רמת האמון בממשלה תלויה ברמת השיתוף של הציבור בהחלטות

רמת האמון שאזרחים רוחשים לממשלותיהם חיונית לצורך הצלחתן של האחרונות ליישם את מדיניותן הכלכלית. צורך זה גדול אף יותר בעתות משבר וכאלו לא חסרות, לאחרונה.

רבים תוהים מדוע דווקא בנקים מרכזיים נחשבים מבוגרים אחראים בעתות משבר; אמנם הם יכולים להגיב מהר יותר, אך מסתבר כי הבעיה המרכזית של הממשלות לא נובעת מאיטיותן היחסית, אלא מאמון נמוך שהציבור רוכש להן. לא מדובר בתופעה ישראלית, מסתבר, כי אם בהתפתחות חובקת עולם.

סקר חדש של ארגון ה-OEDC מעורר השתאות. הידעתם שבבריטניה ל-56.9% מהאזרחים אמון נמוך, או אין אמון כלל, בממשלתם? לא פלא שהתחלופה שם גבוהה בשנים האחרונות וניתן להבין מדוע תבוסת השמרנים הייתה קשה כל כך.

ובכלל, לא פחות מ-44.2% מאזרחי מדינות ה-OECD חשים אמון נמוך, או חסרי אמון בממשלותיהם, בממוצע. רק ל-39.3% אמון גבוה במקצת, או גבוה, בממשלותיהם. השאר נעדרי עמדה, או לא גיבשו אחת. השנה הלכו/ילכו כמעט מחצית מתושבי כדור הארץ לבחירות. לא פלא. מדובר, בין השאר, בארצות הברית, הודו ומדינות אירופה. ממצא כזה אמור היה בהחלט להדאיג את הממשלות השונות.

יש, כמובן, הבדלים גדולים בין מדינות. בשווייץ, מסתבר, ל-61.9% דרגת אמון מסוימת בממשלה. בלוקסמבורג, רק ל-26% אמון נמוך, או אין אמון כלל. מנגד, בגרמניה, הכלכלה הגדולה ביבשת אירופה, ל-48.7% מהאזרחים אמון נמוך, או אין אמון כלל.

האם זו גזרת גורל ומה יכולות הממשלות לעשות בנדון?

בראש ובראשונה, מהסקר עולה כי כשהציבור סבור שיש לו השפעה על פעולות הממשלה, רמת האמון שהוא רוכש לה גדלה. 69% מהסבורים כך רוכשים אמון לממשלה, לעומת 22% בקרב אלו שחשים נטולי אמירה. לשם השוואה, בקרב אלו שהצביעו עבור הממשלה השלטת, 53% בלבד רוכשים לה אמון גבוה במקצת, או גבוה. בתחתית הרשימה, נשים וגילאי 18-29 (36% בשני המקרים).

אמנם, אוכלוסיות מוגדרות לא מעטות חשות אמון נמוך לממשלתן: בעלי רמות השכלה נמוכות, נשים, צעירים וכאלו שמשייכים את עצמם לקבוצות מקופחות, להשקפתם. עם זאת, ככלל, מידת שביעות הרצון מהשירותים הציבוריים הבסיסיים – חינוך, בריאות, שירותים אזרחיים ועוד – דווקא גבוהה, יחסית, לפי הסקר. כאמור, תחושת ההשפעה והאמירה (having a say) היא הדומיננטית יותר.

לכן, על הממשלות לשפר את השקיפות של מדיניותן ופעולותיהן ולערוך סקרי שביעות רצון תכופים. הדבר יתועל, מן הסתם, לשיעורי השתתפות גבוהים יותר במערכות הבחירות הבאות ולייצוגיות משקפת יותר של הציבור בקרב מוסדות השלטון. לדעתי, ככל שהדבר יסייע להמשכיות שלטונית, תשתפר גם ההמשכיות העסקית והכלכלות תקבלנה ערך מוסף.

שנית, הסקר מראה כי דווקא לנושאים כמו יוקר המחיה, או המלחמות באירופה (אוקראינה) והמזרח התיכון, לא הייתה, ככלל, השפעה של ממש על רמת האמון של הציבור בממשלתו. מכאן עולה כי פתרון משברים (ביטחוניים או כלכליים) ראוי שיושג בהקדם, כמובן, אך ההתנהלות היומיומית ולאורך זמן של הממשלות – היא זו שחשובה יותר על מנת לרתום את הציבור ולשכנע אותו כי מדיניותן נועדה להיטיב עמו. לכן, על המדיניות להיות עקבית תוך מתן דוחות תקופתיים ואינטראקציה שוטפת עם הציבור לגבי התקדמותה ודרך יישומה.

שלישית – ולא רק מטעם זה – על הממשלה לשפר את מוסדות החינוך וההשכלה ואת שיעור בעלי ההשכלה העל תיכונית והמתקדמת יותר בקרב הציבור. מהסקר עולה כי 46% מבעלי ההשכלות הגבוהות רוכשים אמון לממשלה לעומת 33% מבין אלו שהשכלתם נמוכה יותר.

בשורה התחתונה, אנו נוהגים לנתח את השפעת המדיניות הממשלתית על הפעילות הכלכלית באמצעות משתנים פיסקאליים כמו הוצאות, הכנסות, גירעון ממשלתי וחוב ציבורי, מיסים, סבסוד וכו'. מסתבר כי על מנת שכל משתני המדיניות הללו ימצו עצמם – על הממשלות לשתף את הציבור, ככל הניתן, בתהליכי קבלת ההחלטות, כך שהאחרון ירגיש כי יש לו אמירה ויוכל לרתום עצמו להצלחתם.

רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות