שוק העבודה בישראל מפתיע לטובה בתקופת המלחמה

מלחמה? כלכלה במשבר? כאן בישראל.

אז מלחמה כן. והכלכלה אמנם בקשיים אבל מתמודדת, ויותר מזה: זר לו נחת בכדור הארץ ועיין בדו"ח התעסוקה החדש של ארגון ה-OECD לא היה מנחש זאת.

בדו"ח של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי כתוב שבחודש אפריל – שישה חודשים אל תוך המלחמה – שיעור הבלתי מועסקים בישראל עמד על 3.4% מכוח העבודה האזרחי.

מה יוצא דופן בנתון זה?

ראשית, מבין 36 מדינות הארגון, ישראל ממוקמת בין שמונה המדינות ששיעור האבטלה אצלן הוא הנמוך ביותר. יפן, כמו יפן, מובילה את הרשימה עם שיעור אבטלה של 2.6% בלבד. לעומת זאת, במדינות גוש היורו עומד שיעור זה על 6.4%, כמעט פי שניים בהשוואה אלינו.

אצל מדינות לעומתיות לישראל ניתן למצוא שיעורי אבטלה גבוהים יחסית. כך, 11.7% בספרד, המדינה האירופית בעלת האבטלה הגבוהה ביותר, 8.5% בטורקיה ואם תרצו, בקולומביה, שהודיעה על ניתוק קשריה עם ישראל ובהמשך אסרה על ייצוא פחם למדינה, עומד שיעור האבטלה על 10.3%.

שנית, 3.4% זה לכל דבר ועניין תעסוקה מלאה. כמובן, לצורך ההשוואה בין מדינות הנתון המקומי אינו כולל את השלכות המלחמה (לרבות אלו שנעדרו ממקום עבודתם כל השבוע מסיבות כלכליות), אך דווקא בשל כך, כל תרחיש של חזרה לשגרה ייתקל בשוק עבודה הדוק ומספר גבוה, יחסית, של משרות פנויות.

שלישית, מהנתונים עולה כי בחודש נובמבר 2023 עמד שיעור הבלתי מועסקים בארץ על 2.9% והיה השיעור הנמוך ביותר מאז שנת 2021. גם כאן השפיעה המלחמה באופן מיידי על אלו שבכלל חיפשו עבודה, אך גם כך שוק העבודה כאן הוכיח גמישות, איתנות ויכולות הסתגלות, כפי שעשה במשברים רבים בעבר ובכללם משבר הקורונה.

נתון נוסף שישראל יכולה להשתבח בו הוא שיעור האבטלה לפי מגדר. נכון לחודש אפריל, בקרב נשים ישראליות עומד השיעור על 3.1% ואילו בקרב גברים 3.7%. לשם השוואה, לפי ממוצע ה-OECD, המספרים הם 5.1% ו-4.7%, בהתאמה, כלומר שיעור האבטלה הממוצע בקרב נשים שם גבוה יותר.

ויש גם את החלוקה הגילאית. בקרב צעירים בני 15 עד 24, שיעור הבלתי מועסקים אצלנו אמנם גבוה יותר מאשר גילאי 25+ (4.6% לעומת 2.7%), אך שימו לב למספרים ב-OECD: אבטלה ממוצעת של 10.8% בקרב הצעירים ו-4.1% בקרב גילאי 25+.

אז מובן שאבטלה אינה הפרמטר היחיד לבחינת מצב המשק ולעתים היא גם מטעה עקב נטייתה להגיב בפיגור לתפניות כלכליות - מאחרת לעלות בתקופות התמתנות, או לרדת בתקופות התאוששות. כמו כן היא נמדדת בצורה שונה במדינות שונות. צריך גם לזכור שאחת התופעות הייחודיות כיום היא של האטה כלכלית מלווה באיתנות תעסוקתית.

ועדיין, אם מחפשים נקודות אור במציאות הדי חשוכה שאנו חיים בה, אפשר למצוא אותן בשוק העבודה. לא בכדי עלה מספר המשרות הבלתי מאוישות מ-96,040 עם פרוץ המלחמה ל-137,070 כיום. אז נכון שלא בהכרח יש התאמה בין הביקוש להיצע בכל הקשור לרמת העצימות המקצועית של העובדים והמשרות, ונכון שענף שלם כמו הבנייה נקלע לפתע למחסור חמור בעובדים, מה שמשפיע על התוצאה הארצית, אך עדיין מדובר בהתפתחות חיובית כשלעצמה.

וכאן נכנס נושא החינוך והכשרה המקצועית, לימודי הליבה ותעדוף תקציבים לטובת סעיפים מוטי צמיחה. ככל שהמדינה תשקיע בנושא והמתאם בין מחפשי העבודה למעסיקים פוטנציאליים יגדל, ההתאוששות הכלכלית ביום שאחרי תהייה עצימה יותר והשפעותיה על קצב האינפלציה (דרך שכר משקי הבית, שגדל בשל עודף הביקוש לעובדים) – יקטנו.

צריך ללמוד טוב מהניסיון הקרוב ולזכור איך ביקוש מתפרץ לאחר היציאה מהקורונה הביא את האינפלציה הגבוהה שנמשכת עד היום. אם נלמד – הפוטנציאל הכלכלי כאן עצום.

רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות