מאחורי בג"ץ הרוגלות: האם ועדת פגסוס הוקמה למען נתניהו או לטובת הציבור?

1. השבוע התקיים בבג"ץ הדיון על ועדת הרוגלות - על חוקיותה, על סמכויותיה וגם על כשרות היו"ר שלה, השופט בדימוס משה דרורי. כרגיל, בשנה האחרונה, נורמל שוב האבסורד המתמשך לפיו היועצת המשפטית לממשלה מתייצבת לצד העותרים. וכך התייצבו סביב קרני הדילמה הממשלה ושר המשפטים יריב לוין (באמצעות עו"ד אלון פומרנץ); הוועדה עצמה (עו"ד ברוך רובין); היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב-מיארה (עו"ד שוש שמואלי); והעותרים, נדב ארגמן, אמיר אשל ומספר עורכי דין בכירים (עו"ד יוסי בנקל).

הניסיון לעטוף את הדיון בשמיכה משפטית לא הצליח לכסות את הרגליים המסריחות שבצבצו החוצה. את ליבת המחלוקת האמיתית: האם הוועדה היא עוד תרגיל שנרקם לטובת ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי לכרסם בתיקי האלפים וללבות את ההסתה נגד הפרקליטות או, שמדובר במהלך מתבקש שנועד להגן על הזכות לפרטיות מפני הפולשנות הקטלנית של הפגסוס שמפשיט כל נייד ומותיר את בעליו מעורטל וחשוף לגמרי. הכלי האימתני שהשימוש הלא מבוקר והלא חוקי בו נחשף ב"כלכליסט". השופט יצחק עמית סיכם את העובדה היחידה שאינה שנויה במחלוקת בדיון הזה: "כולם מסכימים שהיה כאן כשל מערכתי. אין ספק בזה, כולם רוצים איזון בין הפרטיות לבין יכולת המשטרה להתמודד עם הפשיעה".

2. ונחזור לתהייה המקובלת - האם הוועדה הוקמה לטובת נתניהו או לטובת הציבור? כנראה שהאמת נמצאת באמצע, ובשפת הרוגלות - רגל פה, רגל שם. פומרנץ, בשם השר והממשלה, התעקש שאין שיקולים זרים בהקמת הוועדה. בנקל, לעומתו, טען שהכל לטובת נתניהו ותיקיו הפליליים. ומה ההוכחה שהביא: בדיון בממשלה שהניב את ההחלטה להקמת הוועדה, יצאו ראש הממשלה ועוזריו מהחדר. "יש כאן ניסיון מודע מראש לקבל החלטה לטובת ענייניו האישיים של ראש הממשלה תוך ניסיון להוציא אותו ממנה", טען בנקל. השופטים לא השתכנעו. "עצם היציאה אינה הוכחה", אמר השופט נעם סולברג. "אז למה ראש הממשלה צריך לפסול עצמו בעניין עקרוני"?, שאל בנקל. "כדי לחסוך חמש-שש עתירות שהיו מוגשות אילו היה נשאר בחדר", השיב השופט.

כמובן שהיועצת המשפטית לממשלה הרחיקה עצמה מהאינטרסים הפרסונליים לכאורה של נתניהו והשקיעה את כל הביצים בסל החוקתי – התערבות פוטנציאלית של הוועדה בתיקים תלויים ועומדים. מבחינתה, זהו שורש כל רע שהופך מזהם את הוועדה באי חוקתיות. הפגיעה בהפרדת הרשויות, הניסיון להכניס זרוע ממשלתית – ועדת הבדיקה - לתוך תיקים שמתבררים בבתי המשפט. שמואלי חזרה והדגישה שהיועצת לא מתנגדת להקמת הוועדה, אלא למנדט שניסחה עבורה הממשלה, ולנכונותה שלה לבדוק כל טענה, כולל כזו שעולה בתיקים פרטניים. "הממשלה מקימה ערכאת בירור במקביל לבית המשפט", טענה שמואלי, זו הסגת גבול ופריצת גדר שצריכה להישאר חומה". וכאן עקץ סולברג: "אם מדובר בכזו פגיעה, מדוע אתם אוחזים בשולי גלימתו של בנקל (כלומר, מצטרפים לעתירה פרטית – מ"ג), למה לא עשיתם משהו?" עמית נחלץ לעזרת שמואלי: "לא זכור מקרה שבו היועצת המשפטית עתרה לבג"ץ נגד הממשלה".

