ג'יימס קורדן מציג: יש חיים אחרי הקארפול

מרמייט הוא ממרח שמרים נודע לשמצה בבריטניה. יש שאוהבים אותו ויש המתעבים אותו, אבל אין אמצע. ג'יימס קורדן הוגדר לא מזמן כסוג של "מרמייט אנושי" בכתבת פרופיל ב"טלגרף" לרגל שובו לתיאטרון בלונדון אחרי היעדרות של 12 שנה. גם "טיימס" הלונדוני הקדיש לו מאמר שכותרתו: "האם בריטניה תוכל לאהוב שוב את ג'יימס קורדן?". בגוף הטקסט הוא מוזכר בנשימה אחת עם שופט הריאליטי סיימון קאוול והמראיין פירס מורגן, כבריטי שהצליח קצת יותר מדי באמריקה לטעמם של הבריטים, התחיל לעלות להם על העצבים ואז חזר למולדת כדי להתחנף לקהל המקומי.

במקרה של קורדן זה עוד יותר מסובך, כי הוא הואשם גם בחנופה לסופרסטארים. הוא ראיין אותם ב"לייט לייט שואו", שהגיש ב־CBS מאז 2015, הסיע אותם (ושר איתם) בג'יפ שלו במסגרת "קארפול קריוקי", סדרת־הבת האינטרנטית של התוכנית, והוא ממשיך למגנט אותם אליו בפודקאסט החדש שלו. מפול מקרטני, ברברה סטרייסנד, אדל ומדונה ועד דיוויד בקהאם, מרטין סקורסזה וקים קרדשיאן — כולם התארחו אצלו.

אבל מהר מאוד החביבות שלו נתפסה בידי רבים כמזויפת. כשריקי ג'רווייס הנחה את טקס גלובוס הזהב ב־2020, הוא הכריז כי "העולם ראה את ג'יימס קורדן כ־fat pussy. והוא גם השתתף בסרט 'קאטס'". נזק נוסף לתדמיתו של קורדן נגרם ב־2022, כאשר בעלי מסעדת בלתזר בניו יורק האשים אותו בהתנהגות אלימה וגסת רוח, שכמותה לא חווה במסעדה בכל שנות קיומה. קורדן התנצל בשידור, אבל בריאיון נפרד טען שהתקרית נופחה מעל לכל פרופורציה.

בשנה שעברה קורדן בן ה־45 עזב את “לייט לייט שואו” אחרי קדנציה של שמונה שנים. "מלכתחילה זה תוכנן להיות רק מסע ולא היעד הסופי", אמר לצופיו. אבל ברקע היתה גם דעיכה בפופולריות: מספר הצופים בתוכנית ירד מממוצע של 4 מיליון בתחילת דרכו לפחות מ־2 מיליון. והיא דיממה כסף עם עלות של 65 מיליון דולר בשנה (מתוכם כ־6 מיליון דולר על שכרו של קורדן) והכנסות של פחות מ־45 מיליון דולר.

קורדן טען שעזב את התוכנית מרצונו, כי רצה ששלושת ילדיו יקבלו חינוך בריטי ויהיו קרובים לסבים ולסבתות שלהם, וגם כדי שיוכל להתפנות לפרויקטים נוספים, אבל בריאיון לסטיבן קולבר סיפר שכל אדם שני בבריטניה משוכנע לחלוטין שהוא פוטר. “לייט לייט שואו”, בכל מקרה, ירדה לצמיתות מהמסך, אחרי 28 שנה, ולא המשיכה עם מנחה חדש.

גם אם קורדן חזר לבריטניה עם הזנב בין הרגליים, כפי ששונאיו היו רוצים להאמין, אי אפשר להתכחש להצלחתו המוכחת בארצות הברית, שכוללת, בין השאר, 12 פרסי אמי ופרס טוני אחד, שהזכיר את שורשיו כשחקן תיאטרון משובח. בדרך אל הטוני הוא גבר על הפייבוריט באותה שנה (2012), פיליפ סימור הופמן ב"מותו של סוכן", והופעתו בעיבוד סלפסטיק מודרני ל"משרתם של שני אדונים", שם הפגין יכולות קומיות־פיזיות פנומנליות וכישרון אלתור נדיר, היא שסללה את דרכו אל “לייט לייט שואו”.

לקאמבק הבימתי שלו במולדתו בחר קורדן ב"The Constituent" ("המצביע") מאת ג'ו פנהול — מחזה מפתיע, פוליטי, שנוי במחלוקת, קודר ומינורי בתיאטרון קטן, אך ותיק ואיכותי ("אולד ויק"). המחזה דן בקריסת המערכות הכללית בבריטניה בת ימינו ומטפל בסוגיות אקטואליות מזעזעות, ובראשן בעיית הביטחון האישי (ובעיקר היעדרו) של חברי הפרלמנט בבריטניה, המחויבים לקבל קהל במשרדיהם אבל אינם מאובטחים כראוי. זאת גם אחרי ששניים מהם נרצחו בשנים האחרונות בידי תושבים במחוז הבחירה שלהם, ואחרי שתושב אחר נכנס למשרדו של חבר פרלמנט נוסף חמוש בחרב סמוראים וטבח את העוזר הפרלמנטרי שהגן בגופו על הבוס שלו. ובימים כאלה, זמן קצר אחרי המהפך בבחירות בבריטניה, ואחרי ניסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ, המחזה נצבע בגוונים מצמררים במיוחד.

במחזה קורדן מגלם את אלק, חייל משוחרר פוסט־טראומטי וטכנאי שמתקין לחצן מצוקה במשרדה של חברת פרלמנט בשם מוניקה, אך בהדרגה הוא זה שמכניס אותה למצוקה. אלק מסובך במשפט גירושים מכוער, אחרי שאיים על חייה של אשתו, ודורש ממוניקה שתחוקק חוק למען גברים מוחלשים במצבו. היא מסרבת, ואלק — שאומר לה בין היתר "את אדם מת שעובד בפרלמנט מת במדינה מתה" — מתחיל להטריד אותה סדרתית ומתגלה (אולי) כפסיכופת, שלבסוף נשלח לכלא על תקיפת שוטר (לאחר שהואשם בטעות בתקיפתה של מוניקה). בסוף המחזה אלק מאבד את כל עולמו ונאסר עליו לראות את ילדיו, הוא שבר כלי שגר ברחוב, אבל דווקא מוניקה מושיטה לו יד בשעתו הקשה ביותר ומוכיחה שפוליטיקאי טוב הוא פוליטיקאי שלא איבד את החמלה.

זה התפקיד הדרמטי הראשון של קורדן, שלדבריו "משתמש בשרירים תיאטרליים שלא ידעתי על קיומם". קורדן מראה בו צד אפל שלא הכרנו, ומועך את הלב ברגעי הסיום, כשהוא ממרר בבכי על השפל שאליו הגיע. הוא גם זכה פה אחד לביקורות מצוינות על הופעתו, ובצדק.

קורדן מקבל על הופעתו את שכר המינימום של איגוד השחקנים הבריטי. אבל אין מה לדאוג לו. בינתיים הוא עובד גם על ספיישל כריסמס לסיטקום הבריטי שיצר ושהפך אותו לכוכב, "גווין וסטייסי", ומבטיח שיש לו עוד הפתעות בשרוול. אולי בריטניה בכל זאת תחזור לאהוב אותו.