מפתחי מערכת הלייזר "מגן אור": "ייתכן שלא נצטרך להפעיל אזעקות בעורף"

בשלב הזה, אזרחי ישראל עדיין יכולים רק לחלום על המציאות הביטחונית שאליה מכוון החזון של אחד ממפתחי המערכת ליירוט רקטות באמצעות לייזר רב־עוצמה, מגן אור, שפיתוחה מואץ בימים אלה לקראת פריסתה בדרום: "אני רוצה שנגיע למצב שנגרום לייאוש מוחלט של האויב. שיבין שיש לנו מכווני לייזר שפרוסים איפה שצריך, שהאויב יורה לעברנו את מה שהוא רוצה אבל הכל מיורט ומתפוצץ לו כל הזמן, כמעט ברגע השיגור עצמו, עוד הרבה לפני שזה מגיע לשטח ישראל ומאיים כאן על מישהו או משהו. במצב הזה אולי אפילו לא נצטרך להפעיל בעורף אזעקות. למה שהאיש משדרות יצטרך להתעורר באמצע הלילה כדי לרוץ למרחב המוגן אם כבר יירטנו את האיומים הרבה לפני שחצו את הגבול? יהיה שקט. מבחינתנו, זאת שלילה מוחלטת של יכולות האויב".

על התרחיש העתידני והרומנטי הזה חתום רס"ן חננאל, ממובילי תוכנית הפיתוח של מגן אור שמקדמים רפאל ומשרד הביטחון וצפויים למסור לשימוש מבצעי ראשון בצה"ל בשנה הבאה. באין שלום בתוך ישראל ובחוץ השמים מתקדרים, ברפאל מגישים למדינה החבוטה שצולעת אל יום הולדתה ה־75 עם פנס בעין ושפשוף בלחי, וואוצ'ר לנחמה.

יותר ממאה מהנדסים מחטיבת המחקר, הפיתוח וההנדסה (מפ"ה) של רפאל פורצים בימים אלה לכיוון של יכולת מבצעית ראשונה של מגן אור שתאפשר יירוט איומים כמו פצצות מרגמה, רקטות, טילי נ"ט ומל"טים ואובייקטים שונים בדיוק של לייזר, במהירות האור ובעלויות אפסיות לעומת אלה של כיפת ברזל. "אנחנו נמצאים כרגע בשלב שיא בפיתוח המלא של המערכת", מעדכן המהנדס הראשי שלה, ד"ר יוחאי, ששוקד על פיתוחה 17 שנה, ואחרי ההיריון הארוך והמסובך הזה הבייבי שלו מתחיל לקבל מאסה וצורה.

יוחאי, שכבר ידע ימים של שפל וגם ימים של שיא בתוכנית השאפתנית הזאת, עדיין רחוק מהמקום שבו יוכל להרשות לעצמו לנוח בצד הדרך ולתפוס סיאסטה על זרי הדפנה.

מכ"ם כיפת ברזל. מגן אור זקוקה להשלמה של כיפת ברזל במזג אוויר סוער | צילום: אלתא

עידן ביטחוני חדש

גם ביום העצמאות הזה, ישראל מאוימת בארסנל רחב של אובייקטים רבי־קטל שיכולים להיות מופנים אליה בכל רגע ומכל כיוון בו־זמנית ולגרום לאזרחיה "להתגעגע" לרקטות של חמאס והג'יהאד האסלאמי. יש הרבה מאוד מידע מודיעיני מדאיג ולא מעט תובנות עוכרות שלווה מסביב ליכולות ההתקפיות שבנו לעצמן איראן וגרורותיה במזרח התיכון. מה חבוי מאחורי האמירה של שר הביטחון יואב גלנט מהימים האחרונים על כניסתה של ישראל לעידן ביטחוני חדש, שבו המלחמה הבאה תהיה שונה מכל קודמותיה?

ייתכן שאלה יהיו הרקטות העוצמתיות במידת ההרס והדיוק שלהן שחיזבאללה אוגר כבר שנים לשעת פקודה, טילים "לוחכי ים" ששיגורם מקו החוף של לבנון אל אסדות הגז של ישראל בים התיכון נמצא במרחק החלטה שתתקבל בבונקר של נסראללה בביירות; אולי אלה נחילים אימתניים של עשרות כלי טיס בלתי מאוישים שעמוסים לעייפה בחומרי נפץ וטסים בו־זמנית מכמה חזיתות לעבר בסיסי צה"ל, תחנות כוח, מתקנים להתפלת מים, נמלי יבשה ואוויר.

