במדינה שבה יש רק שתי רשויות עצמאיות - אסור לתת לאחת מהן להיעלם

לאחר שאושר תקציב המדינה יש להסיר בהקדם את אי הוודאות סביב הניסיון ליצור הפיכה משטרית ולהמירה ברפורמה דמוקרטית בהסכמה רחבה. ככל שזו תימשך זמן רב יותר הנזקים הכלכליים יגדלו והסיכוי לשקמם יפחת. כל העוסקים בנושא מימין ומשמאל תמימי דעים כי הפתרון צריך להתבסס על שלוש רשויות עצמאיות – הכנסת, הממשלה והרשות השופטת. אולם בישראל רק לממשלה ולרשות השופטת יש עצמאות מלאה. עצמאות כנסת ישראל מוגבלת מאוד ולמעשה היא נשלטת על ידי הממשלה, ובעיקר ראש הממשלה.

כנסת ישראל נעדרת עצמאות כמעט בכל המאפיינים החשובים. חברי הכנסת אמנם נבחרים בבחירות חופשיות ודמוקרטיות. אך הבחירות אינן אישיות , אלא מפלגתיות וברוב המפלגות המועמדים נבחרים על ידי ראש המפלגה. גם לאחר בחירתם לכנסת עצמאותם מוגבלת, שכן המפלגות הנהיגו משמעת סיעתית המחייבת את חברי הסיעה להצביע על פי החלטת הסיעה כמעט בכל הנושאים העולים לדיון. המשמעת הסיעתית מופעלת גם כדי לקיים את המשמעת הקואליציונית.

המשמעת הסיעתית והקואליציונית נכפות באמצעות מגוון סנקציות על חבר כנסת המפר את המשמעת. גם בפרלמנטים אחרים קיימת משמעת סיעתית, אך בישראל היא דומיננטית יותר משום שהבחירות הן מפלגתיות ולא אישיות. בין הסנקציות ליישום המשמעת ניתן למנות החלפת ח"כ המפר את הנחיות הסיעה מחברותו בוועדות, מניעת נאומים במליאה לפרק זמן קצוב, מניעת הגשת הצעות לסדר יום, מניעת העלאת הצעות חוק פרטיות ובמקרים קיצוניים הדחה מהסיעה.

בהחלטות על תקציב המדינה עצמאות חברי הכנסת מוגבלת במיוחד. ההצבעה המכרעת על תקציב המדינה מבוצעת כמקשה אחת על התקציב וחוק ההסדרים. אי אישורם יגרום לנפילת הממשלה – איום משמעותי ביותר. חברי הקואליציה אמורים לתמוך בעמדת הממשלה בכל ההסתייגויות המוגשות על ידי האופוזיציה. הבעיה חמורה במיוחד בהצבעה על חוק ההסדרים. חוק זה מכיל רפורמות מבניות רבות בכל תחומי חיינו, אך חברי הקואליציה אינם יכולים להסתייג מאף אחת מהן כי ההצבעה היא על מכלול הרפורמות כגוש אחד.

בשנים האחרונות כוחם של חברי הכנסת השותפים בקואליציה נחלש עוד יותר בעקבות השימוש ההולך וגובר בחוק הנורבגי. על פי חוק זה חבר כנסת שמונה לשר או סגן שר יכול לפרוש מהכנסת ובמקומו ימונה המועמד הבא בתור ברשימת סיעתו. אך כהונתו של הח"כ "הנורבגי" שרירה וקיימת רק כל זמן שחבר הכנסת אותו הוא החליף ימשיך לכהן בתפקידו החדש. כלומר כהונתו של חבר הכנסת "הנורבגי" מצויה באיום מתמיד. אם הוא לא ישמור בקפידה על המשמעת הסיעתית שר שפינה את מקומו בכנסת למען ח"כ נורבגי עלול לחזור לכנסת ואז יהיה על הח"כ הנורבגי האחרון שמונה במסגרת הסדר זה לפרוש מהכנסת.

התפקיד העיקרי של חברי פרלמנט בעולם הוא לפקח על עבודת הממשלה, אולם מאחר ואפקטיביות הפיקוח של הכנסת על הממשלה מוגבלת, היא גרמה לחברי הכנסת להתמקד יותר ויותר ביוזמות חקיקה פרטיות. נורמה זו התרחבה לממדים שאין להם אח ורע במדינות אחרות. בעשורים האחרונים (וביתר שאת מראשית שנות האלפיים) אנו עדים לעלייה יוצאת דופן במספר הצעות החוק הפרטיות שהונחו על שולחן הכנסת. חזן ופרידברג מציינים כי בעשור שבין 2000 ל-2010 מספר הצעות החוק הפרטיות בישראל הסתכם ב-12,770בעוד שמספרם במדינות ה-OECD באותה תקופה נע בין 190 ל-1670. יתר על כן רוב הצעות החוק הפרטיות המונחות על שולחן הכנסת הן בגדר "הצהרות חוק". כלומר, הצעות שנועדו בעיקר למשוך תשומת לב תקשורתית לפעילות חבר הכנסת המציע. חלק מהן אף לא מגיע לדיון.

גם אם יש מי שרואה ברכה במבול הצעות החוק הפרטיות הן מצביעות על הבעיה המרכזית, חברי הכנסת נמנעים במידה רבה מלמלא את תפקידם העיקרי, פיקוח על עבודת הממשלה, משום שזו ממילא אינה אפקטיבית.

מכלול המאפיינים של כנסת ישראל שתוארו מצביעים על רשות מחוקקת חלשה שעצמאותה מוגבלת מאוד. כך נותרנו למעשה עם שתי רשויות – הממשלה ומערכת המשפט. מימוש השינויים שהממשלה מתכננת במערכת המשפט יפגעו בעצמאות השופטים ולמעשה יותירו אותנו רק עם רשות אחת שיש לה עצמאות של ממש – הממשלה. במידה רבה דיקטטורה.

אבי בן בסט הוא פרופ' אמריטוס לכלכלה באוניברסיטה העברית, לשעבר מנכ"ל האוצר ומנהל המחקר בבנק ישראל