חלוץ צרפת מרקוס תוראם במשחק מול פולין. היה הראשון להצית את האש הפוליטית בנבחרת
| צילום: EPA/FRIEDEMANN VOGEL
לא רק כדורגל: שחקני צרפת בועטים גם בימין הקיצוני במדינה
בזמן שנבחרת צרפת מאכזבת על כר הדשא בטורניר היורו, נאבקת המדינה בעליית הימין הקיצוני. למאבק הצטרפו גם כוכבי הנבחרת, מרקוס תוראם וקיליאן אמפבה, שבצעד יוצא דופן החליטו להתבטא נגד מפלגת RN הימנית של מארין לה פן. הבחירות במדינה מתחילות היום, והמשחק בהן כבר יותר חשוב מהכדורגל
הכדורגל שהציגה צרפת בשלב הבתים ביורו בגרמניה לא היה מוצלח במיוחד, אבל נראה שהיכולת אינה הבעיה היחידה בנבחרת, שסובלת, כמו צרפת כולה, מהמשבר הפוליטי החריף במדינה.
לגבי הכדורגל עצמו – נראה שהמאמן דידה דשאן רגוע, להבדיל מהתקשורת הצרפתית. מספר דקות לאחר משחקה האחרון של הנבחרת בשלב הבתים ביורו, שהסתיים בתיקו מול פולין, נשאל האם הוא חש תסכול מהישגי נבחרתו. דשאן ניסה להרגיע – "אני לא מאוכזב. השגנו את המטרה הראשונה שלנו והיא לעבור לשלב הבא (הצרפתים ישחקו מחר בשמינית הגמר מול בלגיה — א"ג), אף על פי שזה לא קרה מהמקום שבו רצינו להיות בסיום שלב הבתים. היינו יכולים להיות יעילים יותר מול השער, אבל עשינו את מה שצריכים לעשות ועלינו להמשיך באותה הדרך".
עדיין מוקדם לבטל את ההימור על נבחרת צרפת כמי שתניף את הגביע ב־14 ביולי, אולם מתחת לפני השטח האדמה רוחשת בעיה נוספת שאינה קשורה לכדורגל: בחירות הבזק לפרלמנט הצרפתי, שעליהן הכריז הנשיא עמנואל מקרון בתחילת יוני (ויתקיימו היום וב־7 ביולי), שהציתו מחדש את המלחמה בין נבחרת הכדורגל של הרפובליקה לימין הקיצוני במדינה. סד הזמנים נפיץ במיוחד: הסיכוי הטוב ביותר של הימין הקיצוני במדינה להיכנס לממשלה יחפוף לשבוע המכריע של אליפות אירופה.
החלוץ מרקוס תוראם, בנו של מלך ההופעות של נבחרת צרפת בכדורגל בכל הזמנים לשעבר ליליאן תוראם, היה זה שהצית מחדש את הוויכוח שפילג בעבר את נבחרת צרפת. ערב משחקה הראשון באליפות מול אוסטריה הוא אמר במסיבת העיתונאים: "אנחנו חייבים להיאבק באופן כזה שה־RN (מפלגת האיחוד הלאומי הימנית קיצונית — א"ג) לא ייכנסו". תוראם, חלוץ אינטר מילאנו, הביע גם "אפס ספק" לכך ששאר חבריו לנבחרת שותפים לאותה תפיסה. הקפטן שלו, אמבפה, היה זהיר יותר במעט. מבלי לציין את RN במפורש, הוא אמר שהוא "שותף לאותם ערכים כמו מרקוס" ושהוא "נגד קיצוניים", ובעיקר הדגיש כי "אני מקווה שאני אהיה גאה ללבוש את החולצה הזו גם ב־7 ביולי. אני לא רוצה לשחק עבור מדינה שאינה שותפה לערכים שלנו".
תחילה נראה היה שדברי השניים יכולים לחולל שינוי בגיוס מצביעים צעירים יותר, במיוחד אלה ממיעוטים אתניים שחוששים מממשלת ימין קיצוני, אבל סקרים חדשים שפורסמו ביומיים האחרונים הראו כי המספרים של RN זינקו שוב למעלה.
קשה להמעיט את עוצמת הטלטלה שחווה צרפת בימים אלה. המדינה שתארח את המשחקים האולימפיים בעוד פחות מחודש מקיימת כעת מאבק קיומי על הגדרתה העצמית בשנים הבאות. לא פחות. בעקבות הכישלון החרוץ של מפלגת השלטון שלו בבחירות לפרלמנט האירופי, הכריז הנשיא עמנואל מקרון על הקדמת הבחירות. בבחירות לפרלמנט האירופי רשמה מפלגת הימין הקיצוני של מארין לה פן הישג חסר תקדים, כשהגיעה למקום הראשון בצרפת עם 32% מהקולות.
אם התוצאות יחזרו על עצמן, או אפילו אם יתקרבו אליהן, בבחירות לפרלמנט הצרפתי, הימין הקיצוני יזכה לכוח גדול מאי פעם וייתכן שהכוכב העולה של מפלגתה של לה פן, ז'ורדן ברדלה בן ה־28, יתמנה לראש הממשלה. לפי הסקרים האחרונים, מפלגתה של לה פן תגיע למקום הראשון בבחירות, אבל בלי להשיג רוב מוחלט שיאפשר לה להימנע מהצורך להקים קואליציה.
