זינגר. "אני אישית מעוניין להשקיע בחברות בישראל ולגייס עובדים בישראל למרות כל הסיכונים"
אקזיט וקוץ בו
"המשקיעים שלנו מרוצים מאוד ומאוכזבים מאוד. זה לגיטימי"
בשקט בשקט מכר פרופ' ירון זינגר לסיסקו, תמורת 400 מיליון דולר, את הסטארט־אפ רובאסט, שפועל בתחום הלוהט של הגנה על אפליקציות בינה מלאכותית. בשיחה עם מוסף כלכליסט מסביר העילוי האקדמי והיזם החריג למה אף אחד לא חוגג בקול את העסקה, ומדוע הוא בכל זאת שמח בה, אפילו שהאמין שהחברה תהיה שווה מיליארדים
.
.
בימים כתיקונם האקזיט הזה היה תופס כותרות גדולות: ירון זינגר הישראלי מכר לענקית התקשורת סיסקו את הסטארט־אפ שייסד, Robust Intelligence, ב־400 מיליון דולר. אבל בפועל העסקה הזאת, שבוצעה בסוף אוגוסט, עברה כמעט בדממה. זה קשור קצת למצב בישראל (אם כי רובאסט היא חברה אמריקאית), אבל בעיקר לכך שסיסקו נמצאת במהלך גדול של פיטורי 7% מעובדיה (6,000 איש ואשה). במציאות הזאת לא כדאי לנפנף בהוצאה כל כך גדולה על רכישת סטארט־אפ בן 3 עם הכנסות של כ־10 מיליון דולר ו־70 עובדים.
סיסקו החרישה את העסקה ופרסמה אותה רק בבלוג של אחד מבכיריה, אבל במקביל היא שלחה את זינגר להציג את החברה שלו בפני 30 אלף איש באירוע השנתי שלה בלאס וגאס — ארבע שעות בלבד לאחר שנחתמה העסקה בארבע לפנות בוקר. זינגר (44), שהחזיק עד אז בשליש מרובאסט, נהפך למולטי־מיליונר.
רובאסט פועלת באזור הלוהט של השקעות הטכנולוגיה: היא פיתחה Firewall לבינה המלאכותית — כלי שמבקש להגן עליה מפני עצמה. משום שמשוכללת ככל שתהיה, עדיין עשויות להיות בבינה המלאכותית טעויות, עם השלכות מרחיקות לכת. המוצר של רובאסט אמור לאתר את הטעויות האלה ולתקן אותן, והוא פותח הרבה לפני שצ'אט GPT ומתחריו פרצו לחיינו והפכו את הענף לרותח.
.
"רובאסט יכלה להיות חברה של מיליארדים. גם הקרנות שהשקיעו בנו חשבו כך, אבל הבינו שהבנייה שלה תיקח עוד ארבע שנים לפחות. בשנים האלה אפשר להתקדם מהר יותר באפיקים אחרים, וזו ההחלטה שלי"
ירון, לברך אותך? התחושה לא חד־משמעית: סיסקו לא הוציאה הודעה מסודרת על הרכישה, לא פרסמה את הסכום, וכשראיינתי אותך לפני שנתיים וחצי היה נדמה שרובאסט תהיה שווה מיליארדים.
"אני מבין את התהיות. מיד לאחר האירוע בווגאס התקשר אליי לקוח של רובאסט מאחד הבנקים הגדולים בארצות הברית ואמר לי 'חשבתי שהולכים כל הדרך עד ההנפקה'. נכון שיכולנו לגייס עוד כסף ולהמשיך את המרוץ במסלול הזה, והיו לנו כבר הרבה מאוד הצעות לסבב הבא, אבל במקביל התחלנו לקבל יותר ויותר הצעות רכישה, והן הפכו לרציניות ומשמעותיות יותר. זה גרם לי לשאול את עצמי: מהי בעצם המטרה שלשמה הקמתי את רובאסט: לגייס עוד כסף או להגן על אפליקציות AI, שיותר ויותר מהן רצות באינטרנט? אותי ואת אנשי החברה מעניין הרבה יותר ליצור אימפקט אמיתי וגדול בעולם, וזה יקרה כשהפתרון שלנו למניעת התקפות ישולב במערכות של סיסקו, שמגיעה כמעט לכל מקום — ולא בגיוס הבא שהיינו עושים.