ראו את ההרס שהכלים האיראניים האלה זורעים מדי יום ברחבי אוקראינה בשירות הצבא של פוטין ותוכלו להבין את המוטיבציות של אנשים שקמים בבוקר בשביל להחריב ולהרוג. ועדיין, אחרי שנים של פיתוח וכתיבת התורה כולה מאפס, דברים מתחילים להתחבר פתאום לד"ר יוחאי ולאנשי הצוות שלו ברפאל, שאלות עצומות וכבדות משקל מקבלות תשובות, וחלק מפירות העמל ארוך השנים כבר נמצא במרחק נגיעה.

לדבריו, "אנחנו אחרי ניסוי הדגמה משמעותי וגדול להוכחת היתכנות להסרת איומים ולמיצוי יכולות טכנולוגיות שפותחו לאורך השנים. באחד העימותים הבאים נוריד את המערכת לשטח, אולי זה יהיה בשומר חומות 2 או בשומר חומות 3. ניירט איתה בתרחישי אמת, נחזור עם הנתונים הביתה, ננתח את המספרים ונראה מה מצבנו. זה לא אפס או אחד. המערכת הזאת, כמו כיפת ברזל, היא מערכת שלומדת, שמשפרת את עצמה כל הזמן. היום, למשל, היכולות של כיפת ברזל נמצאות במקום שונה לגמרי מאלה של כיפת ברזל בפריסה הראשונה שלה לפני 12 שנה, וכך יהיה גם עם מגן אור". רפאל והמינהלה לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות (מפא"ת) שבמשרד הביטחון זימנו בימים האחרונים לכלכליסט הצצה נדירה וראשונה אל הקרביים של מערכת ההגנה החדשה שעומדת להגדיר מחדש את שדה הקרב. במשך כשני עשורים התעשיות הביטחוניות מנסות לשים יד על טכנולוגיות יעילות שיאפשרו יירוט של רקטות בלייזר, ורצף של התקדמויות ופריצות דרך שחלו בחמש השנים האחרונות עומד לאפשר זאת.

כך, בעיצומם של ימים היסטוריים של שבר ומחלוקת פנימיים, ישראל שמה יד על יכולות שגם מעצמות על ניסו להשיג ועוד לא השיגו. אם לא יחולו שיבושים דרמטיים ובלתי צפויים של הרגע האחרון, אפשר שכבר בעוד כשנה כבר תיפרס בשטח מערכת נשק חדשנית שעשויה לתפוס מקום של כבוד באותה השורה של הטנק, מטוס הקרב, הרובה והטיל.

מערכת מגן אור בפעולה. התמונה צולמה באמצעים מיוחדים, שכן הקרן אינה נראית לעין בלתי מזוינת | צילום: משרד הביטחון

מחולל השינוי הדרמטי שעומד בלבה של המערכת הוא מכוון הלייזר, שנראה כמו עדשה גדולה. בהקבלה לעולם של מערכות הנשק הרגילות שיורות מתכות שבסוף מתפוצצות, הוא "התותח" שיורה את הלייזר.

המכוון הזה אמור להיות הדבר הקרוב ביותר להפיכת משחקי המחשב וסרטי המדע בדיוני שעליהם גדלו דורות שלמים למציאות מוחשית של טכנולוגיית־על שמבשרת שלטוב ולרע, מלחמת הכוכבים כבר כאן, והיא מתכוונת להישאר: "יהיה מאוד לא נעים לעמוד מול מכוון כזה בזמן שהוא משגר קרן של אנרגיה אל המטרה שהוגדרה לו", מסבירה טניה, שאמונה על הנדסת המכוון הקטלני, שתפקידו להסתובב על צירו, להתכוונן על איומים ולשגר לעברן קרני לייזר שינטרלו אותם במהירות האור: "אנחנו מפתחים את המכוון למטרות של הגנה, אבל ברמת התאוריה עוצמת האנרגיה שהוא משחרר יכולה לחרוך, לעוור או להרוג 'מטרות רכות' כמו בני אדם".

