הקברניט
בול פגיעה כבר 40 שנה: צלפי הנ"ט של חיזבאללה
חוליות הטילים של האויב מצליחות לאתגר את צה"ל עוד ממלחמת לבנון הראשונה, ולפגוע בכוחות וביישובים גם בתנאים קשים. איך הפכו המחבלים לאמנים בירי טילי סאגר וקורנט, וכיצד נוכל לשבש להם את המתקפות?
שלום, כאן הקברניט; מפרוץ המלחמה שורקים מנועי הרקטה של הטילים נגד טנקים, קללת גבול הצפון - ופוגעים בבתים ביישובי הגבול ומוצבי צה"ל בגזרה. ולא רק: מחבלי חיזבאללה הצליחו לשתול טילים במערכות בסיס ח"א בהר מירון, והגיעו לעוד מחנות ומתקנים. איך מצליח האויב להתקרב, למצוא מטרות ולפגוע כך שוב ושוב בשטח ישראל?
לטורי "הקברניט" הקודמים:
הסיפור של חיזבאללה וטילי הנ"ט הוא רומן רב-שנים, שקבע במידה רבה את דמותו של ארגון הטרור ומבנה המחשבה שלו; והוא מתחיל אי שם בראשית שנות השמונים, במשלחת איראנית מיוחדת שנחתה בלבנון השסועה.
המדינה - אחת היפות ביותר במזה"ת - נשברה לרסיסים תחת מלחמת אזרחים קשה, ומלחמה נגד ישראל. באותם הימים פעלו המיליציות השיעיות בלבנון תחת ארגון אמל, שנהנה מתמיכה ומימון איראני - ואז החל להתמקד באינטרס הערבי המקומי ולא בזה של פטרוניו.
אז הפרסים החליטו שהם צריכים גורם יותר דתי, יותר כפוף ויותר ממושמע, ולכן באו אנשי משמרות המהפכה לצוד כשרונות ולגייס פעילים לארגון חדש, עם גישה רעננה ואנרגטית שתמשוך צעירים, והבטחה לשכר מכובד שתביא לוחמים מנוסים.
כך נולד חיזבאללה; הרעיון היה לייסד סניף שיעי נאמן שיוכל גם להשפיע על הפוליטיקה הלבנונית ולסייע לאינטרס הפרסי - ובשביל זה, צריך לא רק להיראות חזק אלא גם להיות - ולהתנגש ראש בראש בצה"ל, שישב ברצועת הביטחון שבדרום המדינה.
לשם כך, קיבלו פעילי הארגון את ההכשרות והציוד הטובים ביותר שאיראן היתה יכולה לספק, אתגר רציני בהתחשב בכך שבאותן השנים נלחמה בעיראק ונשחקה קשות. טילים נגד טנקים היו, להבנת האיראנים, המענה הכי טוב לפערי העוצמה שבין המחבלים שבשיחים והחיילים שבמוצבים; כל חיזבלון שניסה להתקרב לטווח רובה, מיד קיבל במתנה צרור ממקלע רימונים.
כך הכירו המחבלים את הסאגר האגדי - טיל מונחה תיל שהפך לאימת לבנון. מה זה מונחה תיל? נשק חוטי: יש כבל ארוך שמחבר אותו אל המשגר, וכך המפעיל שולט בו דרך סטיק קטן.
מאוד קשה לכוון ולפגוע עם דבר כזה, שכן על המפעיל לראות דרך טלסקופ גם את הטיל (באחוריו יש פנס אדום) וגם את המטרה, ולתמרן את הראשון אל השנייה.
אבל המחבלים קיבלו אספקה קבועה וגדולה שלהם: הסאגרים היו נפוצים מאוד בעולם מאמצע שנות השישים, ובמלחמה עם עיראק נפלו בידי האיראנים הרבה טילי שלל שכאלה. ומה עשו החיזבלונים? התאמנו, התאמנו והתאמנו.