"גם כפרופסור בהרווארד שאלתי את עצמי כל הזמן, כדי להיות חד: בשביל מה אני נמצא פה? בשלב מסוים הגעתי למסקנה שאני לא שם כדי לפרסם עוד מאמר, אלא כדי לייצר אימפקט בעולם, ולכן ויתרתי על קביעות כדי להקים את רובאסט".
איך האקזיט המפתיע התבשל?
"הקשר שלנו עם סיסקו החל לפני שנה, כשהיא השקיעה ברובאסט 5 מיליון דולר. בתחילת אוגוסט יצאתי לחופשה משפחתית בשווייץ, לראשונה מאז שהקמתי את החברה, והודעתי לכל המשקיעים שהיינו במגעים איתם שאחרי שאשוב נחליט עם מי הולכים ונשלים את הגיוס. אבל ברגע שבו נחתתי בציריך לקראת טראקים שתכננו לעשות עם הילדים, קיבלתי סמס על כך שמספר שתיים בסיסקו רוצה לפגוש אותי. אז טסתי בחזרה לארצות הברית".
למה בחרתם דווקא בסיסקו, שכבר נחשבת דינוזאור בתחום התקשורת?
"קיבלנו עוד שלוש הצעות רכש מחברות אחרות, אך בסופו של דבר סיסקו השוותה את ההצעה הטובה ביותר".
"זכרי מה רפפורט עשה לפני Wiz"
אקזיט אולי לא היה החלום הגדול של רובאסט, אבל הוא התרחיש הטוב מבחינתה — החברה גייסה כ־40 מיליון דולר בשני סבבי גיוס בלבד, ומחזירה את ההשקעה פי כמה וכמה. סביבה יש לא מעט מיזמים שנסגרים או גוססים בשקט ולא מקבלים כותרות או תשומת לב. לא במקרה 2024 הפכה לשנת מיזוגים ורכישות, לאחר שלסטארט־אפים רבים התחיל להיגמר ההון וחלון ההנפקות בוול סטריט מסרב להיפתח.
ובכל זאת, כשמדובר בתחום הלוהט של סייבר ל־AI, ובחברה שהוקמה בידי מטאור אקדמי, קשה לחשוב במושגים של מאות מיליונים במקום במיליארדים.
Wiz דחתה השנה הצעה של 23 מיליארד דולר מגוגל. זה לא גרם לך לחשוב פעמיים?
"תזכרי שלפני וויז לאסף רפפורט והשותפים שלו היתה אדאלום, שנמכרה למיקרוסופט ב־320 מיליון דולר ב־2015. בארבע השנים שחלפו מאז הם נתנו לשוק הסייבר לענן להתבשל ורק לאחר מכן הלכו והקימו את וויז. השוק של סייבר ל־AI היום הוא במצב בוסרי אפילו יותר ממה שהיה השוק של אדאלום ב־2015, ותראי מה הם בנו בתוך מיקרוסופט".
ואכן הרכישה הקטנה לכאורה של אדאלום הניחה את התשתית לחטיבת הסייבר לענן בתוך מיקרוסופט, שכיום מוכרת במיליארדי דולרים. המודל הזה הוא גם מה שעמד לעיני גוגל בהצעה חסרת התקדים שנתנה לוויז. "אין מישהו שמכיר את השוק הזה יותר טוב ממני, וכלכלית נטו יש פה חברה גדולה של מיליארדים, אבל לא בטוח שזה יכול לקרות עכשיו", ממשיך זינגר. "רובאסט יכלה להיות חברה של מיליארדים, אבל זה בוודאות היה לוקח יותר מארבע שנים. האם בשנים האלה אפשר להתקדם מהר יותר באפיקים אחרים? כן, וזו ההחלטה שלי. סקויה וטייגר (הקרנות שהשקיעו ברובאסט) מרוצות מאוד וגם מאוד מאוכזבות — וזה לגיטימי. גם הן ראו פה חברה גדולה, אבל הבינו שהבנייה שלה תימשך עוד ארבע שנים לפחות".
