טריפולי שבשרון: ביקור בשוק נתניה

יוסי מגרש את שני הדרורים מערימת העוגיות. הוא עושה זאת כלאחר יד, בתנועה כמעט בלתי מורגשת. אחרי הכל, יש סיכוי שעשה את התנועה הזו כבר מיליון פעם. הוא ניגש למכונת האספרסו ומכין לי הפוך בכוס זכוכית. אין כאן כוס אחרת. זה הפוך כמו פעם. חלש, רותח, כמעט דלוח. ובכל זאת, הוא הכי טעים לי בעולם. 

יוסי זיטלאווי עומד מאחורי הדלפק של "קפה ונציה" כבר אינספור שנים, מאז שהוא זוכר את עצמו. הוריו פתחו את המקום בסוף שנות השישים, אחרי שעלו מטריפולי. די ברור שכלום לא השתנה כאן מאז. הפורמייקה מתקלפת, והכיסאות ליד השולחנות הזערוריים הספורים הם תערובת של כל מיני דורות. "קפה ונציה" הוא מנהרת הזמן. אתה יושב בו ולא רק שהזמן עומד מלכת, הוא זורם לאחור. יוסי נראה כמו אדם זעוף במיוחד, אבל הוא נחמד מאוד אם לא מבלבלים לו את המוח. מה לעשות שלא מעט מתעקשים בכל זאת.

הכנת הבוריקה | צילום: יובל חן

חוץ מקפה יש גם “עבמבר”, עוגיית השקדים הטריפוליטאית האגדית, שאני טובל בקפה שלי. יש גם "בוקה די דאמה", שפתי הגברת באיטלקית, עוגת שקדים בחושה מופלאה, עוגיות "בולו" ו"ספרא", גם הן סוגים צפון־אפריקאיים של עוגיות שקדים. ורוזטה, חלב שקדים נהדר. וזהו. ואת יוסי. שרק בשביל לבהות בו שווה להגיע לכאן.

בוריקה טובה היא יצירת מופת. סימפוניה לביצה ועלה מטוגנים, ובעיקר ליד הטובה של המטגן. אלי לא מפספס אף פעם. אמן חד־פעמי

אני משלם ויוצא. השוק כמה דקות מכאן וחניה היא גיהינום (תחנו בחניון היקר ליד השוק, אין ברירה), אבל זה שווה את המאמץ.

דוכן דגים | צילום: יובל חן

אף שנייה מיותרת בשמן

בשוק עצמו, אולי השוק הכי אסלי אבל הכי צנוע של מרכז הארץ, אני עוצר אצל אלי בבוריקה של כהן, מקום "חדש", שנוסד ב־1963. קערת האמייל נמצאת כאן מיומו הראשון של הדוכן, או כך לפחות הוא אומר. בכל מקרה, היא והשמן בתוכה נקיים באופן מדהים. אלי משיט עלה דקיק עגול, שופך לתוכו את הביצה מכוס אספרסו קטנה, מקפל, מטגן כמה דקות, הופך ומוציא מהשמן בדיוק בזמן כדי שהביצה תיזל כמו שצריך, ולא תתקשה בתוך העלה. 

העוגיות בקפה ונציה | צילום: יובל חן

אפשר כמובן לדחוף אותה לפיתה עם סלט וצ'ירצ'י אבל למה לקלקל יצירת מופת קטנה כזו, גם אם זה הופך אותה מחטיף לארוחה. אלי, שהוא דור שני כאן, טוען שהוא עצמו המציא ב־1980 את הנוהג הפסול הזה (בעיניי, הוא חושב שזה בסדר גמור) אבל מודה שהכי כיף זה לאכול את זה אורגינל, בלי פיתה ושטויות. בוריקה טובה היא באמת יצירת מופת. סימפוניה לביצה ועלה מטוגנים, ובעיקר ליד הטובה של המטגן, זו בהרבה מקומות מפספסת לפעמים ומשאירה את העלה עוד שנייה מיותרת בשמן הרותח. לא כאן. אלי לא מפספס אף פעם. אמן חד־פעמי.

צילום: ריאן פרויס

כמה קיבות יש לפרה

עכשיו אני זוחל בשארית כוחותיי ליעד המבוצר שכל מה שקדם לו הוא אכן רק הקדמה. "פינוקי האוכל של כרמל" היא לא רק הטריפוליטאית הכי טובה במכה של המסעדות הטריפוליטאיות של ישראל, הלא הוא שוק נתניה, אלא גם הטריפוליטאית הכי טובה בישראל, ואם תשאלו אותי, מסעדת הפועלים הכי טובה בארץ. לפני זמן מה שיפצו מומי וכרמל אביו את המסעדה הצנועה שלהם. קצת יותר מדי שיפצו ועכשיו איבד המקום את רוב חינו המחוספס. אבל האוכל נותר כשהיה. פורנוגרפיה מדהימה של חלקי פנים שאפילו הפרה לא יודעת שיש לה. אם יש לכם אומץ, נסו את מנת המצ'ומה — כל ארבע הקיבות של הפרה, לכל אחת צורה ומרקם שונים, ברוטב עצבני של שמן, פפריקה וחומץ. 

מומי והסירים | צילום: יובל חן

חוץ מהמצ'ומה אפשר להתענג על עוד סטיות כמו העסבנה, קיבה ממולאת בחלקי פנים, המסרן - מעיים ממולאים, הקישקע של הטריפולטאים ועוד. אבל גם רכי לבב ייהנו כאן מהמפרומה הכי רכה וטעימה שיצא לי לטעום, מחריימה מופלא מפלמידה או שולה (אינטיאס), חלילה לא נסיכה. עליזה, אמא של מומי, כבר נחה בבית כמה זמן אבל מומי ירש את היד המופלאה שלה עד הסוף. אם אתם ממש פחדנים, תאכלו מקרוני אדום. אבל האמת היא שאם אתם פחדנים, או לא אוהבים אוכל טריפוליטאי, אין לכם מה לחפש בשוק הקשוח והמופלא הזה.

דוכן בשוק | צילום: יובל חן

בדרך לאוטו אני קונה פלמידה יפה "באימפריה של דגים", בשביל להתאמן על החריימה שלי, וקצת פפריקה טובה ב”תבליני זוארץ”, חנות התבלינים הקטנה והיפהפייה. שוק נתניה הוא יופי של מקום לתבלינים ודגים. טריפוליטאים לא עושים צחוק בעניינים כאלה. האיש בפינה בבסטה של הירוקים מציע לי כוס שיקוי צמחים שהוא ואחיו מייצרים, וטוען שהוא טוב נגד כל מחלה בעולם. העוברים והשבים שהוא עוצר מדקלמים כמו מהופנטים את מה שנראה כאילו התאמנו עליו בצוותא עם המוכר שעות רבות. "העלים לי קמטים", "נגד כולסטרול", ועוד ועוד. אני שותה. אם לא יועיל, לא יזיק. אני מקווה.

אין כאן בשר מרמת הגולן או אויסטרים מברטאן, כמו בשוק הכרמל המפונפן בעירי תל אביב. אבל יש כאן איזה קסם בלתי אמצעי שאני כל כך אוהב, וחוזר אליו כל פעם מחדש.