עד מהרה צברו מיומנות שקשה לתאר; מחבלים הצליחו לקלוע סאגרים אל תוך חרכי עמדות תצפית צה"ליות ממרחק של שני קילומטרים, גם במזג אוויר קשה. צלפי הסאגר, קראו להם בלבנון - אנשים שיודעים לקחת את הטיל הכי ידני ומעצבן לשימוש, ולפגוע איתו כאילו מדובר ברובה אולימפי.
בין השאר, הצטיינו בירי בראות גרועה; חיילים במוצבים ישבו בעמדות, עישנו סיגריה ושתו תה פלחי תפוח, בעודם מצפים ללילה שקט בשל עננות נמוכה ומגבלות ברורות - איך יפגע האויב במה שאינו יכול לראות?
פעמים רבות הפתיעו הצלפים: הם מיפו במדויק את הנקודות המתאימות להצבת הסאגרים, בחרו היטב את הזווית, ומדדו את הרוחות. כך, ברגע שנפתחו השמיים אפילו לרגע קט - שיגרו סאגר וידעו בדיוק אילו תיקונים לעשות במסלולו ומתי, ולהגיע למטרה נגד הסיכויים.
עם השנים הוחלף הסאגר בטילים הרבה יותר מתקדמים, שהשפיעו דרמטית על יכולות חוליות הנ"ט של חיזבאללה. המסוכן מכולם הוא טיל הקורנט המפורסם - נשק הנ"ט הכי מסוכן בזירה.
סיפרתי לכם עליו: יש לו ראש נפץ גדול מאוד, שבנוי בצורת מטען כפול: הראשון מפעיל מיגון ריאקטיבי או פורץ מיגון במטרה, והשני מבקע אותה.
חיזבאללה מפעיל קורנטים מכמה דגמים: יש את הסטנדרטי, בעל טווח של חמישה וחצי עד שמונה ק"מ; יש דגם איראני שבא במשגר כפול ומאפשר לירות זוג טילים במהירות אל אותה מטרה; ודגם EM F3 עם מטען חלש ב-30% אבל טווח מוגדל של 10 ק"מ.
לא חסרים יתרונות לקורנט: הוא מאוד מדויק והנחיית הלייזר שלו עוזרת גם למפעיל לא מיומן לכוון ולפגוע בעזרתו, יש לו מערכות תצפית יום ולילה שעוזרות לכוון גם מטווח ארוך ותחת הפרעות מזג אוויר, ועוצמת פגיעתו פשוט אדירה.
החסרונות שלו הם הגודל והמשקל: זה לא טיל שנוח להסתובב איתו, בטח כשמנסים לזחול בשיחי הסבך הלבנוני. יש לו משגר כבד ומסורבל, זבילים (צינורות בהם נמצא הטיל) כבדים, וחוליה שמסתובבת עם קורנטים לא תוכל להתקדם או לברוח במהירות. כמו כן, אפשר לגלות את לייזר ההנחיה שלו ולדעת שאחד בדרך אליך.
הטיל הבא בקטלוג חיזבאללה נקרא קונקורס, והוא ישן יותר ומונחה בתיל כמו הסאגר, אם כי ההפעלה שלו הרבה יותר קלה ונוחה. ביכולתו לפגוע במטרות מטווח של ארבעה ק"מ, ולעבוד עם מערכות ראיית לילה מוגבלות.
חיזבאללה אוהב את הטיל הזה, שהוא יותר קל ונוח לנשיאה מהקורנט. יתרון נוסף הוא הזמינות שלו: איראן מייצרת את הטיל הזה אצלה ברישיון מאז שנת 2000 (הדגם המקומי נקרא טוסאן) ומספקת כאלה לחיזבאללה במכולות שלמות.
שני חסרונות הקונקורס הם ראש הנפץ שלו, שחלש משמעותית משל הקורנט - והדיוק שלו; אפשר לקלוע איתו בדייקנות רבה, אבל זה קשה, לעומת הקורנט שבעזרתו גם חיזבלון מתחיל מסוגל לקלוע ממרחקים.