"פריצה חסרת תקדים לפרטיות"
עולם ה־AI מצית את הדמיון של האנושות בשנתיים האחרונות, אבל גם מעורר הרבה פחדים וחוסר ודאות — ולא רק סביב היחסים המורכבים בין האדם למכונה, אלא גם סביב המודלים העסקיים. סקויה, המשקיעה הגדולה ברובאסט ומי שנחשבת קובעת הטון בעולם הטכנולוגיה כאחת מקרנות ההון סיכון הוותיקות והגדולות, פרסמה לפני כחודשיים מאמר שעשה הרבה רעש. כותרתו היתה: "שאלת ה־600 מיליארד דולר". במאמר העריכו אנשי הקרן כי חרף ההוצאה האדירה הצפויה של יותר מחצי טריליון דולר על שבבי AI, הצפי להכנסות המצרפיות של כל הענקיות בתחום — מגוגל ומיקרוסופט עד אפל ואמזון — הוא 10 מיליארד דולר בלבד. נדמה שבדיוק בגלל הפער הזה, שייקח עוד שנים רבות לצמצם, סקויה הגיעה למסקנה כי מסלול המכירה עדיף עבור רובאסט.
"האנלוגיה הטובה ביותר עבור AI כיום היא האינטרנט בתחילת שנות האלפיים", אומר זינגר. "היתה אז אופוריה מובנת כי מדובר בקפיצה ששינתה את החיים והעסקים בצורה בלתי ניתנת להכרה. גם ב־AI כיום יש עוד המון פוטנציאל שלא מומש, ויש עוד 30 שנה לפחות של פיתוח בכיוונים האלה".
החיזור אחרי זינגר והחברה שהקים ממחיש היטב את הבהלה ל־AI. "מאז שיצאו צ'אט GPT ודומיו, הבנו שרשתות התקשורת אומנם מוגנות מפני מתקפות קונבנציונליות על ידי פתרונות הסייבר הקיימים, אבל הן לא ערוכות לאפליקציות ה־AI שהתחילו לרוץ בכל מקום. מתקפה עליהן יכולה לגרום להן לא לעבוד, לעשות פעולות שהן לא אמורות לעשות וגם להוציא מידע קריטי".
כמו מה?
"כשעושים שאילתה תמימה בצ'אט GPT, למשל, אפשר לגנוב מידע מהמחשב האישי שלך ולחשוף אותו במקום אחר. במקרים אחרים, התקפה על אחת מתוכנות ה־AI יכולה לגרום לה לתת ייעוץ פיננסי או רפואי, אף שזה אסור. התוקפים יכולים לכתוב פרומפט (שאילתה ל־AI) די פשוט לבנק ולגרום לו לתת המלצות על השקעות ספציפיות בלי שבבנק יודעים על כך. יש עדיין מתח בין הקדמה שמביאה פריצת הדרך הטכנולוגית הזאת לבין הביטחון והבטיחות של האנושות — ורובאסט ניצבת בתווך".
זינגר מספר כי כמה ימים לפני שיחתנו הוא הוזמן למשרדי "הניו יורק טיימס" כדי לייעץ בנוגע לתביעה שהגישה קבוצת התקשורת נגד OpenAI, שהביאה לעולם את צ'אט GPT, בטענה כי השתמשה ללא רשות במידע שפורסם במשך השנים בעיתוני הקבוצה. "רובאסט הראתה כמה קל היה ל־OpenAI להוציא את המידע הזה, ומכאן המרחק עד להוצאה ושימוש בתיקים רפואיים של אנשים פרטיים או מידע על המסים שלהם הוא קצר מאוד", אומר זינגר. "הפריצה לפרטיות היא חסרת תקדים".
"לדאוג שהעובדים לא יתחרטו"
סיסקו נסחרת לפי שווי של כ־200 מיליארד דולר וקצב ההכנסות השנתי שלה עומד על כ־55 מיליארד דולר. חברות תעבורת הרשת המתחרות, כמו F5 ו־Akamai, הן קטנות בהרבה. סיסקו, שהוקמה באמצע שנות השמונים, ידעה לנצל את מהפכת הטלקום של שנות התשעים כדי לפרוץ קדימה וניסתה לעשות קפיצה גדולה בבועת האינטרנט של 2000 עם סדרה ארוכה של רכישות. חלק מהרכישות האלה היו גם בישראל ועליהן נבנה מרכז הפיתוח המקומי, שמתפרש כיום על כמה משרדים בין נתניה לתל אביב ומעסיק כאלף עובדים.
