יום מעולה ממש: ביקור בשוק הכרמל
רחוב יום טוב בשוק הכרמל, שהפך בעשור האחרון לאבן שואבת לפודיז מתוחכמים, לא מפסיק להתחדש. לצד אטליזים מהדור הישן וחנויות תבלינים נפלאות אפשר למצוא בו גם קפה משובח, בירות בוטיק, כריכי גורמה, פופ־אפ שווארמה וסצנה תאילנדית שוקקת
ולא רק חומרי הגלם מייצגים פה את תאילנד -סצנת המסעדות התאילנדיות של השוק עולה על גדותיה, ומתוכן גברת קוטייאו (ובעברית: "גברת מרק"), זו הסוגרת את הרחוב לפני שהוא נפגש עם סמטת הכרמל (עוד רחוב שווה במיוחד), היא הטובה שבהן. אל תוותרו על סלט הפפאיה המופתי והקוטייאו טום יאם גונג עם שרימפס.סטות הכי טובות. בשוק התקווה הרחוב הזה הוא רחוב המבשר, ברמלה זה רחוב אסתר המלכה, ובשוק הכרמל הכוכב הוא רחוב יום טוב, המקביל לרחוב הכרמל מצדו המערבי — רחוב צר, שבו חגיגה אינסופית.
קראו עוד בכלכליסט:
בקצה הקרוב יותר לאלנבי שוכן קפה יום טוב, שהוא כנראה חלוץ הסצנה ועדיין אחד המצטיינים שבה, עם קפה נהדר, סלטים מושקעים ושווים כמו סלט הפריקי למשל, סנדביצ'ים מושחתים כמו כריך הבריסקט (חזה בקר ברוטב ברבקיו), ומנות איקוניות ממש כמו מסבחת העדשים משלושה סוגי עדשים. כל זאת בליווי קליינטורה ססגונית במיוחד, מקומית ואורחת. הכי כיף להציץ כאן לרמי פורטיס שיושב בכניסה בימי שישי, או סתם לבהות בכל היפים והיפות המקפידים להיראות נונשלנטיים ככל האפשר, כמצוות הזמן הזה.
אבל קפה יום טוב הוא רק הספתח. קצת אחריו, בניין מס' 25, אפשר לעצור בחנות התבלינים הנצחית של משה לחאם, אחד המוכרים הכי נחמדים בשוק. למשה יש כל תבלין שאתם יכולים להעלות בדעתכם, טחון או שלם, וגם כמה תערובות מיוחדות ששוות עצירה, כמו החוויג' למרק, ראס אל־חנות ותבלין השווארמה. אבל בעיקר כדאי לעצור כאן בשביל הקסם הישן והעתיק ששורר בחנות הצנועה הזו, המלאה בדליים לבנים מכוסים, שכשמרימים את מכסיהם, האף מוצף בניחוחות משכרים ממש.
התחנה הבאה היא בפינת ישכון, שם שוכן הבר של בירבזאר, אימפריית בירות הבוטיק שהחלה מבסטת בירות ממש בתוך השוק עצמו, והתרחבה לשלל סניפים ברחבי העיר והארץ, אבל הסניף הזה נותר הזרוק והמוצלח מכולם, עם שלל בירות מבקבוק מכל מבשלת בוטיק ראויה בישראל (אין כאן בירות זרות, וזה מקסים), ולצדן סוללת ברזים שמכולם נמזגת הבירה של הבירבזאר עצמו. יש לא מעט סוגים אבל אני עדיין מעדיף את האייל העונה לשם "חתול שמן". האוכל פשוט וטוב, והשמחה אינסופית.
מכאן והלאה האקשן גובר ומסתבך. במספר 20 תוכלו למצוא את בינז 20, בית קפה חדש־דנדש שנפתח לפני כמה שבועות בידי טל בונדשטיין, מי שהקים לפני 20 שנה את לאביט, מראשוני סצנת הקפה האיכותי בתל אביב, מה שמבטיח — ומקיים — קפה איכותי במיוחד. לצדו מככבים כריכים שהרכיבה אושיית האוכל הילה אלפרט, עם שמות מצחיקים ומתחכמים כמו "תרנגולת" — עוף בגריל עם מיונז, סלסה "ללי" (כינויה של אלפרט בפי שאול אברון המנוח), עגבנייה טרייה מגוררת, טחינת רכז רימונים ועלי חסה פריכים. או כריך "אשכי העץ" שמכיל אבוקדו (כי האצטקים האמינו שהוא טוב לכוח הגברא) וגבינת קשיו, בתוספת אותן סלסה ללי ועגבנייה טרייה מגוררת, ואם תרצו גם ביצה קשה.
לקראת סוף השבוע נפתחים ברחוב דוכני פופ־אפ, שהכוכב שלהם כרגע הוא גרטי דונר, של זיו גרטי, המציע שווארמת עגל עם שומן כבש נדירה באיכותה עם פיסטוקים קום איל פו. השווארמה שלו מורכבת מפרוסות בלבד ללא בשר טחון, מנתח שייטל — מהלך יוצא דופן ומפתיע. והיא נותנת פייט רציני למוסדות הכי טובים של העיר. הכל מוגש בפיתה גמישה ולא נוזלת ועם מגוון סלטים מצומצם מאוד, כמו שצריך, ובראשם כמובן בצל עם סומאק ופטרוזיליה.
בדרך אליו שווה לעצור לרגע בבסטה האסייתית בפינת תרמ"ב. כאן אני אוהב להצטייד בליים טרי אמיתי לסביצ'ה ובשלל פלפלים חריפים במיוחד. יש כאן גם עלי פאק בונג (מורנינג גלורי), חצילים תאילנדיים בשלל גוונים וגדלים, במיה תאילנדית נהדרת ועוד לא מעט ירקות אקזוטיים, לצד שלל שימורים ונודלס.
ולא רק חומרי הגלם מייצגים פה את תאילנד - סצנת המסעדות התאילנדיות של השוק עולה על גדותיה, ומתוכן גברת קוטייאו (ובעברית: "גברת מרק"), זו הסוגרת את הרחוב לפני שהוא נפגש עם סמטת הכרמל (עוד רחוב שווה במיוחד), היא הטובה שבהן. אל תוותרו על סלט הפפאיה המופתי והקוטייאו טום יאם גונג עם שרימפס.
בקצה הדרומי של הרחוב שוכנת אחראית נוספת למהפכת האוכל שלו — מיט מרקט, מבית היוצר של השף הוותיק והמוערך ירון קסטנבאום. "מיט מרקט" הוא אטליז ענקי ואימתני, המציע שלל נתחים יוקרתיים בחיתוכים מיוחדים. אבל אני מעדיף לקנות בשר טרי לקציצות וגולאש אצל שמשון כהן, שכנו הוותיק ממול, ועופות אצל שכנו הצמוד. את מיט מרקט אני שומר לאירועים מיוחדים, שבהם מתחשק לי סטייק מיושן במיוחד.
מי שרוצה יכול כמובן לטעום את הבשר שלהם כמו שהם עצמם מכינים אותו במסעדת m25, בסמטת הכרמל השכנה, מרחק 25 מטרים מאטליז האם (ומכאן שמה). סיפורו של המיט מרקט הוא גם דרך יפה לסגור את הטיול הזה ברחוב שפעם היה מוקדש כמעט כולו לאטליזים מהדור הישן, והפך בעשור האחרון לאבן שואבת לפודיז מתוחכמים הרבה יותר, שעדיין משפשפים כתפיים עם נשים קשות יום שקונות חצי פרה בזמן שהם בוחרים סטייק אחד.