הטיל הבא ברשימה הוא הפאגוט, אחיו הקטן של הקונקורס. הוא נורה מאותו המשגר ומופעל באותה הצורה, אך הטווח שלו רק שני ק"מ וחצי.
הטיל מתאים למתארי הגנה, בהם המטרה מתקרבת אל הכוח המשגר, וכנראה שיופעל יותר מול מהלך קרקעי בלבנון. גם לו ראש נפץ קטן יחסית ודיוק מוגבל, שתלוי בעיקר במפעיל עצמו.
הטיל הבא ברשימה נקרא מאטיס, והוא בעצם מיני-קורנט: יש לו מערכות תצפית וראיית לילה מוצלחות, יש לו ראש נפץ קטלני שמבקע טנקים וביצורים - והוא יותר קל ונוח לנשיאה.
החולשה שלו היא טווח קצר של פחות משני ק"מ (ק"מ וחצי, לדגם הבסיסי), והנחיית תיל. בסופו של דבר, קורנט יש רק אחד.
את הרשימה שלנו סוגר הטיל עמו התחלנו: הסאגר הקלאסי - בגרסה איראנית שנקראת ראעד, ומצוידת בראש נפץ כפול ושיפורי הנחייה.
הטווח עדיין קצר, הערכה עדיין מסורבלת, וצלפי הסאגר הם לא מה שהיו פעם; רבים מהאלופים שידעו לתקוע אחד כזה בחרך תצפית כשבקושי רואים אותו כבר יצאו לפנסיה או נהרגו.
לחיזבאללה יש גם טילי טאו, מילאן ואחרים, שאינם מופעלים בקו הראשון מסיבות שונות - בראשן העובדה שהציוד הנוכחי יעיל, זמין ונוח יותר. אז הכרנו את הטילים של האויב; איך זה שדווקא מחבלי חיזבאללה כל כך מצטיינים בירי שלהם? יש לכך שלוש סיבות טובות.
הראשונה היא היקף האימונים של ארגון הטרור, שכולל הרבה מאוד ירי חי לצד שעות סימולטורים. על האימונים מנצחים מדריכים איראניים: הפרסים באמת השקיעו כשיצרו את חיזבאללה, והם משקיעים בו עד היום.
האיראנים, חשוב לזכור, בנו במקור את צבאם לפי שיטות אמריקאיות וזה כולל תרבות תחקיר ותפיסת הדרכה מאוד נוקשה ותבניתית. העניין נשאר ב-DNA של כוחות איראן גם לאחר המהפכה, וכאשר לימדו האיראנים את חיזבאללה להשתמש בטילים ולהפעיל חוליות - לימדו אותו גם איך ללמוד.
כך מצליח הארגון להסיק מסקנות מעימות לעימות, להשתפר בפריסת החוליות, תזמון הירי, בחירת המטרות ויצירת מצבי שיגור אופטימליים מול כל סוג מטרה ושטח.
הסיבה השנייה היא שלחיזבאללה יש 40 שנות ניסיון רטוב בירי טילים על עמדות, מוצבי ותשתיות צה"ל: הקרבה של המחבלים למטרות שלהם, שהשתמרה מאז הימים בהם ישבנו בלבנון עצמה, סיפקה הרבה מאוד הזדמנויות לפעולה וצבירת ניסיון. כמו כן, כל רעיון לשיטה או טכניקה היה יכול חיזבאללה לבחון ולשפר לאורך זמן.
הסיבה השלישית היא השטח הלבנוני עצמו: שלל ואדיות וערוצים מסייעים בהתגנבות חשאית, צמחיה סבוכה שמקשטת את כל קו הגבול עוזרת בהסתתרות ותצפית, עננים וערפילים שנוטים להתיישב על הפסגות ולהקל על מי שרוצה לנוע בעמקים תחתיהם ועוד.
נוצרו כך לא רק יותר הזדמנויות למתקפות פתע על צה"ל; השטח מאוד הקל על מילוט וכך יכולות החוליות לחזור ממשימה בחיים ולהסיק מסקנות, להעביר אותן הלאה ולהפוך את חיזבאללה כולו ליותר חכם.
