לשקר יש כנפיים: במלחמה הזאת הקרב הוא גם על האמת

האזהרה בקבוצת הווטסאפ של הבניין היתה מפחידה. "לדיירים יש כל מיני הודעות שנגנבו רכבים של משטרה אנא לא לפתוח דלתות", כתב ועד הבית. אחד השכנים, מתנדב במשטרה, מיהר להרגיע: "זו הודעת פייק! חזרתי עכשיו מעשר שעות משמרת זה לא נכון". כנראה שזה לא היה מספיק משכנע. "אהה כן? כי זה רץ מהבוקר", הגיב אחד השכנים. וועד הבית הוסיף: "בואו נהיה זהירים ונתייחס לכל דבר שאומרים".

חילופי דברים אלו מסכמים באופן תמציתי את הכוחות שעומדים מאחורי התפוצה האדירה שלה זוכה הפייק ניוז, במיוחד בעיתות משבר כמו כעת: אם זה מאוד נפוץ זה כנראה נכון, וגם אם לא — כדאי להפיץ כי אולי בכל זאת זה נכון.

אך המציאות הפוכה: תפוצה נרחבת אינה ערובה לאמת, אלא רק לדרגות הסנסציה והאמוציות שהיא מעוררת, והפצה של מידע לא מבוקר היא לא נקיטת זהירות כי אם סכנה, שכן היא יכולה ליצור עומס של ידיעות שמונע בסופו של דבר הפצה וקליטה של מידע אמת.

פייק ניוז, השתלחויות שטנה ותיאוריות קונספירציה הזויות הפכו בעשור האחרון לחלק אינגרטלי מחיינו, והם מתעצמים במיוחד ברגעי משבר. המלחמה הנוכחית הביאה עמה, כמובן, את הפייק ניוז והקונספירציות שלה, אלא שהפעם בצל האסון האדיר בעוטף עזה אלו משולחי רסן ומסוכנים מתמיד, כאשר בימים האחרונים מופצת תיאוריית קשר שמאשימה לא פחות מאת חיילי צה"ל עצמם בבגידה. אם חשבתם שהישועה תבוא מ־X (טוויטר), זרוע מרכזית בהפצת הקונספירציה, אל תעצרו את נשימתכם, כי הבעלים עצמו, אלון מאסק, נותן יד להרחבת התפוצה של פייק ניוז והסתה נגד ישראל, על ידי שיתוף צייצנים שמתמחים בדיוק בכך.

כר מראשית האסון, הרשתות החברתיות — במיוחד פייסבוק, וואטסאפ ו־X — הפכו לאמצעי עיקרי להעברת מידע שוטף, רחב ופרטני, על המתרחש בשטח ולהפעלת מערכי תמיכה וסיוע מאולתרים.

בשעה שראש הממשלה והשרים ובעלי התפקידים הבכירים במערכות שותקים, או מפרסמים הודעות גנריות מוקלטות, ובעת שכלי התקשורת מסוגלים לספק רק מידע חלקי, היו אלו משתמשים במדיה חברתית שעדכנו, ישירות או דרך מכרים, על המתרחש ביישובי עוטף עזה, העלו בקשות לסיוע באיתור נעדרים וקידמו יוזמות לחילוץ וסיוע. בשעות הראשונות של המלחמה, רק באמצעות הפלטפורמות הללו ניתן היה לקבל תמונה מלאה של המתרחש.

אבל לצד המידע האמיתי שזרם מהשטח הוצפו הרשתות, במיוחד ווטסאפ, בשטף של פייק ניוז, חלקו מסוכן. מקורות המידע השקרי לא ידועים, וחלקם גם לא יתגלו. אך אפשר לשער את המניעים ליצירתו. גורמים שוודאי קשורים לכך הם כאלה שפועלים בשירות או בשליחות אירן ורוסיה — מזהמות ידועות של השיח המקוון בישראל, שמפיצות פייק ניוז מתוך אסטרטגיה להעצים את הפירוד והפיצול בחברה הישראלית.

לצידם, ניתן להניח, פועלים גם משתמשים פרטיים שפועלים מתוך מניעים אידיאולוגיים אנטי־ישראליים או סתם מתוך רצון ילדותי לזרוע בלבול ופאניקה. לעתים, פייק ניוז מתחיל כבדיחה שלא הובנה ככזו על ידי משתמשים, שממהרים להפיץ אותה הלאה כאילו היתה אמת.

זה לא מתחיל בבוט

אשר למפיצים, להערכת רויטל סלומון, מייסדת ומנכ"לית The Shark Lady וחוקרת עצמאית של שיח הפייק ניוז וההסתה במדיה החברתית, אלו מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים. "ראשית, יש לך את הטיפוס שרוצה תשומת לב ולהרגיש שהוא מרכז העולם", היא אומרת. מפיצים אלו מחפשים את הסנסציה שתביא להם את הלייקים והשיתופים, מכורים למכת הדופמין שהמוח שלהם משחרר כשמספר הלייקים מגיע למסה קריטית.