לפחות בשלבי חייה הראשונים מגן אור תפעל לצד כיפת ברזל, שאך בימים האחרונים רפאל ציינה 12 שנים ליירוט המבצעי הראשון שלה. חלוקת העבודה תהיה ברורה. בזמן שכיפת ברזל תזהה שיגור לעבר ישראל, מחשב המשימה של המערכת ינתח באלפיות השנייה את דפוסי מעוף הרקטה, יחשב מסלול, זוויות, מהירות וגובה, ולאחר שיסיק לגבי מקום הנפילה המשוער שלה יחליט אם ליירט אותה או לאפשר לה ליפול בשטח פתוח. בתרחיש של הפעלה מבצעית שלה, מכת אנרגיה רבת עצמה של מגן אור יכולה לעשות לרקטה הסוררת מה שעשה לה עד כה טיל יירוט יקר.

המחיר של טיל יירוט "טמיר" שמשגרת כיפת ברזל הוא כ־50 אלף דולר, ולעתים משוגרים שניים כאלה לעבר רקטה אחת שמאיימת לפגוע באזור שהוכרז מוגן, וכדי להבטיח את השמדתה. מנגד, מחיר היירוט באמצעות קרן לייזר תלוי בעיקר בתעריף החשמל ובכל מקרה, זניח. לפי רס"ן חננאל, ממפא"ת "התועלת הראשונית של מגן אור נמצאת בשיפור הדרמטי במעמדנו במלחמה הכלכלית ובניהול 'כלכלת היירוטים'. לייזר הוא בסך הכל אור, וזה כלום שקלים לעומת טיל יירוט מתקדם שעולה עשרות אלפי דולרים. האויב גם יודע שיש לנו את כיפת ברזל, הוא מכיר את אחוזי היירוט הגבוהים שלה וממשיך לשגר לעבר ישראל רקטות ופצמ"רים כי הוא מבין שהוא מריץ אותנו בכל זאת למקלטים, משבש לנו את שגרת החיים ומדי פעם גם פוגע. האויב מבין שעל כל רקטה זולה ופשוטה כזאת אנחנו משגרים טיל מיירט סופר מתקדם שעולה הון. האויב עושה איתנו מלחמה כלכלית ומגן אור תפסיק את זה".

טיפול בסימפטומים

אמרו את זה גם קודם, אחרי הפריסה המבצעית הראשונה של כיפת ברזל לפני 12 שנה, ונכון וראוי לומר זאת גם כעת, עם כניסתה הצפויה לשדה הקרב של מערכת חדשה ופורצת דרך: ישראל ממגנת את עצמה לדעת על חשבון פתרונות קבע יציבים שניתן להשיג באמצעות הסדרים מדיניים או באמצעות הכרעות צבאיות ברורות וחד משמעיות. בינתיים, במקום לרפא את הדלקת, ישראל ממשיכה להציף את עצמה במשככי כאבים.

סמנכל בכיר וראש חטיבת יבשה וים ברפאל ד"ר רן גוזלי. צוותי "מגן אור" עושים לילות כימים | צילום: דוברות רפאל

חננאל, שכבר ראה דבר או שניים בתוכניות פיתוח והוא מבין היטב את הבעייתיות הזאת, אומר שלפחות בתחילת הדרך הגישה הזאת הציקה גם לו: "אני זוכר את ההתנעה של הפרויקט וכן, ביני לבין עצמי היה לי רגע קשה כי חיפשתי את התוחלת אל מול זה שאנחנו ממגנים את עצמנו לדעת ומתבצרים מכל הכיוונים. אז יש לנו את טילי החץ ויש לנו את כיפת ברזל ויש לנו עוד דברים שמיירטים ומגנים, אבל בשמם אנחנו גם מרשים לעצמנו לא לתקוף ולא לפתור את הבעיות שלנו באזור. אז לפחות מגן אור מפחיתה את הנטל הכלכלי. אני מניח שטיפול זול באיומים שמכוונים באמצעות לייזר רב עצמה יאפשר להסיט משאבים רבים לצרכים אחרים במערכת הביטחון או מחוצה לה. מלחמות זה דבר יקר ואחרי כל סבב לחימה מישהו כותב צ'ק ומישהו אחר משלם אותו. אנחנו מכניסים למשוואה הזאת משתנה חשוב מאוד שיחסוך המון כסף".

גם צורת היירוט באמצעות לייזר תהיה שונה משמעותית מצורת היירוט שאליה הורגלנו בתריסר שנים של כיפת ברזל, שזימנה להמונים מופעים דרמטיים של פיצוצים מרהיבים, שובלים לבנים ופטריות עשן בשמי הארץ.