בימינו זה אפילו יותר קל: תנופת הבנייה בדרום לבנון איפשרה לכפרים לפרוץ אל תוך השטח הסבוך, וישנם מבנים רבים שחולשים על שטח ישראל.
זה מאוד עוזר לחיזבאללה בלאסוף מודיעין, להתמקם כשנוח ולשתול קורנט מתי והיכן שרוצים. אפילו לא צריך ללכלך את הנעליים בבוץ הלבנוני המפורסם.
מה אפשר לעשות נגד הטילים האלה? כיפת ברזל היא לא פקטור; קורנטים טסים שניות בודדות מהמשגר למטרה, והמסלול שלהם שטוח מדי - מכ"מ גזרתי שלא רואה את רגע השיגור לא יוכל בכלל לעקוב אחר הטיל, והחזרי אותות מהקרקע יפגעו בדיוק המעקב.
ישנן מערכות הגנה אקטיבית, שמזהות את תנועת הטיל ויורות לעברו בתזמון מתאים. בארץ קיימות מעיל רוח של רפאל וחץ דורבן של אלביט ותעש, והן המתקדמות ביותר בעולם.
אבל מה? הן מגיעות עם מערך סנסורים רגיש ואנחנו הרי לא נתחיל לשים מעיל רוח על כל בית במנרה.
הפיתרון הנוכחי הוא מיגון: חומות, סוללות ותלוליות. ומה קורה כשצריך לראות את השטח בו מסתובב האויב? במוצבי צה"ל משתמשים ברשתות טילים. הן עשויות ברזל עבה, וטיל נ"ט שייפגע בהן יתפוצץ. גם אם מדובר בקורנט עם ראש נפץ כפול, לא ישפיע על המוצב שכן הרשת עומדת מספיק רחוק מהעמדה.
מה עושים המחבלים? יורים טיל אחד שיפער חור ברשת, ודרכו מעבירים את הטיל הבא; כבר אמרנו שאלו צלפים. ואם החיזבלון קם בבוקר על צד שמאל? פשוט ישגר עוד טיל שיגדיל את הפתח.
מענה מוצלח יותר הוא פשוט לתפוס את החוליה בדרך: הטילים כבדים והמחבלים חייבים לנוע לאט, וכך ניתן לגלות אותם גם ממצלמות וסנסורים על הקרקע וגם מאמצעים מוטסים. ברגע שחוליה תתגלה, היא תזכה לתצוגת תכלית מאוד משכנעת של איכות הטילים פה בצה"ל, באדיבות צוותי המסוקים והכטב"מים שלנו.
בצורה זו חיסל צה"ל עשרות מחבלים מפרוץ המלחמה, אבל מדובר במענה ולא פיתרון: הגבול ארוך מאוד וסבוך ביותר, ואם לא נצפו המחבלים בנקודה ובזמן הנכונים, יוכלו לחמוק ולירות.
לא מן הנמנע שרק אם נעיף את חיזבאללה מדרום לבנון צפונה, אל מעבר לטווח הטילים שלו, נוכל להסיר לחלוטין את איום הנ"ט על מוצבי ויישובי הגדר. המחבלים לא פראיירים, וכנראה שיחליפו את הקורנטים בכטב"מים, אך עבורם יש לנו מענה מוצלח בהרבה.
בינתיים, ממשיך צה"ל לאתר עמדות ירי נ"ט במבנים, וחיל האוויר ממשיך להשמיד אותם בהפצצות מדויקות, כדי שצלפי הנ"ט של חיזבאללה יהיה קשה יותר לפגוע בכוחותינו ובבתי הצפון. אם ינוטרלו עמדות הירי העירוניות, יידרשו המחבלים להסתובב שוב בשטח, קצת יותר חשופים - היכן שיש סיכוי טוב יותר שיפגשו את הטילים שלנו. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
82 תגובות לכתיבת תגובה