בשיא הבועה סיסקו עקפה את מיקרוסופט כחברה בעלת שווי השוק הגדול בעולם, והגיעה לחצי טריליון דולר, אך בהמשך התברר שחלק גדול מהרכישות שלה לא היו מוצלחות, בלשון המעטה. כעת היא שוב מנסה להמציא את עצמה מחדש ושמה גז על דוושת הסייבר ו־AI. לשם כך היא הקימה קרן השקעות ב־AI של מיליארד דולר, שכבר השקיעה בכל השמות הגדולים ובהם Grok, מיסטרל ו־Cohere. בתחילת 2024 השלימה סיסקו את הרכישה הגדולה בתולדותיה — של חברת הסייבר האמריקאית Splunk ב־28 מיליארד דולר.
עכשיו הגיע תורה של רובאסט. לאחר השלמת הרכישה יהפוך זינגר לאחד המנהלים הבכירים בסיסקו, ואף שהוא עצמו מסרב לומר זאת מפורשות — בסביבתו מעריכים כי יוביל את המעבר ל־AI של הענקית האמריקאית ואולי גם יקבל מנדט לבנות בישראל צוותי פיתוח. עובדי רובאסט, שחלק גדול מהם הפכו כעת למיליונרים, לא מחויבים להמשיך לעבוד בסיסקו, אך לפי זינגר רובם רוצים לעשות זאת, כולל הוא עצמו, למרות התדמית הלא זוהרת של ענקית התקשורת.
"הדבר הקשה ביותר מבחינתי בלהריץ סטארט־אפ לא היה הגיוסים או הלקוחות, אלא האחריות כלפי האנשים שבאו לעבוד איתי", מסביר זינגר. "כמעט לכל עובד בחברה היו הצעות לדוקטורט מדהים (ולפי האתר של רובאסט, לעובדיה הלא רבים יש 158 פרסומים אקדמיים — ס"ש) או למשרה באחת מחברות הענק בסיליקון ואלי או להקמת סטארט־אפ משלהם. הלחץ הגדול שלי היה שההחלטה שלהם להישאר בחברה תשתלם להם בסוף".
"כולנו הדחקנו את מה שראינו"
זינגר הוא דמות לא קונבנציונלית בנוף ההייטק, שאוהב לבחור במסלולים הכי לא טריוויאליים. הוא גדל בתל אביב, בן לפרופסור להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב ודוקטורית לפיזיקה שעבדה במשרד הביטחון. מגיל צעיר התבלט כגאון מחשבים, והיה נדמה שדרכו ל־8200 בצבא סלולה. אבל ברגע האחרון הוא החליט לשרת כקצין קרבי ביחידה למבצעים מיוחדים, מתוך הנחה שבמחשבים הוא יעסוק כל חייו וזו ההזדמנות הגדולה שלו לנסות משהו אחר.
לאחר שסיים את השירות הצבאי ותואר במתמטיקה ומחשבים באוניברסיטת תל אביב, נסע זינגר לעשות דוקטורט במחשבים באוניברסיטת ברקלי. לאחר מכן עשה גיחה לגוגל, שם עבד על פרויקטים לפיתוח גוגל טרנסלייט, שהיה אז בחיתוליו. אך כשהיה נדמה שמצא את מקומו בעמק הסיליקון החליט לוותר על המשכורת החלומית ולחזור לאקדמיה.
בגיל 33 זינגר החל לכהן כפרופסור בפקולטה למחשבים בהרווארד, שם פרסם מחקרים פורצי דרך בתחום למידת המכונה והבינה המלאכותית. בגיל 40 קיבל קביעות, והיה נדמה שוב שמצא את מקומו. אבל שנה לאחר מכן בער בו הרצון להשפיע יותר על העולם, והוא פנה להקמת רובאסט.
גם בניהול החברה זינגר אוהב להיות לא שגרתי. זה מתבטא אפילו בפרטים הקטנים, כמו "טקס קבלת סוף השבוע", שהונהג ברובאסט בתחילת דרכה לפחות, שכלל ניקוי של משרדי החברה במנלו פארק בקליפורניה בידי העובדים עצמם — ולא רק השולחנות, אלא גם השירותים. בבקרים העובדים יצאו למד"סים משותפים בהובלת זינגר, ואירועי החברה נערכו בקמפינג. "העובדים האמריקאים מתים על הרעיונות האלה שהבאתי מהצבא", אמר בעבר ל"מוסף כלכליסט".