חשוב להעיר: בדיקת כשרות הראיות מתקיימת בהליך הפלילי. זה קרה וקורה לפני הפגסוס ולפני הוועדה. סניגורים טוענים לפסילת ראיות, להגנה מן הצדק וכו'. יתר על כן, לאחר שהתפוצץ הסיפור הנוכחי, נבחנת כל פנייה של סניגור. במיוחד ב"תיקי הרוגלות". כל שימוש ברוגלה מחייב תעודת חיסיון, וכשמוגש כתב אישום ויש תעודת חיסיון, הסניגור יכול לבקש להסירה. לוועדה, טוענת היועצת, אין מה להועיל כאן, רק להזיק.

3. "אתם מיליטנטים אפילו יותר מהעותרים", העיר לשמואלי, ב"כ ועדת הרוגלות עו"ד רובין. פומרנץ הבעיר מולה חזית משנית. לא רק חזית נתניהו, אלא חזית ממשלה נגד יועצת. "היועצת נמצאת בפוטנציאל של ניגוד עניינים", טען, "לה ולפרקליטות יש עניין בתוצאות הבדיקה. לכן בדיקה פנימית (דוח מררי למשל – מ"ג) לא יכולה להחליף בדיקה חיצונית. יש לבחון את התנהלותם כדי שהגורם המבוקר לא ישלוט בתהליך הפיקוח".

וזו ליבת המחלוקת המשפטית: אל מול סמכות הממשלה להקים ועדת בדיקה, במיוחד בנושא שזכה לקונצנזוס פוליטי מכל הצדדים, ניצבת הגדרת סמכויותיה. וליתר דיוק, מי ישלוט בהכתבת הסמכויות – היועצת או הוועדה. וזו עוד הפשטה, וגם המחשה, לדיון העקרוני שמתנהל כאן סביב ההפיכה המשטרית – מיהו הפרשן המוסמך של החוק. אין מחלוקת שהממשלה מוסמכת להקים ועדת בדיקה, אבל בבואה לצייד אותה בכלים וסמכויות - האם עליה לקבל את עמדת היועצת באשר לאי-חוקיות שדבקה בהם. במקרה הנוכחי זיהתה היועצת פתח להפרת עקרונית לפיה הממשלה - באמצעות הוועדה מנסה הממשלה לשלוח יד לתיקים תלויים ועומדים, שבמקרה או לא, גם תיקי ראש הממשלה נמנים עליהם.

בדיון בבג"ץ טענו רובין ופומרנץ ליושרתם המופלגת של שלושת חברי הוועדה, כולל היו"ר דרורי, שבכמה ראיונות התיז רעל על הפרקליטות ועל חפותו של נתניהו. הם מנו מספר ועדות חקירה שהתנהלו ומתנהלים במקביל למשפטים פליליים. למשל, סיפור הצוללות וכלי השיט שמתנהל גם כתיק פלילי בבית המשפט וגם בוועדת החקירה הממלכתית בראשות גרוניס. השופט עמית חידד את ההבדלים - בתיקים האלה נמתח קו ההפרדה בין הפלילי לבין המערכתי; וגם - זהו תיק אחד שניתן לשמור מפני פריצת גבולות, ואילו בסיפור הרוגלות הפוטנציאל הוא להתערבות בעשרות, מאות ואולי אלפי הליכים. נדמה שגם חבריו להרכב, סולברג וכנפי-שטייניץ הצטרפו לדאגה הזו, וקראו להסדרה מחדש של מנדט הוועדה וגבולות הגזרה של סמכויותיה. "ריסטארט מחדש" הציע עמית, "לאחר שמיעת כל הגורמים הרלבנטיים". וסולברג הוסיף: "צריך היה להגיע להסכמה מבלי להגיע לכאן". נציגי השר והיועצת, פומרנץ ושמואלי, מלמלו איזו הסכמה, שספק אם תחזיק מעמד כשתזלוג מהאולם לחיים האמיתיים אל השר לוין והיועצת בהרב-מיארה.