הסוג השני, לדברי סלומון, הוא אלו "שמעבירים בלי לסנן, בלי לחשוב". כמו אותו ועד בית, שחושב שהדבר הזהיר הוא להתייחס לכל דבר. ולבסוף, יש משתמשים בעלי אוריינות דיגיטלית נמוכה, שלא מצליחים להבדיל בין פייק ניוז למידע אמין, ובטוחים שהם מעבירים מידע חשוב שמעגל המכרים שלהם צריך.

הזיהוי של פייק ניוז הוא לא מורכב. ראשית, צריך להתחיל עם מנה בריאה של ספקנות ולהחיל אותה על כל ידיעה שנקרית בדרכנו. ככלל, אלא אם מדובר במידע שבסופו קישור למקור חדשות אמין (רוב תקשורת המיינסטרים בישראל, בניכוי ערוץ 14, וגופי חדשות גדולים מחו"ל); או במידע ממקור ראשון ממשתמש ("קרה לי", בניגוד ל"שמעתי מחבר של בן דוד") שאותו אנו מכירים היטב.

מעבר לכך, יש עוד מספר סימנים שיכולים לסייע בזיהוי פייק ניוז: הודעת ווטסאפ שבראשה הכיתוב "Forwarded many times" מצורפת אוטומטית על ידי האפליקציה להודעות שהועברו למספר רב של משתמשים, והיא אינדיקציה למידע שעלול להיות שקרי. כך גם ידיעות שנפתחות באמירות מלהיטות בסגנון "לא תשמעו על זה בתקשורת", או לחילופין "הרגע הודיעו על כך בטלוויזיה" (בלי לצרף סרטון או קישור לדיווח האמור).

מידע סנסציוני ואמוציונלי גם הוא מהווה מסורתית אינדיקציה לפייק ניוז, ואולם באסון הנוכחי, שרצוף כולו בסיפורים אמוציונליים וסנסציוניים, זה לא אינדיקטור אמין.

לצד הפייק ניוז, הצגת מידע שקרי כאמת, האירועים האחרונים גם מביאים עמם תיאוריות קשר בזויות או מסוכנות. המחרידה מכולן היא זו שתפסה תאוצה במהלך יום ראשון, שלפיה האסון הוא תוצאה של עבודת בוגדים בשירות כוחות הביטחון. אף שנוח להאמין שאמירות מסיתות ומסוכנות כמו אלו מקורן בחשבונות שמופעלים על ידי מקורות זרים, סלומון מעריכה שבית היוצר שלהן הוא דווקא מקומי. "כן, יש בוטים אירניים, אבל לב־ליבה של מכונת הרעל הוא ישראלי", היא כתבה ב־X. "זה לא מתחיל בבוטים. זה מתחיל באנשי תקשורת פופולריים, אחר כך דרג ב', אחר כך התועמלנים הצעירים, ואחר כך פייקים ממומנים, ששתולים פה שנים. ואז יש את הפייקים וחצאי הפייקים וגם פרופילים קטנים ורנדומליים עם 30 עוקבים".

במקרה זה, נראה שהנרטיב השקרי בקע מתחתית הערימה, מחשבונות אנונימיים וקטנים יחסית, ואז פיעפע למעלה למשתמשים ביביסטיים עם תפוצה משמעותית יותר. "חלקם מקבלים כסף, חלקם לא. חלקם רוצים עמדת כוח", אומרת סלומון. "חלקם רוצים ג'וב בליכוד או לרוץ לפוליטיקה. חלקם סתם רוצים ולידציה ולייקים. חלקם סתם נהנים לקלל. אלה לא רוסים או איראנים. אלה אזרחים ישראלים, מוכוונים מלמעלה וביוזמה אישית, שסוגדים לנתניהו ויעשו הכל בשביל להפיץ את ההסתה שלו, כולל לחטוף דיבה. אלה האנשים שאתמול הפיצו את שקר הבגידה מבפנים. הם יפיצו כל שקר שיגידו להם להפיץ. הם עושים את זה במודע, בהכרה מלאה וביודעין".

בהמשך, אספו והפיצו את הנרטיב אנשי תקשורת וסלבס מהדרג השני, דוגמת פרשן ערוץ הספורט וכדורגלן העבר מאיר בוזגלו שטען ל"בגידה של מישהו מבפנים", או מגישה ברדיו גלי־ישראל, שכתבה על "מרגלים מבפנים" לפני שמחקה את הפוסט. לאחר מכן הגיע הנרטיב, בצורה יותר מעודנת ומרומזת, גם לבמה המרכזית באדיבות התועמלן יעקב ברדוגו שדיבר בערוץ 14, ערוץ התעמולה תומך נתניהו, על "האייזנקוטים והגנצים" שלא חושבים על ישראל אלא "על איך לקבע את הנרטיב שלהם" שלפיו נתניהו הוא האשם במחדל.