כחובב שינויים, מדגדג לך לחזור להרווארד עכשיו אחרי האקזיט?
"לא, לא. אני הולך לסיסקו ולא חוזר לקריירה האקדמית, אבל לראשונה זה זמן רב אני עומד לתת עכשיו הרצאה", הוא מחייך.
קראו עוד ב"מוסף כלכליסט":
הרווארד היתה אחת ממובילות הגל הזה: זה התחיל בפרסום של ארגון סטודנטים שהכריז כי הטבח "לא קרה בוואקום", המשיך להפגנות "מהנהר עד הים" והגיע לשיא בשימוע מעורר ההדים בבית הנבחרים לנשיאת הרווארד קלודין גיי יחד עם נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה ליז מגיל ונשיאת MIT סאלי קורנבלות, שבו הן לא הצליחו להשיב באופן חד־משמעי לשאלה אם קריאה לרצח עם של יהודים היא הפרה של קוד ההתנהגות של המוסדות.
גיי ומגיל התפטרו זמן קצר לאחר מכן, ואחריהן, כעבור חצי שנה, התפטרה מתפקידה גם נשיאת קולומביה מינוש שפיק. הקמפוסים נרגעו מעט מאז, אבל כנראה הרבה הודות בגלל חופשת הקיץ.
היית בהרווארד לא מעט שנים, הרגשת את האנטי־ישראליות או שהופתעת אחרי 7 באוקטובר?
"כולנו בסגל הדחקנו את מה שראינו. לא ראינו משהו ספציפי כלפי ישראל, אבל באופן כללי היתה ועדיין קיימת באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בארצות הברית אג'נדה של ערעור על הסטטוס קוו, על הסדר העולמי הקיים. לא רצינו לראות את המשמעויות של זה, כמה זה מסוכן — והיה גם קשה להילחם בזה.
"קיבלנו על עצמנו סטנדרטים של מנהיגות כושלת. ידענו שמהדקאנים ועד הנשיאה מדובר בחדלי אישים מבחינה אקדמית ומבחינת היכולת להנהיג. במקרה הטוב הם פשוט ביורוקרטים שלא רוצים להסתבך. למרבה הצער זה המקרה בהרבה מהאוניברסיטאות בארצות הברית. חברי הסגל המעולים לאו דווקא רוצים להיות הנשיאים והדקאנים, כי הם רוצים לרפא סרטן או לפתח AI. לקלודין, למשל, במשך כל הקריירה האקדמית שלה היה רק דוקטורנט אחד והיא פרסמה רק עשרה מאמרים אקדמיים", מדגיש זינגר, שלמרות גילו הצעיר הספיק לפרסם יותר מ־50 מאמרים ולהנחות חמישה דוקטורנטים בטרם עזב לתעשייה.
למה אף אחד לא הביע התנגדות בזמן אמת? הייתם שבויים בשיקולי ה־DEI (מדיניות הגיוון וההכלה)?
"ההבנה היתה שפשוט מיישרים קו עם האג'נדה, מורידים את הראש ולא מתנגדים. בזמן אמת גם לא בדקתי כמובן את הרקורד האקדמי של גיי, לא דמיינתי שהיא לא עשתה שום דבר משמעותי אקדמית עד כדי כך. בעבר הדקאנים והנשיאים היו אריות אקדמיים כמו לארי סאמרס למשל, שהיה פעמיים שר האוצר, גם בממשל קלינטון וגם בממשל אובמה, ויש לו יותר מ־200 פרסומים אקדמיים".
אם היית פרופסור בהרווארד, מה היית עושה?
"מה שקורה באוניברסיטאות בארצות הברית הוא בושה וחרפה, היהודים מרגישים היום מאוד לא נוח בקמפוסים, אבל קשה לי להגיד שהייתי מתפטר. לקום ולעזוב זה קל מבחינה אישית וגם מבחינה מצפונית, אבל לטובת הכלל דווקא אסור לעזוב. אם נעזוב, נשחק לידיים של כל המתנגדים לישראל ונוציא את עצמנו מעמדות השפעה".