חובבי האקשן יתאכזבו להתבשר כי הקרן שתפרוץ מהמכוון של מגן אור לא תיראה בעין שאינה מזויינת, לא ביום ולא בלילה. התהליך עצמו אמור להיות חרישי, כי ההתכווננות של הקרן אל המטרה לא מלווה ברעם היציאה של טיל ממשגר, בדומה ליירוט באמצעות כיפת ברזל.

במקום בפיצוץ, הקרן שתפנה מגן אור אל רקטת המטרה תקטול אותה באמצעות בישול מהיר בטמפרטורה גבוהה מאוד. עצמת הקרן כ־100 קילוואט והקוטר שלה כקוטר מטבע של 10 שקלים. כרגע, הטווח היעיל שלה מוערך בכ־10 קילומטר, וזה לא מספר סופי: "הדבר היחיד שמרעיש בסיפור של מגן אור זה רק הגנרטור העצום שמספק לה את האנרגיה הרבה שהיא זקוקה לו כדי לייצר את קרני הלייזר שהיא תשגר אל המטרות שנייעד לזה", מגלה יוחאי.

מפתחי המערכת לא מספרים בשלב הזה כמה זמן נמשכת פעולת הלזירה עצמה — שהיא משך הזמן שבו קרן הלייזר מונחת על האובייקט המיורט ומבשלת אותו בחום גבוה עד נטרולו. וגם אז, אין הכרח שיישמע פיצוץ, כי הקרן יכולה להיות מונחת על אחד הכנפונים של הרקטה, להמס אותו, להוציא אותה משווי משקל ולגרור לסחרורה ארצה או לשבור אותה באוויר.

שאלה נוספת שצוותי הפיתוח מסרבים לספק לה תשובה נוגעת לקצב היירוטים שבכוחה של קרן הלייזר לספק בתוך פרק זמן מסוים. את המענה לשאלה הזאת תספק קרוב לוודאי המציאות בשטח, ובכל מקרה ברפאל אומרים כי מגן אור צפויה להוות נדבך נוסף במערך ההגנה הרב שכבתי שיפעל בצורה היברידית. היכולת להפנות את המערכת לעבר מטרות שונות בתנאים של מזג אוויר סוער, ערפל, סופות חול ועננים תהיה מוגבלת עד בלתי אפשרית — מה שיצריך בכל מקרה לשמור את כיפת ברזל בכוננות מלאה, וכך גם את המיירטים שלה.

יירוט אובייקטים בלייזר הוא פנטזיה ישנה. ישראל החלה ללטוש אל הסיכוי הזה עיניים כבר לפני כשלושה עשורים והיא לא היתה לבד בסיפור הזה. האמריקאים אפילו פיתחו מערכת שהתיימרה להיות כזאת, שנקראה נאוטילוס, התבססה על לייזר כימי ואף הדגימה לראשי מערכת הביטחון של ישראל יכולות יירוט של קטיושות במסגרת תצוגת תכלית שנעשתה לה בארה"ב. באותם הימים ישראל חיפשה פתרונות לבעיית הקטיושות ששוגרו מלבנון לעבר קריית שמונה ויישובי הצפון, ובצה"ל חשבו להעמיד את הנאוטילוס עצומת הממדים באזור מנרה כדי שתפיל את הקטיושות של חיזבאללה כמו זבובים. התקווה הזו הייתה מוקדמת מדי והסתיימה במפח נפש.

"ללייזר כימי יש רק חסרונות", מסביר ד"ר יוחאי את הסיבה המרכזית שתוכנית הנאוטילוס הפכה לפיל לבן ולימים נהייתה לערמת גרוטאות בחצר האחורית של היצרנית שלה נורתרופ־גרומן בארה"ב: "הוא פולט רעלים לסביבה ולאטמוספירה, הוא דליק ומחייב טיפול קבוע ותחזוקה קשיחה, הוא גרוע מבחינת השינוע והניידות שלו בשדה הקרב, מוגבל בכמות היירוטים שלו, וכל טעינה של המערכת לקראת יירוטים נוספים עולה הרבה מאוד כסף".