השאלה איך מתמודדים עם תיאוריית קשר העסיקה לא מעט כותבים. היו מי שהציעו לפעול נגד המפיצים שלה במישור הפלילי, והזכירו את סעיף 103 בחוק העונשין (תעמולה תבוסנית), שקובע: "מי שהפיץ בשעת לחימה, ובכוונה לגרום בהלה בציבור, ידיעות שיש בהן כדי לערער את רוח חיילי ישראל ותושביה בעמידתם בפני האויב, דינו — מאסר חמש שנים; התכוון לפגוע בביטחון המדינה, דינו — מאסר עשר שנים".

עם זאת, גורמים משפטיים שמכירים את היחס בפרקליטות המדינה לסעיף זה אומרים שהוא נחשב לעבירה ארכאית, ושהדרך המועדפת להתמודד עם פרסומים מסוג זה היא באמצעות לחץ ציבורי. ולחץ כזה אכן היה.

ארגון פייק ריפורטר, עיתונאי הפרילנס שאול גרינפלד, גוף התקשורת שומרים ואחרים ריכזו את שמות המשתמשים שקידמו תיאוריית קשר זו במהלך שיימינג ראוי ומוצדק. במקרה אחד של בוזגלו גם התעוררה קריאה נרחבת לפיטוריו המיידיים מערוץ הספורט.

"צריך לחשוף אותם כל הזמן, להציף ולהדגים איך המכונה עובדת", אומרת סלומון. "הפתרון הוא אך ורק חינוך ואוריינות דיגיטלית. ללמד אנשים להבחין בתעמולה שקרית, להראות את הטקטיקות, ללמד לזהות בולשיט ופייק. אנחנו במלחמה, ובין השאר, אנחנו נלחמים על התודעה והאמת. ועל כל אחד מהאנשים האלה יש לכוון זרקור עד שהם יפסיקו".

אפשר להניח שלא נאמרה המילה האחרונה בהקשר זה. לצד זאת, בולטים בהעדרם גינויים תקיפים מצד ראש הממשלה וראשי מערכת הביטחון, שיוצאים נגד האשמת לוחמי ומפקדי צה"ל והשירותים החשאיים בבגידה. שתיקה שכזו, רק מסייעת לתדלוק הקונספירציה, שמופצת ברובה על ידי תומכיו של ראש הממשלה.

מאסק מלבה את האש

לכל אסופת האירועים הבעייתית הזאת נוסף גם אחד, אלון מאסק, שבתור הבעלים של X (טוויטר) יכול לנקוט מאמצים משמעותיים על מנת לנקות את הפייק ניוז וההסתה מהפלטפורמה שלו, אך נראה שהוא בוחר לעשות דווקא ההפך. ביום ראשון המליץ מאסק ל־150 מיליון עוקביו ב־X: לעקוב אחר המלחמה בזמן אמת באמצעות שני חשבונות "כלכליסט" צנזר את שמות החשבונות, מכיוון שמדובר בגופים שנוהגים להפיץ מידע שקר ופרסומים אנטישמיים. החשבון הראשון כתב לפני כשנה ש"הרוב המכריע של אנשים במדיה ובבנקים הם ציונים", וביוני כתב לבר־פלוגתא "לך לסגוד ליהודי". אמרסון ברוקינג, חוקר במכון המחקר העצמאי Atlantic Council הגדיר את החשבון השני כ"חשבון רעיל לחלוטין, שמפרסם בקביעות מידע שגוי ולא מאומת".

מאסק אמנם מחק את הפוסט לאחר כשלוש שעות, אך רק אחרי שזה נצפה כבר על ידי 11 מיליון משתמשים והזרים להם תעבורה משמעותית.

ובינתיים, בישראל, חוסר התפקוד של משרד ההסברה בראשות גלית דיסטל־אטבריאן השאיר את הזירה המקוונת ללא פעילות הסברה מתואמת או משמעותית מטעם מדינת ישראל. כתוצאה, מנהיגי המחאה נגד ההפיכה המשטרית, אלו שתוארו על ידי בכירי הממשלה זה חודשים כאנרכיסטים, נאלצים לקחת את ההובלה גם בגזרה זו, כמו שעשו בגזרות רבות אחרות. אחת מהן היא פרופ' שקמה ברסלר ממנהיגות המחאה נגד ההפיכה המשטרית שמרכזת הקמת חמ"ל תעמולה שיורכב מאנשי קריאטיב, עורכי וידיאו, מעצבים גרפיים, צלמים מומחי מדיה חברתית ומתרגמים, שיפעל על מנת לעצב ולהפיץ את הנרטיב הישראלי בארץ ובחו"ל.