהגות שחותרת תחת רגולציה וממשל תקין. אך נראה שמה שהיה עד כה מתחיל להשתנות, ולליקויים כאלה כעת מצמידים מחיר — השלכות אישיות. מה שאולי מגלם את השינוי הכללי ביחס לנטייה להגזים והאחריות האישית שמטילים על הגוזמאים ניכר באזהרה שניתנה בפברואר על ידי הרשות הסחר הפדרלית האמריקאית (FTC).

ההודעה יוצאת הדופן ששחררו וכותרתה (בתרגום מעט חופשי) “שמור על טענות הבינה המלאכותית שלך בגבולות האמת” מזכירות למייסדים, מפתחים ואחרים שברשות יבחנו את מה שהם מבטיחים. “האם אתה מגזים במה שמוצר הבינה המלאכותית שלך יכול לעשות?”, הם כתבו, “או אפילו לטעון שהוא יכול לעשות משהו מעבר ליכולת הנוכחית של כל AI או טכנולוגיה אוטומטית?... האם המוצר בכלל משתמש בבינה מלאכותית?”. לצד השאלות הכלליות מזכירים ברשות כי הרשות תפעל אם תמצא שפוזרו הבטחות ותיאורים שנופלים תחת קטגוריית “מדע בדיוני”.

2. סיכון מחושב או ניפוח שווי?

אלו שינויים מבורכים, אך הם מתייחסים רק לחצי מהמשוואה שאיפשרה את עלייתם לגדולה של מייסדים בעייתיים. הצד השני הוא הצד המאפשר. לענייננו — משקיעי ההון־סיכון. לאורך השנים הם הציגו עצמם כמי שלוקחים סיכונים גדולים במאמציהם האגרסיביים אחר למציאת ערך. הרעיונות שהם מגבים מבטיחים לשנות (לנו) את העולם ובתשואה עזה (להם). המדיה לאורך השנים טיפחה את הרעיון שמדובר בחבורה של אנשים מוכשרים במיוחד שיודעים לזהות מה שאחרים לא יודעים. במגזין “פורבס”, למשל, המציאו את “רשימת המידאס” של משקיעי הון סיכון, משל היה להם מגע של זהב.

מחקרים, לעומת זאת, מציעים התבוננות אחרת. מחקר אחד מצא, למשל, שמשקיעי הון־סיכון למעשה נוהגים לרדוף אחרי טרנדים בתיאום (זאת אומרת לא מאתרים השקעות ייחודיות); וכי הם נוטים להשקיע בפרופילים ספציפיים של מייסדים (גברים עם קשרים ספציפיים לאוניברסיטאות ספציפיות); וגם נוהגים לנפח שוויים, לא משנה כמה המודל העסקי מאחורי העסק בעייתי. ניתוח אחד מ־2021, למשל, מצא ש־90% מהסטארט־אפים בארצות הברית שהוערכו במעל למיליארד דולר לא יהיו רווחיים. כך אולי ראוי להודות סוף סוף באמת: משקיעי הון־סיכון אינם קבוצה חכמה באופן יוצא דופן אלא אחת שיש לה יותר הון, יותר קשרים ולא פחות חשוב - כמעט שום בושה.

על הצד העסקי זה עובד לא רע. אומנם סטארט־אפים מתפוצצים, תעשיות שלמות - כמו קריפטו - נחשפות במערומיהן וחברות ציבוריות מתרסקות, אבל משקיעי הון־סיכון והקרנות השונות עדיין מצליחים באופן מרהיב. איך? הם נכנסים מוקדם, קונים חלקים גדולים בשברירי ערך, מנפחים שוויים ואז זורקים את הנכסים על הציבור ומוכרים ברווח. בדרך הם גובים דמי עמלה. אם למדנו משהו על הגילויים האחרונים על שורת הסטארט־אפים הכוכבים שהתפוצצו זה שלא רק מעמד המייסד הגאון צריך להתנפץ, אלא גם זה של משקיע ההון־סיכון.