התנפצות חלום הנאוטילוס לצד עליית איום הרקטות מעזה ריתק את המהנדסים של רפאל אל שולחן השרטוטים עד שיצאה כיפת ברזל. בזמן שהיא מיירטת ומסכלת, אמנם ביוקר, מגוון של איומים בגבולות ישראל, היא זימנה לתעשיות הביטחוניות את הפנאי שהיה דרוש להן כדי להתמסר לאתגרי הפיתוח הסיזיפיים של מערכת יירוט שמבוססת על לייזר חשמלי.

"בשלושת הרגליים שמגן אור מתבססת עליהן חלו בשנים האחרונות התקדמויות משמעותיות שהובילו לפריצת הדרך ששמה אותנו איפה שאנחנו היום", מספר יוחאי, שבמשך יותר מעשור בפרויקט ייחל בדיוק למצב הזה: "היו התקדמויות שאפשרו לנו להכווין את אלומת הלייזר ולהשיג באמצעותה את מה שאנחנו רוצים. היו התקדמויות שאפשרו לייצר לייזר בהספק די משמעותי שיכול ליירט ובמקביל הושגה התקדמות שמאפשרת לנו להתגבר על עיוות אטמוספרי, שבהפשטה של הדברים, הוא האויב הכי גדול של הלייזר וגורם להרס שלו. זה עיוות שנוצר בעקבות התערבלות של אוויר חם ואוויר קר שגורמת לנו לראות בנהיגה בלילה את הכבישים קצת רטובים. פריצת הדרך בנושא הזה מאפשרת לנו לתקן את העיוות האטמוספרי בזמן אמת מבלי שהקרן נפגעת ממנו".

הצוות שמאחורי המערכת

לרגעים האלה, בהם הכוכבים התחילו להסתדר, יוחאי חיכה יותר מעשור בתוכנית מגן אור. הוא בן 37, נולד וגדל באחת הקריות, בסמוך למכון דוד שהוא מאתרי הפעילות המרכזיים של רפאל בצפון הארץ. הוריו מרותקים לכיסאות גלגלים עקב שיתוק ילדים (פוליו), שניהם בעלי תואר דוקטורט, אמו ד"ר לביולוגיה ומכהנת בתפקיד ציבורי בכיר באחת הרשויות המקומיות בצפון, אביו ד"ר לפיזיקה, פנסיונר של רפאל שעדיין ממשיך למלא את תפקידו בחברה בתחום האלקטרו־אופטיקה. לרפאל יוחאי הגיע הישר מהשירות הסדיר בצה"ל, התמקצע בתחום הלייזר ובמקביל השלים את הדוקטורט שלו בהנדסת חומרים בגיל 29.

גם מהנדסת מכוון הלייזר, טניה, בת 39, עובדת מהיום הראשון שבו נקלטה ברפאל, לפי כ־13 שנה, על מערכת הלייזר. היא נשואה ואם לתאומים בני 8 וחצי ולבת 7, גרה גם היא באחת הקריות בצפון.

חננאל, קצין הפרויקט שמלווה מטעם משרד הביטחון את מגן אור, בן 42, נשוי ואב לשתיים מירושלים, הוא בן למשפחה מיוחסת בכל הקשור לתוכניות פיתוח ביטחוניות בפרופיל גבוה. אחד מאחיו פרש מצה"ל בדרגת אלוף משנה לאחר שביצע מגוון של תפקידי מפתח, אח שני שימש בתפקיד המדען הראשי של זרוע היבשה ואח שלישי שימש בתפקיד ראש המחלקה לשכבה עליונה במנהלת חומה של משרד הביטחון, המחלקה שמובילה את תוכנית טילי ההגנה המתקדמים חץ 3, וכיום ממלא תפקיד בכיר בשב"כ: "לא פעם בעבר מצאנו את עצמנו יושבים מאחורי אותם שולחנות דיונים במשרד הביטחון, כל אחד עם המטלה ועם הפרויקט שלו", מספר חננאל.

מסביב לשולחן בחדר הדיונים שבמתקן של רפאל בצפון מדברים על התרחישים שיעסיקו ביום מן הימים את מגן אור. שם מניחים שכמו כיפת ברזל, מעיל רוח ומערכות אחרות לא יחלוף זמן רב עד שהיא תידרש ליירוטים מבצעיים ראשוניים, כי ככה זה בישראל, שנחשבת לשדה הניסויים הגדול ביותר בעולם למערכות נשק.

