היום שאחרי - כיצד צריך להיראות תכנון המרחב של מפוני הדרום?
כיצד ייראה היום שאחרי המלחמה בשביל 130 אלף תושבים שהתפנו מבתיהם, והאם קיים צורך לבצע שינויים בהיבט התכנוני-אדריכלי בישובים אותם עזבו? דפנה אורבך-בירן, מהנדסת ושותפה מנהלת אורבך הלוי, שופכת אור על הסוגייה.
המלחמה גרמה לכ-130 אלף איש לעזוב את בתיהם, וכבר מתחילות להתגבש תוכניות ליום שאחרי המלחמה בדגש על שיקולים תכנוניים מצד האדריכלים שיתכננו את אזור העוטף, הכל במטרה להגדיל את בטחון היישובים.
לדעתה של דפנה אורבך-בירן, מהנדסת ושותפה מנהלת אורבך הלוי, חשוב שכל שיקול תכנוני יגיע מלמטה למעלה, כלומר שהדרישות יגיעו מתושבי היישובים עצמם שחיים ונושמים את השטח.
בסוגיית פתרונות זמניים לעומת פתרונות קבע, היא מציגה שני היבטים: מצד אחד, פתרון זמני מאפשר לתושבים לראות את המכלול באופן יותר בהיר, לקבל פרספקטיבה מכילה על גודל האירוע ולתכנן את העתיד באורך רוח. מצד שני, לפתרונות זמניים יש נטייה להישאר כקבועים וזה מצב לאו דווקא רצוי. לכן צריך למצוא פתרון חכם ונכון שעובד לשני הכיוונים.
בהתייחסות גיאוגרפית קהילות כפריות מבקשות היום פתרונות ביניים עירוניים, כמו למשל תושבי כפר עזה שעברו לקריית גת וקיבוץ רעים שעוברים לשכונת פלורנטין. דפנה אומרת שצפיפות העיר דווקא משרתת את רצון המפונים להישאר קרובים זה לזה בקופה הנוכחית. לעומת זאת לא ניתן לקבל את איכות החיים שקיבלו בעוטף בסביבה אורבנית, ולדעתה בעתיד ייאלצו לקבל פשרה בין המרקם הקיבוצי למרחב הפרטי.
באשר לנושא המיגון בבנייני מגורים, היא צופה שחללי הממ"דים יתרחבו כדי לאכלס בנוחיות משפחות בזמן אזעקה. היא מדגישה כי אף אחד לא מעוניין לגור בפחד קיומי ולהסתגר שעות בתוך ממ"דים, ובסופו של יום הבטחון צריך להיות ברמה אסטרטגית-מדינית ולא להסתמך לעד על אמצעי מיגון.
צפו בכתבה המלאה לשמוע על עוד מחשבות לגבי העתיד התכנוני של מפוני הדרום.