למה ההייטק הישראלי נפגע דווקא עכשיו מרפורמת המס של טראמפ?

כאילו אין מספיק בעיות ליזמים ישראלים בימים אלה, הוראת חוק מס אמריקאי מאיימת להוסיף מהמורה נוספת בדרכן של חברות טכנולוגיה ישראליות הפועלות בארה"ב.

בשלהי 2017 העביר ממשל טראמפ רפורמת מס דרמטית, שהפחיתה את שיעור המס החברות הפדרלי מ-35% ל-21%. אחת המטרות המרכזיות של הרפורמה היתה להציב את ארה"ב בעמדה תחרותית מול שיעור המס הממוצע במדינות ה-OECD, שעומד על 25%, ולהפחית את התמריץ של חברות ענק, דוגמת אפל וגוגל, לפרק ולהרכיב מחדש את שרשרת הערך שלהם בצורה ש"מחנה" את הנכסים הבלתי מוחשיים ואת רווחי הענק הנובעים מהם במדינות עם שיעורי מס נוחים, בלא כוונה להשיב אותם הביתה בטווח הזמן הנראה לעין.

ה"גזר" היה הפחתת שיעור המס, ה"מקל" היה שורה של הוראות אנטי תכנוניות, לרבות כאלה שחייבו במס רווחי עבר כאלה כאילו חולקו לחברת האם האמריקאית, בין שהדיבידנד הוכרז ובין אם לאו (mandatory repatriation). התוצאה היתה מעל 750 מיליארד דולר שחזרו לארה"ב רק ב-2018, הישג נאה לכל הדעות. אולם, הבור התקציבי שיצרה הפחתה פרמננטית של 14% בשיעור מס החברות נותר בעינו, גם בהנחה שהררי הדולרים שחזרו הביתה יושקעו בכלכלה האמריקאית ויתדלקו צמיחה והתרחבות של הכלכלה.

אחד ממקורות המימון לגירעון היה סעיף 174 לקוד האמריקאי, שנחקק עם מנגנון השהייה ויועד להיכנס לתוקף בינואר 2022 (מן הסתם כדי להימנע מהדיון לגופו של הסעיף בזמן החקיקה החפוזה בדצמבר 2017). בתמצית, קובע הסעיף כי חברה אמריקאית שיש לה הוצאות מחקר ופיתוח (מו"פ) לא תוכל לתבוע את ההוצאה בשוטף, אלא תידרש מעתה לפרוס אותה על פני 5 שנים (אם המו"פ בוצע בארה"ב) או על פני 15 שנה (אם המו"פ בוצע מחוץ לארה"ב).

ככל שהדבר נוגע לסקטור הטכנולוגיה בישראל, ההוראה פוגעת ישירות בכמה גורמים: ראשית, היא פוגעת בחברות הטכנולוגיה האמריקאיות הגדולות עם מרכזי פיתוח בישראל, בכך שהיא מגדילה את הוצאות המס שלהם והופכת אותם לפחות כדאיים בהשוואה לפעילות מו"פ בארה"ב; שנית, היא פוגעת בחברות טכנולוגיה ישראליות שמבצעות פעילות מו"פ בארה"ב באמצעות חברה בת; ולבסוף היא פוגעת בחברות טכנולוגיה ישראליות שמוחזקות על ידי חברת אם אמריקאית, בין שחברת האם מחזיקה את ה-IP ובין שהיא רק חברה אם של החברה הישראלית בעלת ה-IP.

החברות המושפעות מהתיקון נדרשות לנתח כעת את סעיף הוצאות המו"פ, לפרק אותו לרכיביו השונים ולבחון איזה מהן נכנסות לגדר הסעיף ולפיכך יש להוונן. עוד נציין כי לאורך שנת 2022 הנחת העבודה היתה כי תינתן הקלה מתחולת הסעיף וכי בסופו של דבר הוא לא ייכנס לתוקפו, אולם דחייה כאמור לא ניתנה, וכעת אין מנוס מבדיקה מעמיקה של כל מקרה לגופו - אלו מרכיבים יש להוון ואלו ניתן עדיין לתבוע כהוצאה שוטפת.

השפעות המאקרו שעשויות להיות לתחולת ההוראה בהיבט הישראלי מטרידות יותר בהיבט של הסטרט-אפים הישראלים (במיוחד אלה שחברת האם אליה זרמו כספי ההשקעה היא אמריקאית), מאשר ביחס למרכזי הפיתוח של חברות הטכנולוגיה הגדולות. אמנם אלפי ישראלים מועסקים במרכזי הפיתוח בשכר גבוה, אך הוצאות המו"פ בישראל של חברות הענק זניחים ביחס להכנסותיהן. לפיכך, יש להניח כי ההשפעה תיבלע בהיקפים העצומים, וממילא המניע העיקרי לקיום ופיתוחם של מרכזי הפיתוח נעוץ לרוב בהון האנושי.

אולם, ככל שעסקינן בחברות טכנולוגיה ישראליות (לרבות מה שמכונה Israeli related), שמתמודדות כעת עם ירידה בשוויים וקושי לגייס הון, הבשורות על פגיעה אפשרית בתזרים בדמות הוצאת מס בלתי צפויה, מגיעה בעיתוי לא אידיאלי בלשון המעטה.

מה ניתן לעשות בכל זאת ואיך להיערך לשינוי? קודם כל, לא להתעלם מתוך קונספציה מוטעית לפיה "החברה ממילא בהפסדים". כל החברות שמושפעות מההוראות נדרשות לנתח את ההשפעה, לתעד את הניתוח ולתת לה ביטוי בדוחות. אמנם ה-IRS לא ידפוק כנראה מחר בדלת, אך הנושא יעלה בוודאות במהלך עסקה או סבב גיוס, כשהיועצים של הרוכש או המשקיע יבחנו את החברה ויצפו לראות ניתוח מסודר. לגופו של עניין, קיימים גם סייגים מסוימים לתחולה' וישנן דרכים לצמצם את השפעת השינוי הן ברמה התזרימית והן ברמת ההוצאה החשבונאית.

היבט נוסף נוגע לפרקטיקה שידועה בכינויה "היפוך שרוול": חברות SaaS רבות מתמודדות במוקדם או במאוחר עם הדרישה של קרנות ומשקיעים להציב בראש הקבוצה חברה אם אמריקאית שתחזיק את מניות החברה הישראלית הפעילה, ותאפשר להם להזרים את ההשקעה החדשה ל-Delaware Inc. סעיף 174 לקוד מוסיף כעת שיקול כנגד ביצוע "היפוך שרוול", לא רק מנקודת מבטם של היזמים הישראלים, אלא גם בראיית טובת הקבוצה.

הניסיון מלמד כי לעיתים קרובות סוגיות של מיסוי, חשבונאות או ציות (compliance) הופכות במהרה מסוגיות טכניות לסוגיות מסחריות במשא ומתן, שעה שאחד הצדדים – לרוב הרוכש או המשקיע – עושה שימוש בפגמים שנפלו בהתנהלות הצד השני – לרוב חברת המטרה – על מנת להפחית את שווי העסקה או לשפר את תנאיה; ולעיתים, כשמדובר במספר פגמים שהולכים ונערמים, אף להטות את הכף כנגד ביצוע השקעה. התנהלות נבונה איפוא תהא לטפל בסוגיות אלה בצורה ממצה מבעוד מועד, ולא להשאיר סדקים שעלולים להפוך לשבר תחת לחץ של עסקה ברקע.

דינה פסקא רז היא שותפה, ראש מחלקת מיסוי בינלאומי וראש מערך הטכנולוגיה ב-KPMG ישראל