שורת התרחישים הארוכה שאליה מייעדים את מגן אור כוללת גם תובנות שעולות מהמלחמה באוקראינה. חלקן קשורות גם לכטב"מים האיראניים מסוג שאהד 136 המשמשים את צבא פוטין וזורעים הרס רב ברחבי המדינה: "אנחנו מסתכלים הרבה מאוד על מה שקורה בשנה האחרונה אוקראינה ואני מעדיף לא לפרט בנושא הזה יותר מדי", אומר יוחאי: "בזה שיש 250 אלף רקטות, טילים וכטב"מים שמכוונים לעבר ישראל כמעט מכל כיוון אפשרי יש גם כדי לספר את סיפור היכולות שאנחנו מגיעים אליהן בסופו של דבר. זה חלק מהדרייב שיש לנו כדי לחתור לפתרונות טובים לבעיות מורכבות. תראה לי עוד מדינה שמתמודדת עם מצב שיורים על האזרחים שלה באופן יום יומי רקטות ופצצות מרגמה כמו ישראל".

הבנת האיומים וחומרתם, והחיים לצידם שהופכים אותם מוחשיים להצמית, מהווים עבור צוותי העבודה שמובילים טניה, יוחאי ורס"ן חננאל מניע שמדרבן אותם לחפש כל הזמן את פריצת הדרך שתחולל את השינוי: "יום אחד אנשים יפתחו רדיו וישמעו דיווח ראשוני על יירוט מבצעי ראשון באמצעות קרן לייזר וזה יקרה בזכות האנשים האלה, ועוד מאות עובדים אחרים שנותנים את כל כולם להצלחת המערכת הזאת וכדי להביא ביטחון לישראל", אומר ד"ר רן גוזלי, ראש חטיבת היבשה והים ברפאל, שמובילה מטעם החברה את תוכנית מגן אור.

לדברי גוזלי, בניין הביטחון והעמדת מענה לאיומים שמופנים כלפי ישראל הם הכוח שמרתק את הצוותים של מגן אור למעבדות או לשדות הניסויים במשך שבועות שלמים, סופי שבוע שלמים, ולעתים גם מאלץ אותם לעשות לילות כימים כדי לפתור עוד תסבוכת מתוך אינספור תסבוכות שהיו ונפתרו עד כה ועוד יבואו בהמשך: "אנחנו מבינים את הציפייה שיש מאיתנו להעמיד תשובות לכל האיומים שצצים. הצורך הזה מדרבן אותו לרוץ כל הזמן אל הפתרון ולא להרפות ולא להרים ידיים", אומרת טניה, והיא משוכנעת שאם מכוון הלייזר שלה היה פרוס בשטח כבר בסבבי לחימה קודמים בגבולות המדינה — "הם היו יכולים להיראות אחרת באופן שיכול להיות מוחשי לכל אזרח", אומרת.

בתקופה הקרובה תחל מלאכת הרכבת הסוללה הראשונה של מגן אור, וטניה נדרכת: "אנחנו חייבים להיות הכי 'ספץ' שאפשר להיות. הסוללה הזאת אמורה לממש את כל המטרות שכיוונו אליהן בשלב הזה והיא צריכה לספק את הסחורה בתנאי שטח וקרב לפחות למשך 15 שנה. יש כאן הרבה מאוד דיסציפלינות של מכניקה, אלקטרוניקה, זיווד ואופטיקה, המון החלטות שצריכים לקבל, לא מעט מרכיבים שמשפיעים על מרכיבים אחרים. תמיד יש משהו שבא על חשבון משהו אחר. תמיד יהיה השינוי הקטן שישפיע בסופו של דבר על ארבע דיסציפלינות בעשרה מקומות אחרים ובשלב הזה העיניים צריכות להיות על התמונה המלאה כי יש המון דברים שיכולים להשתבש", היא אומרת.

לפני כמה שבועות המחאה נגד ההפיכה המשטרית שמקדמת ממשלת הליכוד הגיע לשערי מכון דוד, שם פנסיונרים של רפאל ביחד עם בכירים לשעבר בתעשיות הביטחוניות קראו לממשלה לסגת ממהלכיה: "הוויכוח הזה לא חודר את הקירות שמאחוריהם יושבים צוותי העבודה של מגן אור", אומר חננאל: "מסביב למטרה כל כך משמעותית שמבקשת להציל חיי אדם, אנחנו לא מביאים פנימה לפרויקט שום שיח פוליטי".

