דאגה בקרן המטבע: "גברו הסיכונים המאיימים על יציבות האיחוד האירופי"

"רפורמה מקיפה בכללים ובמסגרת הפיסקאלית של האיחוד האירופי לא יכולה לחכות עוד. עיכובים נוספים יאלצו מדינות לחזור לכללים הישנים עם כל הבעיות שלהן. אסור להחמיץ את ההזדמנות". במילים חריגות וקשות אלו מסכמים בכירי קרן המטבע הבינלאומית (IMF) דו"ח מקיף שהתפרסם היום (ב') עם המלצה ברורה וחדה לשנות, להרחיב ולחזק באופן משמעותי את הכללים והמסגרות הפיסקאליים (תקציביים) של האיחוד שלפי המחברים די כשלו במשימתם.

"הכללים הקיימים לא מנעו צבירה בלתי רצויה של חוב ציבורי וסיכונים פיסקאליים בקרב חלק מהחברים", נכתב בדו"ח. "המוסדות הלאומיים החלשים, הלחצים הפוליטיים והזעזועים הגדולים הובילו לציות לקוי. בשילוב עם מגבלות עיצוביות של אותה מסגרת פיסקאלית הקובעת תקרות על גירעונות בזמנים רעים מבלי לספק תמריצים מספקים לבניית 'קירות תמיכה' בזמנים טובים, הדבר הוביל לחוסר איזון פיסקאלי מצטבר. המסגרת הקיימת גם לא הצליחה לייצב את הצמיחה והיא חסרת כלים לממן מוצרים ציבוריים משותפים לכלל המדינות החברות".

אמנת מאסטריכט שהקימה הלכה למעשה את האיחוד האירופי קבעה שני כללים פיסקאליים עיקריים שהיוו אבן דרך לשאר העולם המפותח: על מדינות האיחוד להימנע מגירעונות שנתיים של יותר מ־3% (תקרת גירעון); ויחס חוב תוצר של כל מדינה לא יכול לעלות על 60% מהתמ"ג (תקרת חוב).

בכירי הקרן מראים כי ממשלות אירופה כשלו פעם אחר פעם, ובעיקר בתקופות של משבר או מיתון כללי הזהב של מאסטריכט לא נאכפו כיאות וגם לא כובדו.

למעשה, יחס החוב תוצר הממוצע של האיחוד זינק בתקופה הזו מ־62% תמ"ג ב־2007 ערב המשבר הגלובלי, ליותר מ־90% תמ"ג בשנת הקורונה. "חוב ציבורי גבוה ועליית הריבית מקשים על ממשלות להתמודד עם האתגרים הרבים של ימינו, כולל התמודדות עם עליות קיצוניות ביוקר המחיה וטיפול במשבר האקלים", כותבים ב־IMF.

הבנק המרכזי האירופי (ECB) צפוי לעלות שוב את הריבית השבוע וההערכה היא כי מדובר בעלייה חדה שרק תהפוך את אותו חוב ציבורי למסוכן יותר. במפגש האחרון שלו ה־ECB כבר העלה ריבית והשיק קרן נוספת לרכישת אג"ח ממשלתיות של ממשלות חלשות עם בעיות תקציביות שעלולות לקרוס בהינתן המציאות החדשה, דבר שעלול לסכן את האיחוד האירופי בכללותו.

"כפי שראינו בעבר, סיכונים אלו איימו על יציבות האיחוד המוניטרי בעבר וממשיכים ליצור נקודות תורפה כיום. זאת למרות מאמצים רבים לחדד את הכללים ולחזק את הפיקוח המרכזי לאורך השנים", נכתב בדו"ח.

הקרן מציעה שלושה צעדי מדיניות עיקריים שמבקשים להשיג שלו מטרות שונות. הראשון הוא הקמה מועצת פיסקאלית חדשה ועצמאית שתשאיר את כללי מאסטריכט (3% גירעון ו־60% חוב) אך הצורך בהתאמות הפיסקאליות יהיה קשור למידת הסיכונים. מדינות עם סיכונים פיסקאליים גדולים יותר יצטרכו להתכנס לאיזון תקציבי ואף עודף במהלך שלוש עד חמש השנים הבאות. מנגד, מדינות עם סיכונים פיסקאליים נמוכים יותר יהנו מגמישות רבה יותר.

הצעד השני הוא חיזוק מוסדות פיסקאליים לאומיים (בתוך המדינות) עם המלצה לחוקק כללים פיסקאליים לטווח בינוני ולהגדיר תקרות הוצאה שנתיות ורב־שנתיות (כמו בישראל). מועצות פיסקאליות לאומיות עצמאיות שיקומו (גם זו המלצה) יפקחו על התהליך ועל ביצוע או אישור תחזיות מאקרו־כלכליות, הערכת סיכונים פיסקאליים ועל ציות לכללים (תקרות) ולתוכניות.

הצעד השלישי הוא הקמת מסגרת משותפת כדי לתמוך במדינות להשיג את המטרות האלו אך גם לספק מוצרים ציבוריים משותפים ברמת האיחוד, כמו אלו הקוראים למאבק במשבר האקלים ובניית תשתיות לביטחון אנרגטי. קרן ייעודית להשקעות ירוקות היא חלק חשוב מההצעה.

הדו"ח מפתיע מפני שדו"חות כאלו שמשלבים הן ביקורת והן צעדים אופרטיביים לפעולה מיידית מאפיינים יותר מדינות מתפתחות ולא מדינות מפותחות כמו מדינות האיחוד האירופי. האלמנט השני שמפתיע הוא שני מחברי הדו"ח: ד''ר ויטור גספר, מבכירי הקרן ומנהל כל התחום הפיסקאלי ב־IMF יחד עם אלפרד קאמר, מנהל מחלקת אירופה ב־IMF.