משהו השתנה לדעתך באופן עמוק בקמפוסים בעקבות האירועים, ההתפטרויות ואיומי תעשיות הפיננסים והמשפט בעיקר כי לא יקבלו לשורותיהם סטודנטים שהשתתפו בפעילות אנטישמית?
"גם אם השתנה משהו ואני חושב שהמטוטלת זזה, זה מעט מדי מאוחר מדי ולכן זו לא נחמה גדולה".
"המצב בישראל קשה, אבל אני מאמין שנצא מזה. יש בארץ הון אנושי מטורף, ואנשים כאן בארצות הברית עדיין חושבים שישראלים יודעים לבנות חברות ולייצר ערך. מבחינתם התועלת עדיין עולה על הסיכונים"
מה המשמעות של להיות יהודי באקדמיה כיום בארצות הברית?
"זה מטורף לראות סטודנטים שתומכים בחמאס או חברי סגל שמצדיקים טרור. זה הזוי. לא חושב שמישהו היה יכול לתאר את זה. יותר מחצי חברי הסגל בהרווארד במחשבים הם יהודים וזה לא שונה הרבה בפיזיקה וגם במתמטיקה. האוניברסיטאות לא היו מקום עוין ליהודים או ישראלים, להפך, בתקופה שלי להיות ישראלי היה יתרון. בכל שיח על פריבילגים הרגשתי שאני כזה כי הייתי ישראלי וישבתי על כתפי ענקים. להיות משויך לישראל היה יתרון אדיר".
והיום אתה עדיין מרגיש שזה יתרון להיות ישראלי? בהודעות האחרונות על רכישות של חברות ישראליות, כמו Own Company שנמכרה לסיילספורס ב־2 מיליארד דולר, אין אזכור לישראליות שלהן.
"אין ספק שמבחינת המשקיעים בשנה וחצי האחרונות רמת הסיכון שמקושרת לישראל עלתה, אבל הנה סקויה דווקא פתחה משרד בישראל בתקופת המלחמה. הנזק הוא גם תדמיתי, אבל גם תפעולי, כי סטארט־אפ הוא עסק מסוכן בבסיסו, ואם למשל מהנדס המערכות שמטמיע עכשיו את התוכנה שלי אצל לקוח חשוב יוצא פתאום למילואים, ברור שאאבד את הלקוח. זה מדהים שחברות ישראליות מצליחות לתפקד ולספק הכל כרגיל בתקופה כזאת".
אתה מקבל יותר פניות לרילוקיישן של ישראלים מאז המלחמה?
"כן, אני בהחלט מרגיש את זה ורואה תנועה מוגברת מישראל. המצב קשה, אבל אני מאמין שנצא מזה. יש בארץ הון אנושי מטורף, ואנשים כאן בארצות הברית עדיין חושבים שישראלים יודעים לבנות חברות ולייצר ערך. מבחינתם התועלת עדיין עולה על הסיכונים. עצם העובדה שיש בישראל חברה כמו AI21, שרצה עצמאית ומפתחת מודל שפה משלה, היא מדהימה. פרופסור יואב שוהם, אחד ממייסדיה, הוא גם יועץ של רובאסט. למרות כל מה שאומרים, ישראל היא מעצמת AI באקדמיה. מלבד שוהם ואמנון שעשוע, ואני יכול להוסיף כאן בצניעות גם את עצמי, יש כאן חברי סגל רבים שהם מעבר לשורה הראשונה. אני אישית מעוניין להשקיע בחברות בישראל ולגייס עובדים בישראל למרות כל הסיכונים".
התחלת לאחרונה לגייס אנשים למרכז פיתוח בישראל. אתה לא חושב לחזור ולהקים כאן את החברה הבאה שלך? להכשיר את הטאלנט הבא ב־AI?
"כרגע אני מחויב לסיסקו, אבל מעכשיו אהיה הרבה יותר בישראל, גם כדי להשקיע בחברות כאן ולעוד דברים נוספים. ההון האנושי כאן הוא פוטנציאל אדיר ליצור דור חדש של חברות פוסט צ'אט GPT שיגדירו מחדש את השוק".