* * *

"הגשמת חלום"

הלייזר המוטס של אלביט יכול ליירט גם טילים היפר־סוניים

לצד ההישגים המרשימים של רפאל כשהצליחה ליירט באמצעות מגן אור מגוון רחב של איומים שהופנו אליה, אלביט מערכות רשמה ציון דרך משמעותי בכל הקשור ללייזר מוטס כשהצליחה ליירט מספר כלי טייס בלתי מאוישים באמצעות קרן לייזר ששוגרה לעברם מתוך מטוס שטס במרחק של קילומטר מהם. לפי אלביט, כל כלי הטייס שאליהם כוונה הקרן הושמדו: "אף אחד לא עשה את זה לפנינו", אומר סמנכ"ל הטכנולוגיות של אלביט מודיעין ול"א, עודד בן דוד: "הניסוי המוצלח הזה נסך בנו הרבה ביטחון עצמי לגבי התוכנית להעמיד בתוך שנים ספורות מיירט לייזר אווירי. מבחינתי זאת הגשמה של חלום ילדות, לייצר מערכות לחימה שיעבדו על לייזר, ובלי קשר לחלום הילדות שלי, אנחנו חייבים את הדבר הזה בשביל ביטחון המדינה ואנחנו רוצים שזה יהיה בשל ומבצעי כי אנחנו צריכים את זה לא למחר, אלא לאתמול".

החזון של אלביט מדבר על מכוון לייזר רב עוצמה שניתן יהיה לשאת במטוסי קרב שיירטו במהירות האור מטוסי קרב של האויב או מל"טים, כמו גם טילים ואף טילים היפר־סוניים, שבשנים האחרונות מהווים איום שהולך ומתפתח בשל היותם מהירים פי שמונה ממהירות הקול, ולכן לא ניתנים ליירוט באמצעות מערכות ההגנה האוויריות הקיימות.

שימוש ראשון בטילים היפר־סוניים נעשה לפני יותר משנה בידי רוסיה במלחמתה באוקראינה כשתקפה מחסני נשק במדינה באמצעות טילים מסוג קינז'אל.

אלביט מערכות פועלת בתחום הלייזר האווירי כבר שנים ארוכות ולמעשה, כבר מחזיקה במוצר שמבוסס על לייזר, אם כי בעצימות פחות גבוהה מזה שמצריך לייזר למטרות יירוט. בשנת 2002 שוגרו טילי כתף לעבר מטוס ישראלי של ארקיע שהמריא לארץ משדה התעופה במומבסה שבקניה, אך החטיאו.

ניסיון התקיפה הוביל את אלביט לפיתוח מערכת ההגנה למטוסים נוסעים הנקראת "מגן רקיע". מדובר במערכת שמותקנת בגוף המטוס וברגע שהיא מזהה טיל שמתקרב אליו, היא מסיטה אותו ממסלול הפגיעה באמצעות קרן לייזר שהיא יורה.

מאז, אלביט כבר התאימה את מערכת ההגנה לכלי טייס נוספים כמו למסוקי קרב ואף למטוסים פרטיים המשמשים אנשי עסקים שטסים בעולם וראשי מדינות. מערכת כזאת הותקנה גם במטוס "כנף ציון" שבנתה התעשייה האווירית עבור ראש הממשלה ונשיא המדינה.

בתעשיות הביטחוניות אומרים כי פריצות הדרך בתחום הלייזר ירחיבו בשנים הקרובות את סלי המוצרים שלהן, באופן שיטמיע את יכולות הלייזר להגנה על טנקים ונגמ"שים מפני טילי נ"ט. רפאל כבר שוקדת על התאמות כאלה.

בנוסף, אפשר שעל בסיס יכולות שהושגו בנושא, ניתן יהיה לפתח מגוון של מערכות התקפיות המבוססות על לייזר, וזאת תוך שימת דגש על יכולות הדיוק באמצעותו, שיוכלו להבטיח פגיעה כירורגית במטרות גם בסביבה אורבנית: "מוטב שקודם כל נגן על עצמנו באמצעות הלייזר, כי יש יותר מדי איומים שמופנים אלינו. לאחר מכן, השמיים הם הגבול. אפשר יהיה לעשות עם הלייזר עוד הרבה מאד דברים", אומר בן דוד.