ובחזרה לספורט: נקיטת העמדה המובהקת של תוראם ואמבפה עומדת בסתירה לשקט היחסי שכפו על עצמם ספורטאים בעולם, כאשר סירבו לדון באופן פומבי בסוגיות פוליטיות שמלוות את החברה המודרנית. אומנם הריגתו של ג'ורג' פלויד על ידי שוטר בארה"ב הובילה למחאה מצד לא מעט כדורסלנים ב־NBA ושחקני פוטבול מה־NFL, אך אלה נתפסו כהבעת דעה לגבי מה שנתפס כהפרה של זכויות אזרח. פוליטיקה אלקטורלית, לעומת זאת, נותרה כמעט טאבו. שחקני נבחרת אנגליה, למשל, לא מתבטאים על הבחירות בבריטניה שייערכו ב־4 ביולי.
נראה כי אחת הסיבות לכך שבצרפת בוחרים הכוכבים להתבטא באופן ישיר היא בגלל שנבחרת הכדורגל וה־RN עומדים משני צדי המתרס במדינה: הסגל של ה־Les Bleus מורכב בעיקר משחקנים שהם בנים למהגרים שהגיעו מאחת הקולוניות לשעבר של צרפת. זאת, בעוד ה־RN סבורה כי אחת הבעיות הגדולות של צרפת היא ההגירה. נבחרת צרפת הפכה לכלי בוויכוח סביב הגזע לפחות מאז יורו 1996, כאשר מנהיג הימין הקיצוני דאז, ז'אן מארי לה פן, אביה של מנהיגת המפלגה הנוכחית, טען שזה מלאכותי להביא שחקנים ממדינות חוץ ולקרוא להם נבחרת צרפת. "כמעט כל השחקנים נולדו בצרפת, אבל על פי נקודת ההשקפה המסורתית של הימין הקיצוני במדינה, אף שחקן עם שורשים ממדינות זרות לא יוכל להיות באמת צרפתי", כתב העיתונאי סיימון קופר ב"פייננשל טיימס". לה פן כינה אז את כוכב הנבחרת זינאדין זידאן "אלג'ירי שנולד בצרפת". דשאן, אז קפטן הנבחרת, אמר שלה פן "מדבר שטויות".
ניצחון מקדם רב־תרבותיות
שנתיים מאוחר יותר, כשצרפת זכתה במונדיאל ב־1998, נתפס ההישג כניצחון לרב־תרבותיות. הקבוצה ההיא כללה שחקנים שנולדו בטריטוריות מעבר לים (כמו ליליאן תוראם בגוואדלופ וכריסטיאן קארמבו בקלדוניה החדשה); במדינות דוברות צרפתית באפריקה (כמו פטריק ויירה בסנגל); או שהיו בנים למהגרים (כמו זידאן, שהוריו הגיעו מאלג'יריה בשנות ה־50 של המאה ה־20, ותיירי הנרי, שהוריו היו מגוואדלופ ומרטיניק). היו גם שחקנים כמו יורי דז'ורקף ורובר פירס, שמורשתם היתה פולנית־ארמנית וספרדית־פורטוגזית בהתאמה. נשיא צרפת אז ז'אק שיראק בירך "צוות תלת־צבעוני ורב־צבעוני" על יצירת "דימוי יפה של צרפת והאנושיות שלה". עם זאת, שנתיים מאוחר יותר מחקר של ארגון זכויות האדם במדינה מצא כי 36% מהמשיבים סברו כי "יש יותר מדי שחקנים ממוצאים זרים בנבחרת הכדורגל הצרפתית".
כוכב עבר שנמצא במאבק עם הימין הקיצוני הוא אביו של מרקוס, ליליאן תוראם. המגן הימני בנבחרת של 1998 הוא גם אקטיביסט אנטי־גזעני. מדי פעם הוא משתעשע על חשבון הימין במדינה כאשר הוא אומר: "אני לא שחור, אני צרפתי". אך בדיוק כמו שמרקוס החליף את אביו בנבחרת, מארין לה פן החליפה את אביה בהנהגת הימין הקיצוני.
היא אמרה שהספורט המועדף עליה הוא רוגבי: משחק המקושר יותר לצרפת הלבנה. כאשר זידאן ביקר אותה ב־2017, היא הגיבה: "בהתחשב במה שהוא הרוויח, אני מבינה שהוא הצביע עבור מקרון".
לה פן לא היססה לשקף את הביקורת של הימין הקיצוני כלפי כדורגלנים: בלתי נגישים, מרוויחים יותר מדי ובעיקר, כאלה שנאמנותם מתחלקת בין צרפת לבין ארצות המוצא של הוריהם. הרבה צרפתים השמיעו דעות דומות ברשתות החברתיות בשבוע האחרון. ברדלה אף צוטט כאומר שהוא "מעט נבוך לראות מולטימיליונרים נותנים שיעורים לאנשים שכבר לא מרגישים בטוחים במדינה".
הכדורגלנים בנבחרת מקווים להניע מצביעים צעירים ומיעוטים אתניים נגד ה־RN. במפלגת הימין הקיצוני, לעומת זאת, מבצעים הימור שונה: היא מבקשת לכרוך יחדיו את מבקרי ההגירה והכדורגלנים עם שנואי נפשם האמיתיים: האליטה. "לא ברור אם המתקפה של הכדורגלנים תעזור לריסון ה־RN", מסכם סיימון קופר. "כמו שכוכבי הוליווד הזהירו בעבר מפני הבחירה בדונלד טראמפ, זה עלול להתברר כפעולה שדווקא תזניק את ה־RN קדימה".